כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    מה היה לי רע קודם ולמה רע לי עכשיו? < ניצה צמרת

    53 תגובות   יום שלישי, 13/7/10, 04:10

    מה היה לי רע קודם ולמה רע לי עכשיו?

     

    - הקדמה -

     

    לפני חודשיים גררתי את פ' לאיקאה. אני יודעת שהשבדים לא בעדינו אבל עזבו אותי מפוליטיקה צרכנית עכשיו. לעניינינו, אני מאוד לא משימתית בקניות שלי, אפשר לומר עלי שאני ממש מתפזרת. הוא לעומתי, ממוקד משימה לתפארת. לא שזה לא מעצבן אותי, אבל עם הזמן למדתי להתעלם מהדבקות שלו במטרה ולהסתובב סביבה במעגלים בלתי נגמרים.

     

    - המטרה  -

     

    מטרת הקנייה הייתה רכישת שולחן וארבעה כיסאות למטבח. בטח שבמבצע. אלא מה? כל הדרך לשם נפרדתי במחשבותי משולחן הפורמייקה ששירת אותי עד כה ומכיסאות העץ עם הריפוד הפלסטיקי השחור המעצבן. את השולחן הזה ירשתי מבעלי הבית, כמו עוד כמה פריטים שהותירו למעני בנפש חפצה. היו דברים שזרקתי בגלל מעופשות יתר והיו פריטים שהחלטתי למשמש ולהשתמש. השולחן הזה שנעשה בידי נגר כדי להתאים לגודלו המינימליסטי של המטבח, היה בזמנו ריהוט פרקטי והכיסאות שנרכשו להסב סביבו היו נוחים.

    אצל רוב האנשים שאני מכירה כיסא משמש בדרך כלל לישיבה, אצלי הוא גם מחליף סולם בשעת הצורך.

     

    - הרכש -

     

    בסופה של מסכת הקניות, היה לנו מארז קרטון ששקל לפחות 50 ק"ג והכיל את השולחן החדש עם הכיסאות החדשים. על הדרך הצלחתי לשרבב לעגלה גם שטיחון אדום ומארז קופסאות, שתי צנצנות ותחתיות שאני ממש לא צריכה.

     

    - הלוקיישן -

     

    למי שלא הזיע אצלי במדרגות, אני מנדבת מידע חיוני. מדובר ב-8 בירידה ובעוד 36 בעלייה. איך שלא נבחן את המצב, נגלה שירידה לצורך עלייה עם 50 ק"ג מתכת, זכוכית ופלסטיק – היא –היא בעיה בלתי פתירה.

    עומד המהנדס שלי ליד הרכב ואומר בנונשלנטיות מעורבת באי- הבנת המציאות, "נסחב את זה ביחד לאט-לאט."

    אמר, והוציא בגרירה איטית בעזרתי את הכבודה אל המדרכה, ונסע לחפש חניה.

     

    - שלפצך  1. (סחיבה- באידיש)

     

    אני מוכרחה להודות שאני לא כל כך מתלהבת לסחוב דברים. יש לי נסיבות מקלות כי הזרוע שלי עדיין עושה קולות של איחוי ואני זוכרת היטב שהיא נשברה לכבוד הסילבסטר האחרון.

    שתדעו לכם, שאחת הסיבות שבגללן התקדמתי בחיים והגעתי חסרת נשימה לפסגת הקרירה הצולעת שלי, היא היותי קומבינטורית  מדופלמת. ועכשיו כשאתם כבר יודעים עלי הכול כמעט, אספר גם שהוצאתי את המצית מהתיק ושרפתי את החוטים שהחזיקו במארז. שרפתי גם את נייר הדבק המיותר, שיסעתי את הקרטון והוצאתי את החלקים אחד-אחד. הפריט הכבד ביותר היה לוח הזכוכית החלבית שעתיד לשמש כמשטח לשולחן ואותו השארתי על פני יריעת הקרטון הפצועה. ועכשיו באמת בקיצור, עד שפ' הגיע ממסע הכומתה(מציאת חניה) כבר הייתה מרבית פינת האוכל בבית, וחלקו בהובלת הציוד הסתכם בלוח הזכוכית הכבד. כן. כבד מאוד. 

