עברתי את הנחשים בחלון המואר.הצפע יחכה לי בהמשך.שאגת אריה שוטטה על קירות בתי השכונה .תכבה את הטלוויזיה,אמרה האם,היא כבויה, השתומם הילד.על הדשא התפרקד איש לבוש שחורים,פאותיו גולגלו מאחורי אוזניו ועיניו שינו צבע כרמזור.זוזו אמר לעוברים על פניו, סיימו את המסע. משה'לה קום,צחקו הילדים,השואה נגמרה מזמן.המרווח בין הקו העליון של גרביו למכפלת המכנס הבהב כירח בליל סער . תראו הוא צעק ,איזה חתול גדול. נהיה פה אלפי שנים אחריך ,חגגו עליו, אבני השדה. רכבת צעצוע טסה בין הררי שרב והנוסעים בה כוסו כפור צמרירי .צלצול פעמון נחושת טלטל חיפושית שטיפסה על חמוק הענבל והיא נפלה אל חרוט האור דועכת כנשמת קבצנים.נחיל זבובים הקפיץ פיל אזוק רגליים והוא צלע אל המים מפיח עננה של אבק.המים גרגרו את האבקה הלבנה פולטים בועות עולות ויורדות בסולם שקוף. העיר התמלאה אבוקות אש.הוא הביט ממרחק בתמרות העשן שמילאו את אופקיו .פחדן ,אמר לו מקומי ,הכנס פנימה.ברח מהר אמר לו ליבו,צא.איש רפה שכל הטיח חופן עפר אל המדורה המשתאה .מכוניות נמלטו בהילוך אחורי ורדפו אותם -פיח כבד,מטר אבנים ופיות עגולי שנאה.במודעה בראש הבית שתו הגברים בקבוק של ארק זאחלווי. מולוטובים התעופפו סביבו .נפץ ירי וריח שריפה דחפו אותו חזרה אל ההכרה כי סופו מתקרב.נעמי גרדה בקצה ציפורנה את גב כף ידו של איש אסור. בכביש שהתעטף בעלטה זרחה הנאה. אין דבר כזה,הוא אמר, מקום בטוח.האורב היה מאחורי השיחים נושם מתכתית וקופץ קפיצות של פרש צלבני.הזיעה צמררה את עורו והוא הדליק מזגן .הדחפור ניקר בקיר והשכיב בית -שורשיו למעלה והגג ליחך את עפרו.ליד ליד רקדו כאלים במעגל צעיפים שחורים,מחוררים וספוגי זיעה .הוא החזיר את מבטו מבוהק החוץ המתעמעם אל תוך החדר אל נכחו. בידו אסף את אווירת השבת ויצא.אלוהים השתלט על השכונה בצפירות עולות ויורדות . מחריש הלך בסמטאות וחיפש את תקוות הימים הקשורים זה בזה בקשר הדוק מתמשך.הסכנה שברח ממנה האירה לו פנים.בוא אלי היא קראה.פנס הרחוב נשבר לרסיסי זכוכית בעברו מתחתיו.בחלון המואר צחקה נעמי אל הנחש שנשך את ירכה .לא הייתי מנחש מה הוא עשה לה באור הגנוב. |