לפעמים שואלים אותי על הייעוד....ומה הקשר למוות? דיון בוקר...
צפרא טבא
ברכת האור והאהבה.
יקירים ואהובים,
אתם שואלים ושואלים
ולפעמים גם מתבלבלים.
לא יודעים לאיזה כיוון לפנות,
מפחדים כל כך לטעות, לשגות.
בואו נעשה קצת סדר בדברים
וניישר ההידורים.
אנו חיים כעת בעולם
ה ע ש י י ה.
כשמו כן הוא.
זהו עולם של עשייה. עושים עושים,
ממציאים מעשיות.....
ויש גם שמעסים.
פחד גדול שמשותף לאנשים רבים,
שבעצם באים כאן להתנסות במגוון של
חוויות, במגוון של רגשות, במגוון של הגשמות,
הינו:
לטעות.
והם שואלים עצמם, ותאמרו שאולי גם בצדק:
"ומה יהיה אם????"
"ואם אבחר בדרך הזאת ובעצם...האושר מצפה לי בדרך השניה, זו בה
לא בחרתי?"
"ואם אלמד משהו ובעצם זה לא הייעוד שלי ואהיה אומלל כל ימות
חיי? ואולי גם לא אמצא פרנסה בתחום?"
"ואם אתחתן עם הבחור/ה הזה/את ובכך אחמיץ הזדמנות מופלאה
למצוא מישהו/י יותר מתאים?"
"ואם אכנס למערכת יחסים עם האישה/גבר ובכך אכנס למסכת של
דרמות מכאיבות ו...
"
וכאן אולי אתם כבר מריצים תסריטים שמשולבים באמונות הבסיס
שלכם:
"כל אהבה נגמרת בשיברון לב",
"סופם של כל הגברים/נשים - לבגוד",
"החופש שלי יגזל",
אתם גם יכולים בתת ההכרה להמשיך את התסריט לסנריום הגרוע ביותר:
ואז הלב שלי נשבר. ואז אני נכנסת לדיכאון עמוק. ואז אני מאבדת עניין בחיים. ואז אני סובלת נורא. ואז אני מתה......
דרמתי ביותר, אין מה לומר....
אלא שתת ההכרה שלנו מלאה באמונות, שזורות זו על גבי זו, משולבות ועם קשר אסוציאטיבי הדוק.
זאת אומרת שאצל אחד יכולה להתפס מערכת יחסים רומנטית כדרך המובילה לאבדון!
שאצל אחד עבודה, למרות שהוא מאוד צריך עבודה כדי להרוויח כסף למחייתו, האמונות קושרות
עבודה = עבדות -אובדן חופש אישי, גזילת כוח הרצון העצמי,השתעבדות, חולשה, עייפות, ניצול,
מ ו ו ת.......
בעצם, כשחושבים על כך,
הרי שהסיבה לפחדים רבים נעוצה בפחד המשותף לרבים, למרות שלפעמים הוא מוכחש:
הפחד מהמוות. המוות נתפס כסוף. נתפס כמעבר המשולב בכאב עז. נתפס כמעבר לחשיכה גדולה.
אנשים מפחדים לא להיות. לא להיות במוכר.
האם יש חיים אחרי המוות?
יש שיגידו שכן. יש שיגידו שאין.
אבל האם אתם באמת מכירים, באמת ובתמים, מישהו שמת וחזר משם וסיפר איזה יופי שם?
למה אף אחד לא חוזר? ואולי כל כך טוב שם שלא רוצים לחזור לכאן?
בכל אופן, עניין המוות קשור לאמונות שלנו. אמונות שטבועות בנו או שאנו בוחרים לאמץ, בשלב זה או אחר בחיינו.
בואו נשחק במשחק של ילדים, ונשתמש ב: "ומה אם" בדרך שונה מזו שאנו רגילים להשתמש ביום יום. שלוש, ארבע, מתחילים....נשימה עמוקה:
ומה אם אין כזה דבר מוות כמו שאנו תופסים אותו?
ומה אם היו מוכיחים לנו באופן מדעי שהשלת הגוף מאפשרת למהות
האמיתית הנצחית שלנו מעבר לעולם אור נפלא?
ומה אם.... היינו מפסיקים לחלוטין לפחד מהמוות?
האם זה היה משפיע אחרת על בחירותינו?
ומה אם....היינו מבינים בעצם שאין טעויות, אלא בחירות והתנסויות. אם הבחירה שבחרנו אינה נעימה לנו, בשלב מסוים, בכל תחום, ביכולתנו באמת, לצאת משלשלת הפחדים שאנו מכנים אותה
"הגיון" ומאמינים שהיא הגיון, אבל היא חומה שכולאת אותנו בתוכה בלי שנדע שאנו שפוטים, אסירי עולם שלה - והיינו אומרים: טוב, אז נחליף את ההתנסות.
כן, כך בפשטות...... זהו משחק מחשבה....
מה אם לא טוב לך במערכת יחסים זוגית ואתה תאפשר לעצמך לצאת ממנה?
מה אם את סובלת בנישואיך ומקריבה עצמך למען ילדיך וכדומה ובכל זאת תאפשרי לעצמך להתגרש ולצאת לחופשי?
מה אם.....רע וקשה לך במקום העבודה אבל אתה מאמין שקשה למצוא עבודה אחרת וכדומה...ובכל זאת, תתחיל לשלוח קורות חיים ולחפש במקביל משהו מתאים יותר????
אנשים כל כך מאמינים לפחדים שלהם ולעצמם שכאן זו.....הטעות בעצם.
האמת היא שאתם חופשיים.
חופשיים לבחור בכל רגע נתון.
חופשיים להעיז ולנסות חוויות חדשות.
חופשיים להרגיש את מגוון הרגשות.....
לא באמת אסירים.
אלא אם כן אתם באמת אסירים של הפחד....
מה דעתכם?
יבורך יומכם בחופש פנימי עצום
ובאהבה גדולה.
אילנה בהט
תודעת ה א ו ר ה א ח ד
|