     

    - מדע הסבלנות  -

     

    הנחנו את הכול בפינת הסלון ושם הכול נשאר. חלף שבוע. ושם הכול נשאר. אותי לימדו בבית ש... אחת משלוש:  יש מלאכות של נשים, יש מלאכות של גברים ויש מלאכות של בעלי מקצוע משני המינים.  חלף עוד שבוע. ושם, בפינת הסלון הכול נשאר. אולי שכחתי לכתוב שבביתי גם לימדו אותי להסתבלן. ובכן, הייתי סבלנית, אף שבמקום החלה להתרחש פעילות סביבתית של צמרוני אבק כרוכים בשאריות פסולת ביתית טבעית. מי שלא יודע על מה אני כותבת כאן, יכול לקבל הסבר באופן פרטי.

     

    - הקמת הכיסאות -

     

    למזלי הטוב, הגיע הבן החייל שלי לסופ"ש ומייד גייסתי אותו למלאכת ההרכבה. למען האמת, הילד לא ממש מוכשר, אבל ולמרות, הוא עשה עבודה נפלאה והרכיב את ארבעת האינסטרומנטים - פלסטיק לבן וצח על גבי תושבות מתכת אפורות.

     

    - תפילת השולחן -

     

    נותר עתה להתפלל לנס של רבי שמעון כדי שהשולחן ייעמד על רגליו. כל הלילה התפללתי וביום שבת נענתה תפילתי. רבי שמעון שלח את הנסיכה לבית צמרת ואני מתכוונת לבתי הבכורה. בלי להתעכב על פטפוטי וקשקושי השבוע החולף, השתנסו מותניה באחת והשולחן נברא וקם.

     

    - שלפצך  2. (סחיבה- באידיש)

     

    העליתי את כיסאות העץ עם מושב הפלסטיק השחור המעצבן למחסן. פרקתי והורדתי את שולחן העץ עם פלטת הפורמייקה על חלקיו לרחוב, וחזרתי הביתה אל המטבח לראות כי טוב.

     

    - החיים כמשל -

     

    למה סיפרתי לכם את הסיפור הזה? תודה ששאלתם.

    כי מאז חיי אינם חיים.

    את ההבדל בין ניגוב פורמייקה לניגוב פלטה מזכוכית, אפשר לתאר כמזמוז-בזבוז של זמן מיותר. ולא די בזאת, הזכוכית לעולם אינה נקייה גם כשהיא נקייה.

    הפלסטיק השחור של הכיסאות שהובלו אל המחסן היה עדיף על המושב הלבן. על כיסאות הפלסטיק של איקיאה אני לא יכולה לעלות כי יציבותם מוטלת בספק ואני הולכת ובאה, הולכת ובאה עם סולמון קטן בכל פעם מחדש.

    לסיכום, אני יודעת שהסיפור הזה ממש לא מעניין, אבל, השאלה, מה היה לי פחות טוב קודם, מנקרת בראשי כשאני רואה את הבעיות שהאתר החדש והמשודרג של הקפה גורם לי.

     

    -----------------------------------------------------------------------

      ------------------

     

    חותמת על כל מילה

     

    ניצה צמרת עט להשכיר

    www.words4u.co.il

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      לואיס וקרול, הסיפור הזה מעלה בי חיוך על המוח היהודי. אני מכירה אותו מהחברים שהיו בתעלה. התענגתי להיזכר בו. תודה. ועל החתול הממושקף ששלחת לי, כרוך בחום יולי בצעיף, רחמנות. הוא מקורר?
      הצצתי בבלוג שלך. אשוב לשם מחר, ראיתי דברים מעניינים ואני סקרנית.
      תודה
        21/7/10 17:21:

      כשהייתי  ילד  והגעתי לתעלה..סיפרו  לי  סיפור על  ביקורו  של  הרמטכ"ל  דדו  בתעלה  קודם

      במוצב  אותו  הוא  ביקר  היו חיילינו  , הוא  שאל  אותם  בין  השאר  אם  יש  צלפים  מצריים  ממול ??

