|
תמונה שמספרת סיפור.סיפור אהבה של אשה לעצמה או יותר נכון התבוננות של אשה על עצמה, על הגוף כציור. מה שמונח על הגוף – מכסה, מגלה. מעיד. האור בא מהצד, מאיר את המקומות הראשונים שהוא פוגש: קפל בבגד, צדודית, שד, גבעה של מפשעה. הלבן הופך זוהר והאדום – זהב. כל היתר בחשכה. האור טבעי מחלון תל-אביבי, לא הולנדי כמו אצל ורמיר או רמברנדט. אור ישיר קונטרסטי ובוטה. ואני עומדת שם, המודל שלו, המודל של עצמי. והנה אני מקבלת חיזוק למקום שלי. מישהו שומע אותי, מקשיב לי ואני צריכה פתאום להתאמץ, למצוא מילים בשביל להסביר את עצמי. זה מגרה אותי, מביך אותי, מסקרן אותי, מרגש אותי, מפרה אותי, מעורר אותי, מחייה אותי. טעמתי והיה טעים לי
|
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
noontet
בתגובה על אישה מוכה
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לך זיכרון מדהים, אין מה להגיד.
יש פה בגלריה השניה תמונה אחת שלי עם הילדים.
בקרוב... בקרוב... צריכה רק לפתור איזה בעיה טכנית.
ואת תתחילי לכתוב
אתה יודע שאני מתייחסת אליך ברצינות (גם כשאתה מקשקש)
אז תודה. ב-אהבה
החכם
הרי כל טיפש רואה
חכם חכם ולא הבנתי
טוב נו.
כי אתה גבר חכם.
טוב
שתיכן נהדרות
קשקשית פרוורטית שכמותך
סאלבדור דאלי
דרך אגב, בילבי, רציתי לשאול,
מי צילם אותך?
אה, זה ברור.
שמתי ציור של הסופר מודל של צייר דגול, מדהים, חד פעמי.
לא. את נהדרת.
תודה
תודה. מזל שהכוכב על התוצאה, אחרת הייתי נעלבת.
לא אוהבת להתאמץ, אלא אם כן יוצא ילד/ה בסוף
עוד משו -
הלוואי והיית שמה ציור שלך.
את נהדרת.
טקסט מסקרן, משאיר טעם לעוד. להרבה עוד.
נהניתי מאוד מאוד.
תביאי עוד!
וכוכב גם ממני כמובן, רק כי אני לא יכולה לחבק אותך כרגע.
תמשיכי להתאמץ
זה שווה את זה
וקחי כוכב\לא על המאמץ אלה על התוצאה