תמונה שמספרת סיפור.סיפור אהבה של אשה לעצמה או יותר נכון התבוננות של אשה על עצמה, על הגוף כציור.

מה שמונח על הגוף – מכסה, מגלה. מעיד.

האור בא מהצד, מאיר את המקומות הראשונים שהוא פוגש: קפל בבגד, צדודית, שד, גבעה של מפשעה.

הלבן הופך זוהר והאדום – זהב. כל היתר בחשכה.

האור טבעי מחלון תל-אביבי, לא הולנדי כמו אצל ורמיר או רמברנדט. אור ישיר קונטרסטי ובוטה.

ואני עומדת שם, המודל שלו, המודל של עצמי.

והנה אני מקבלת חיזוק למקום שלי.  מישהו שומע אותי, מקשיב לי ואני צריכה פתאום להתאמץ, למצוא מילים בשביל להסביר את עצמי. זה מגרה אותי, מביך אותי, מסקרן אותי, מרגש אותי, מפרה אותי, מעורר אותי, מחייה אותי.

טעמתי והיה טעים לי