שומעת את שלום חנוך שר בקולו המרגיע:

"יש לי דמיון שעוזר לי תמיד לשכוח

יש לי חברים שתמיד אוהבים לסלוח"

ואני קוראת הרבה על הייעוד שלנו בעולם הזה והבנתי שזה מסתכם בכל כך מעט שזה הכי הרבה שיכול להיות: בחירה חופשית ואהבת הזולת.

שום קיום מצווה לא שווה ולא עוזר להתפתחות הרוחנית שלנו אם אנחנו לא מקיימים את "ואהבת לרעך כמוך". אנשים חוזרים בתשובה ומתמכרים לקיום מצוות בפנאטיות חסרת ערך מבלי להבין שכל ה"חוקים" האלה הם סמליים. לך תסביר!

זה תמיד הרגיש לי כך ולא ידעתי לשים את האצבע, איך כולנו מחפשים אהבה, מרעיפים אותה על אלה שאנחנו מתחברים אליהם. אהבה קיימת אפילו בסקס מזדמן, רק כדי לחוות את אותן דקות קסומות של ליטופים, שירגיש להם כמו אהבה. אנחנו כל הזמן שואפים להתאחד, להכנס ל"ראש" אחד של השני, להבין, לחדור פיזית לגוף ולנשמה. העניין הוא לנסות להתחבר גם לאלה ששונים מאיתנו, תתפלאו כמה מן המשותף יש לכם איתם.

חושבת לעצמי, במה אנחנו שונים מהחיות? אנחנו תמיד מתקנאים באנסטנקטים הטבעיים שלהם, וביכולת הטבעית שלהם להתאזן על פי הטבע, אבל פה העניין, לנו יש בחירה חופשית על מנת שנוכל ללמוד על בשרינו ומנסיוננו איך להגיע לאהבה טהורה לאחר, ואיך לעשות בחירות נכונות עבורינו.  וברגע שאנחנו חיים על פי העקרונות האלה של אהבת הזולת ובחירה חופשית, אנחנו חיים מתוך כנות עם עצמינו אנחנו אמיתיים, ופה טמון אושרינו, רק כך נוכל להרגיש שלמים.

והאושר, הוא פה,  והוא מגיע מהדברים הכי פשוטים ובסיסיים.