      הכינוי  שלהם  היה  "קופים"  כי  הם  ידעו  להסתוות יום שלם  על  העצים,  וברגע לירות  בחיילינו.

      חיילינו  דיווחו לו  שיש  צלף  מצרי  ,  והם  מזהים אותו ויודעים  איפה הוא.

      לשאלת  דדו  : למה  לא פוגעים  בו ????

      התשובה היתה  :  הוא  לא  פוגע,  ואנחנו  חוששים  מזה  שיחליף אותו

       

      http://cafe.themarker.com/image/1685463/

       

      איני יודעת איך לארגן לעצמי התייחסות מסודרת ואני הרי אוהבת את כולכם ולא רוצה לקפח את מי מכם.
      המילה טמבלית עוד בשימוש אצלי. אז כן. יצאתי טמבלית ואתכם הסליחה.
      ניצה
      תודה

      לעדינה

      ליורם
      לאילן -אישון

      לעוללית-בקי

      ליהודית מילק שירן

      לבת יוסף
      לשרה G
      לעובד ל.ב
      לאילנה
      לתמי ממי
      לשמש וים

      לישראל אורן

      לרותם שלי
      לחגי אורדן
      לריקי אוגול
      לאורית גפני
      לענת**
      לפנינה האסטרולוגית הציירת

      לחנוך אירבוס המלך
      ללבנה פלדמן
      לרוויטל ברזילי
      ליאיר גיל
      לרמי מור
      לנורית
      לפסיפלורה
      לעמנב הירושלמי

      לאודליה

      לאפרת

      ותודה ל-פ' שחתם גם הוא על כל מילה
        19/7/10 08:37:
      מסכימה איתך. גמני חותמת על כל מילה.
      השולחן הסלוני שלנו מאיקאה, גם הוא עם פלטת זוכית וגם אצלנו הוא אף פעם לא נראה נקי ... אולי שווה לנו לבקר שם שוב?
        16/7/10 23:36:
      חוכמת הפוסט-פאקטום: יש דברים שאנחנו לא יודעים אם הם טובים או רעים, אלא לאחר-מעשה.
      האנלוגיה בסוף שהיא בהחלט במקום, באמת הפתיעה. גם אני בדעתך שעדיף היה לא רק מערכת הישיבה הקודמת (ניסיונך הבלעדי), גם האתר טרם-השדרוג. מאוד חבל לי על תכנים שנעלמו, עיצוב ששובש. כמו לרובנו, אוכל להניח...
      נו, אתם שם בקפה - אולי תרימו ידיים ותשיבו הכול לקדמותו?
      תודה ניצה, באמת הסוף הפתיע, דרך יפה לעורר את תשומת לבם של אלה שניסו לתקן אבל הצליחו רק לקלקל לדעת רבים.
        16/7/10 22:57:

      אין חיפוש שעובד

      אין תכנים שלי שנעלמו ואני פא@#$נג לא מתכוון לחפש אותם

      אבל אני נהנה מהעריכה החדשה כולל הלינקים

      ''

        15/7/10 23:30:
      אהבתי את הפוסט. גם כי קשה לי מאוד לצחצח שולחן זכוכית, ואני לא מבינה למה קניתי רהיט מתסכל כזה בפעם השנייה. השולחן מתבונן בי כל יום בגרגרי אבק מתרבים, בן הזוג אוכל מעליו והפירורים נושרים, הכלב מכשכש בזנב העבות ומשליך עליו עלים וקרעי פרחים מהטיול האחרון שלו, ורק אני משפשפת אותו אבל שום ג'ין לא יוצא משם. כנראה עוד לא מצאתי את המנורה של אלאדין.

      צטט: אורית גפני 2010-07-13 22:46:20

      תתחדשי:) והעצה של פליקר נכונה !

      היא הייתה הראשונה להגיב. מאז נכנסו עוד כמה תגובות עם עצות מועילות.

