הידיעות ההולכות ומתרבות על נערים משועממים המעסיקים את עצמם בציור צלבי קרס מעציבה, מחרידה מדאיגה ומעוררת גועל. חבורת הניאו-נאציים הישראלים (יהודים? ישראלים?) שהתגלתה לפני כחודש, שעסקה לא רק בציורים מזעזעים, כי אם גם באלימות ואימוץ מנהגים נאציים המוכרים מספרי ההיסטוריה ומימי חשכת עמנו.

השואה אינה סמל. סמליה אינם אותות ריקים. כל תָו בה הוא מדקרה בלב כל יהודי. היש מי ששפם קטן ושחור לא מעורר בו פלצות? היש לב שאינו הולם בחוזקה מול גדר תיל, טלאי צהוב ומספר חקוק על זרוע?

נושא השואה יודע בשנים האחרונות עדנה אם ניתן להשתמש במילה הזו לנושא זה. הנוער יוצא בהמוניו לראות את אתרי הזוועות ולפקוד את קברי הנרצחים בפשע הגדול ביותר בתולדות האנושות. מוסד יד ושם בירושלים אינו שומם והתחדשותו הראויה מביאה אליו קהלים רבים.

אך בה בעת נושא השואה סובל מפיחות זוחל בחרדת הקודש והעוצמות הריגשיות שהוא מעורר בלב העם. איני מתכוון להיסטריה שהיתה בזמנו סביב המוצרים מגרמניה, הביקורים בגרמניה, המכוניות הגרמניות, השפה הגרמנית. אבל הסמלים הנאציים וסמלי השואה כבר חרגו מן המסגרת המיוחדת בה נשמרו.

אני רוצה לטעון כי אין לתמוה על יחס של בני הנוער הללו לסמלי השואה. כשהם רואים כי ממשלות ישראל לדורותיהן נהגו סחבת והקשו ליבם כלפי מצוקותיהם של ניצולי השואה. כשניצולי שואה רבים הם סרח עודף שהפקיד במשרד האוצר ממתין בקוצר רוח ליום בו יחזירו ציוד ויעזבו לנפשם את לשד הקופה הדשנה של המדינה. כשניצול שואה צריך לבחור בין תרופה לאוכל (יש לנו נסיון בלחפש אוכל, אז הוא בטח יסתדר....). כשאין לו כסף למכשיר שמיעה. מה לנו כי נלין על בני הנוער? לדעתי עד לרגע זה עוד לא הסתיים סגת פתרון מצוקת ניצולי השואה שעלתה וגאתה ביום השואה האחרון והולכת ודועכת אל 'אחרי החגים' (בלי להגיד אילו חגים בדיוק....ובאיזו שנה.) הזילזול האדיר הזה שמשדרת גם הממשלה הנוכחית בפתרון המצוקות החמורות, 70 השקלים שרצו לתת להם והנסיון לפתור מצוקת רק חלק מן הניצולים- כל אלו מעבירים מסר שזה בסדר לזלזל בחרדת הקודש של סמלי השואה ולהשתמש בהם גם כמעשי קונדס חביבים ומתוך שיעמום.

לזה אפשר להוסיף את ההתבטאות של ח"כ השר אביגדור ליברמן שכינה את אנשי השמאל כ'קאפו'- מבלי להתייחס לעמדתו הפוליטית. השימוש במושג כה מובהק מתקופת השואה הוא זילות השואה. כך נהגו גם המתנחלים בימי ההתנתקות. השואה הפכה מכשיר למאבק וזכרה הופקע המאחד את כולנו למפריד ומעורר מחלוקות.

שרת החינוך הציעה הצעת חוק שתאסור על שימוש בסמלי השואה (והסמלים הנאציים כחלק ממנה) בחוק העונשין. הצעת החוק לא הבשילה לכדי חוק. בגרמניה לדוגמא קיים חוק כזה. חבר גרמני סיפר לי שלהקת הרוק 'kiss' נאלצה לשנות את הלוגו שלה בהופעותיה בגרמניה ועל התקליטים שלה המופצים בה כיוון שהיא ששני ה- 'S' בסופה נכתבים ממש כמו כיתוב האס. אס. הנאצי. אגב אחד ממנהיגי הלהקה הוא יהודי.

כשהציבור מאבד את הדרך הוא זקוק לגבול ולסייג. אם איבדנו את השליטה בזכרון השואה בסמליה, גם בגלל היחס של המדינה והפוליטקאים שלה לזכרה ולזכר קורבנותיה וניצוליה, אין ברירה אלא לחוקק חוקים. ומי יאכוף אותם?