      אני חושבת על כולן כטובות ובמיוחד התעודדתי מכל מי שמבכה כאן בלי בושה את שולחן הזכוכית שיש לו בבית.

      צטט: רותם צמרת 2010-07-13 23:16:22

      אמא - אמא
      מה יהיה איתך?
      ואם אני נסיכה, את מלכה !!

      ---------

      יבוא יום ואת תהיי המלכה. סבלנות.

      תקבלי כתר וגלימה, שרביט וארמון.

      יבוא יום

       

      צטט: איירבוס-max 2010-07-14 07:31:46

      את התגובה הזו ניסיתי לכתוב ב"עבור לעורך טקסט מתקדם".
      כתבתי, צבעתי, הוספתי סמיילי - אבל כשרציתי ללחוץ על "שלח", לא נתן לי הקפה דהקקר הזה גם להגיע למקום של ה"שלח" וגם ללחוץ עליו.
      ינעל אבו אבו קפה דקרקר!

      אבל מזל ששמרתי את התגובה ב Ctrl c:
      היום צריך לעשות קופי על כל מילה, לך תוכיח שאין  לך אחות

      "כיסאות העץ עם הריפוד הפלסטיקי השחור המעצבן"
      אני מתכוונת למה שכתבת. בדיוק. איך ידעת?

      את מתכוונת, ניצה, לפלסטיק שמחובר לעץ עם כפתורי הפלסטיק הלבנים?

      באיכות כזו לא בוגדים!

      נו אז למדתי . אני לומדת כל יום משו חדש
      ואם כן בוגדים (ועוד עם איקאה) - משלמים מחיר:

      כל הנחת ישבן עלולה למוטט את היושב/ת על שבריו של הרעוע.

      כן. השבדים האלה, בכלל לא מייחסים חשיבות לנוסחת העומס של הישבן הישראלי.

      צטט: ענת** 2010-07-14 07:43:52

      בדיוק בגלל כל הנ"ל, אנשים בגילנו לא אמורים לקנות שם. כשאומרים שהעולם שייך לצעירים, מתכוונים לאיקאה. הסנני

       

      ----------

      אנשים בגילנו.

      זו אמירה שאני הולכת לאמץ בגילי המופלג.

      הקראתי לפ'.

      אנחנו מסכימים איתך.

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-07-15 02:26:03

      אל תשווי את האתר לקניית הרהוט החדש שלך הביתה. זה ידוע שרהיטים לבנים צורכים יותר עבודה. לגבי הזכוכית חידשת לי. תתחדשי, משנה ריהוט משנה מצב קיים.*

      -----------

      חס וחל, יהודית , איני משווה בין הדברים במובן הפיזי. אני מעלה שאלה של תם על הצורך בשדרוג.
      כאשר בחיים הצורך עולה מתוך כמיהה לחידוש ולרענון ואילו באתר הדבר קורה מתוך הכרח של המערכת.
      ותודה על התתחדשי. מילה נעימה שעושה שכל וכיף.

      אל תשווי את האתר לקניית הרהוט החדש שלך הביתה. זה ידוע שרהיטים לבנים צורכים יותר עבודה. לגבי הזכוכית חידשת לי. תתחדשי, משנה ריהוט משנה מצב קיים.*

      צטט: בת יוסף 2010-07-14 08:15:04

      חיוך

      פולניה!

      קנית, סחבת, הרכבת ומתלוננת?

      תעשי מה שכולנו עושות. תגידי לעצמך שזה הכי טוב ונפלא ממש ותאמיני בזה.

      ולוח מזכוכית. אוף. יש לי כזה בסלון. סיוט.

      -----------

      את עושה לי אימון? אני באמת זקוקה לזה.

      יש לי שולחן נהדר. אין ספק.

      אני רק לא אוהבת אותו.

      ואני בכלל לא פולניה. בחיי.

      צטט: שמש וים 2010-07-14 10:41:32

      העלת בי חיוך צוחק

      אהבתי את מה שכתבת.....

      דליה

      ----------

      לפחות מישהו כאן מתענג על הסבל שלי.........

      צטט: izicu 2010-07-14 17:45:44

      החטא ועונשו.

      אתה יותר רשע מדוסטויבסקי.

      אני כתבתי סיפור ואתה באת לכן לתת לו כותרת גנובה?

      ככה עושים לחברים?

      לא יפה. (:-

      צטט: 2btami 2010-07-14 19:13:46

      אפשר להתייחס לסיפור מהצד של השיעור:
      לא סתם קנית זכוכית, והבאת אותה הביתה , וזה לא שבור.
      באמת מזל שלא נשברה. מזל גדול. על זה צריך לומר תודה
      כיסא כנראה כן נועד לישיבה, וזה לא בירבור.
      ואם הברבור שמוט כנף?איך יתעופף ללא כיסא? יברבר עד אובדן הנשימה?
      מה נעשה עם מדרגות הן מן הסתם ,גם,
      נעלה ונרד, או נרד ונעלה עד שיגיע חזון אחרית המעלית.
      וזה שיעור לכל הגולשים
      לא רק לסחיבות לגברים,
      אלא גם לנשים.
      זה מה שנקרא שיוויון
      שוויון? שויין.
      ואולי עדיף על איקאה-
      סתם קניון.
      זה בטוח אבל, בשביל קניון צריך לעבוד ובשביל איקיאה מספיקים דמי כיס.
      ואני לא יכולה להתאפק,
      אפילו שזה לא כל כך צודק
      לי לקח ארבע עשרה שנה
      ועוד עשרים ,
      ועוד מוקשים לרוב
      להבין
      שעם אישה
      הרבה יותר טוב......
      את החיים צריך להבין לאחור כדי לדעת לחיותם היום.
      לחיות עם אישה או עם גבר זה מאוד דומה בעיניי.
      להיות אישה זוּ גדוּלה בפני עצמה.
      להיות אישה שלמה בדרכה, זו מתנה.
      והקפה?
      הקפה משתפר
      פחות או יותר...
      האלגוריה על הקפה תהפוך עם הזמן למיותרת. יש בדברייך יותר אמת משאת משערת.

       

      לאילנה
      אני הולכת להתמכר למטלית הסטארטאפית ולהתחיל לשווק אותה לכל נפגעי איקיאה. עם השולחן הזה אני כבר אלך על הגב לכל מקום. תמיד אוכל לומר, איזה טעות עשיתי ולסבול שוב. אנחנו חלוקות בעניין. אין דבר.
      לעובד ל.ב.
      מדובר בנונסנס של החיים. המחשבות מסתעפות לכל עבר. המחמאה בעניין הסידקום - מחממת את לבי. והאמת היא שאם הצחקתי אותך - דייני!
      לשרה G, מה דעתך -
      יכול להיות מעניין להניח שעוונית עם ציורי לבבות ונקודה ?
      אני מוכנה לספר לך שכאשר את עלית על העומק של הסיפור אני כמעט טבעתי בו.
        15/7/10 00:39:
      שלפצאך ההיר
      שלפצאך ההֵר
      כל החיים סוחבים
      או נסחבים
      לא יודעת מה יותר טוב.
      כן יודעת , שהסיפור שלך מאד מאד עמוק
      ויש בו המון.
      יש בו שאלות מהותיות
      ויש בו תשובות
      מאד מאד חכמות.
      ובעיקר מצחיקות - וזה מושלם.

      ואולי
      תשימי על הזכוכית
      מפה פרחונית
      כמו של פעם
      שעוונית.
        15/7/10 00:03:
      ממש הצלחת להצחיק אותי.זה אחד
      דבר שני -רעיון גדול לפרק שלם בסידקום טוב.
      דבר שלישי-החיים שלך טובים ושימשיכו להיות כך .ככה החיים בסידקום.כל דבר קטן ממלא את יומנו ומשעשע אותנו.
      VIA NIZA
        14/7/10 22:11:
      אוהבת שולחנות זכוכית.
      סמרטוט מיקרופייבר עושה את העבודה מצויין.
      אין לי ספק שתתרגלי
      (וכסאות זה ממש מדע מסובך בפני עצמו שאי אפשר להקל בו ראש..)
        14/7/10 19:13:
      אפשר להתייחס לסיפור מהצד של השיעור:
      לא סתם קנית זכוכית, והבאת אותה הביתה , וזה לא שבור.
      כיסא כנראה כן נועד לישיבה, וזה לא בירבור.
      מדרגות הן מן הסתם ,גם,
      וזה שיעור לכל הגולשים
      לא רק לסחיבות לגברים,
      אלא גם לנשים.
      זה מה שנקרא שיוויון
      ואולי עדיף על איקאה-
      סתם קניון.
      ואני לא יכולה להתאפק,
      אפילו שזה לא כל כך צודק
      לי לקח ארבע עשרה שנה
      ועוד עשרים ,
      ועוד מוקשים לרוב
      להבין
      שעם אישה
      הרבה יותר טוב......

      והקפה?
      הקפה משתפר
      פחות או יותר...



        14/7/10 17:45:
      החטא ועונשו.
        14/7/10 10:41:

      העלת בי חיוך צוחק

      אהבתי את מה שכתבת.....

      דליה

        14/7/10 08:15:

      חיוך

      פולניה!

      קנית, סחבת, הרכבת ומתלוננת?

      תעשי מה שכולנו עושות. תגידי לעצמך שזה הכי טוב ונפלא ממש ותאמיני בזה.

      ולוח מזכוכית. אוף. יש לי כזה בסלון. סיוט.

        14/7/10 07:43:

      בדיוק בגלל כל הנ"ל, אנשים בגילנו לא אמורים לקנות שם. כשאומרים שהעולם שייך לצעירים, מתכוונים לאיקאה. הסנני

        14/7/10 07:31:
      את התגובה הזו ניסיתי לכתוב ב"עבור לעורך טקסט מתקדם".
      כתבתי, צבעתי, הוספתי סמיילי - אבל כשרציתי ללחוץ על "שלח", לא נתן לי הקפה דהקקר הזה גם להגיע למקום של ה"שלח" וגם ללחוץ עליו.
      ינעל אבו אבו קפה דקרקר!

      אבל מזל ששמרתי את התגובה ב Ctrl c:


      "כיסאות העץ עם הריפוד הפלסטיקי השחור המעצבן"


      את מתכוונת, ניצה, לפלסטיק שמחובר לעץ עם כפתורי הפלסטיק הלבנים?

      באיכות כזו לא בוגדים!

      ואם כן בוגדים (ועוד עם איקאה) - משלמים מחיר:

      כל הנחת ישבן עלולה למוטט את היושב/ת על שבריו של הרעוע.

        13/7/10 23:16:
      אמא - אמא
      מה יהיה איתך?
      ואם אני נסיכה, את מלכה !!
        13/7/10 22:46:
      תתחדשי:) והעצה של פליקר נכונה !

      ניצל'ה , כרגיל תענוג לקרוא

        13/7/10 22:37:
      אני מאמצת את תפילת השולחן וקובעת יום הילולה!
        13/7/10 22:08:

      ''

      ניצה יקרה

      מילא שלא הטבת להבין שפורמייקה נוחה לנקיון

      אבל לא העזתי לספר לחברתי שעוסקת ברהיטי וינטאג'[כן, שולחן פורמייקה שייך לאופנת הוינטאג']

      שאת פרקת שולחן כזה,כשהיא מחפשת כאלה בנרות, ומשפצת אותם.

      ושתמורת הנכס הבאת פלסטיק מאיקאה,כי היא היתה

      קרוב לוודאי מקבלת הבעת פנים אובדנית.

      ניצה, איך וכיצד עשית זאת?

      וחוץ מזה הרסת אותי מצחוק.

       

       

        13/7/10 21:40:
      בדיוק כמו אצלנו אבל הפוך. אני המתפזר והיא הממוקדת. ועל שולחן זכוכית היא הטילה וטו חריף (וטוב שכך).
      בכלל, כל הפולנים שאומרים על דברים כאלה "זה לא פרקטי..." צודקים!
        13/7/10 21:18:
      ניצה יקרה
      אני יושבת כאן ומתמוגגת ממך, צוחקת ממש מול המסך. הכתיבה שלך תמיד מקסימה ומשמחת. והשלפצך שלך במדרגות, רק לתאר... :) :)
      את תתרגלי לשולחן, בטוחה שהוא יפיפה - ככה נשמע. והילדים שלך - מקסימים. אז בעצם טוב לך. :)
      בינתיים כוכב מהלב ולילה טוב
      סיפור מקסים.
        13/7/10 16:56:

      ניצה
      יש לי את הזכוכית הזאת בסלון.
      מנקים כמו שמשות. עם הנוזל הכחול הזה.
      אין דרך אחרת. חבל"ז.
      לרמי המשך ...
      איך יהיה א' בלי ב'?
      ב' תודה
      רמי, אמת יפה מצדך. א' אתה הראשון שהביע התייחסות לטפט החדש. זה מסיציליה, שלחו לי מתנה לאות הוקרה על שחסכתי מהם ביקור במקום. היה טקס ובלגן. שכחתי להזמין אותך. ועכשיו ויווה לשטויות שלי.
      היי נורית,
      זה נראה מפה כמו חיוך של מליון דולר.
        13/7/10 14:50:
      הייתי מחליף את ויה ניצה לויוה ניצה
        13/7/10 13:13:

      חייכת אותי.

      תודה.

      רני, רנבו האחד(לא 2)
      יש לי סבלנות. (וגם כתבתי על כך....)אחד השיפורים הבולטים שראיתי היום היה בעת שהגבתי לשיר שהלחנת. יכולתי להקשיב ולהגיב במקביל. זה באמת שיפור בקנה מידה גדול.
      אין לי מה להציע ברמה הטכנולוגית כי אני באמת לא מבינה בדברים האלה. אני כותבת למערכת על הבאגים שאני מוצאת. מתברר שלכולם יש את אותן הבעיות.
      וחוצמזה, אני מתה על הפרגון שלך. אפשר עוד?
      אודליה, הו אודליה,
      ומה חשבת?
      הבקבוק של ניקוי השמשות נמצא כבר השולחן.
      בכל מקרה,אני מעריכה מאוד את העצות שלך. תודה
      היי עמי,
      אני התלוננתי?
      רציתי לספר סיפור.
      מצאתי חוט דקיק לכרוך עליו את המילים.
      תודה
        13/7/10 12:31:
      השאלה לא מה היה לך פחות טוב קודם (כי היא קצת מתסכלת) אלא מה את עושה כדי שעכשיו יהיה יותר טוב וזו כבר משימה שיושבת עלייך בול כי יצירתיות כמו שלך אי אפשר למצוא סתם כך מתגלגלת מתחת לשולחנות. לסיכום, אחד- את נפלאה. שתיים- עם עוד כך וכך שיפורים גם הקפה יהיה בסדר (אינשאללה..)
      פסיפ?
      אם אני צודקת יעידו אחרים. טוב שאת מחזקת אותי.
      בכלל, לראות אותך אצלי, זו הפתעה.
      לאפרת,
      זה לא בערך, זה ממש כך.
      אני לא משווה את הדרמה הביתית שלי עם השמחות של שתיית קפה טעים של בית.
        13/7/10 10:15:

      זה בערך כמו שהקפה שחור בוץ הביתי שלי

      כל כך הרבה יותר טעים לי מכל הפוך מקיאטו או קפוצ'ינו

      (-:

        13/7/10 10:02:
      צודקת!
      אין כמוך כבר אמרתי?
        13/7/10 08:28:
      וכל זה כדי להתלונן על שדרוג האתר?
      אכן ניחנת בכישרון כתיבה!
      כל טוב, עמוס.
        13/7/10 06:52:

      כן, זכוכית ממש מעצבנת לניקוי ועוד במיטבח.

      קחי אג'קס לחלונות ונייר סופג והכל מסתדר.