כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    חום הקיץ -

    120 תגובות   יום שלישי, 13/7/10, 22:43

    חום הקיץ – סיפור קצר מאת אחאב בקר

     

    צינת הלילה הקלה, התפוגגה . צל ההרים , שבמזרח התכווץ וקרני השמש, הציפו את האדמה היבשה. החום הגדול הבריח את בני האדם לחסות בצל, למזגן או לבריכה.

    "לשתות הרבה מים, להימנע ממאמץ ומחשיפה לשמש". יעץ הקריין ברדיו הקטן שהחזיק ה"פקח" בידו.

    ה"פקח", ישב  על כיסא הפלסטיק הלבן שבפינת הרחוב. "פקחים" מסוגו קיימים בכל העולם . מדובר בבטלנים ועצלים היושבים בקרנות הרחובות וצופים בנעשה.

    ילדים פוסעים לבית הספר, מכונית חולפת פעם ברבע שעה, אישה זקנה חוזרת לביתה עם סל קניות קטן מלא בירקות. כל אלו וגם אחרים זקוקים ל"פיקוח".  

    "סליחה, אני מחפשת את "מפגש הפלאפל" זה הכיוון ? "

    קול אישה צעיר ונמרץ העיר אותו משרעפיו.

    זקף ראשו והבחין באישה הנאה, שפלשה לתחום הפיקוח שלו.

    עמדה במרחק חמישה מטרים ממנו. חמושה במשקפי שמש כהים , שיערה הבהיר אסוף בקשת סגולה. תיק בד כחול ורחב רצועה, על כתפה החשופה.

    "שם" החווה באגודלו כלפי מורד הרחוב.

    "סגור. כבר הרבה זמן". הוסיף.

    "אני יודעת, רק רציתי להיות בטוחה. תודה".  השיבה ועקפה את עמדת ה"פיקוח" בצעדים קלילים, מתרחקת לאיטה בירידה המתונה.

    מבטו עקב אחריה. כתפיות חולצתה השחורה הקצרה חשפו כתפיים נאות. קעקוע ירקרק בצורת נחש התנועע בשובבות, מעל ישבנה. התקדמה לקצה הרחוב , עד לצומת "טי". ממול, מאחורי ה"ברזלים" הישנים שמפרידים את הרחוב מהמדרכה, זיהתה את דוכן הפלאפל הסגור והנטוש. נעצרה וסקרה את הרחוב ואת החנויות שהיו עדיין סגורות. בין חנות האופטיקה לבין חנות הלבשת הנשים התנוסס שלט גדול דהוי אותיות - "מפגש הפלאפל".

     

    הוציאה מתוך התיק הכחול צרור מפתחות. חצתה את כביש האספלט ועקפה את ה"ברזלים " המתקלפים מצבעם. מנעולי הדוכן הישנים והחלודים לא נעתרו לה בקלות. לאחר מאבק קצר הרימה את התריס המתגלגל והסתכלה אל הרחוב מתוך הדוכן.

    התבונן בה.

    אי משם הופיעו דלי, צינור מים זורמים וסמרטוטים. מאחוריו נאספו הסקרנים, לצפות באירוע. השמש טיפסה גבוה מעל לצמרות העצים.  ה"פקח" וחבריו הצטופפו בצל המתכווץ שהטילה פינת הבית.

    שעת הצהריים התקרבה, הסקרנים כבר ברחו , נמלטו מהחום. אבל ה"פקח" לא יכל להתיק עיניו מהצעירה הטורחת מולו , בדוכן שבקצה הרחוב.

    "היא לא יודעת.....מה עובר עליי". שלמה ארצי זימר מהרדיו.

    "תראו" הצביע על הפלאפל. בלי לשים לב שהוא יושב לבדו.

    האישה הנאה עמדה ברחוב ובעזרת צינור המים שטפה את הקירות החיצוניים של הדוכן.

    כמו הרגישה את מבטו, הסתובבה אליו, הישירה  מבט, וחייכה. הרימה את הצינור גבוה מעל ראשה, עצמה עיניה והתמכרה לזרם המים המרטיב את גופה ואת בגדיה . מתרעננת וצוחקת בחום הנוראי.

     

    "אוף, שאני אמות, מה היא חושבת לה זאת?" נשמע קולה של נורית, השכנה העיראקית.

    "תראה אותה, איך היא מתנהגת. מה זה צריך להיות, אתה בא לאכול?

    הכנתי לך אורז ושעועית כמו שאתה אוהב".

    "כבר מגיע, עוד רגע" ענה לה.

    "הלכתי. בוא כבר, שלא יסתובב לך הראש ממנה". האיצה בו נורית.

    ה"פקח" הביט בה סוגרת את הדוכן , מורידה את התריס ונועלת.  מקיפה את הברזלים וחוצה את הכביש לכיוונו.  בגדיה עדיין לחים.

    "שלום?" פנתה אליו.

    "שלום"

    "אתה שלום?". שאלה.

    "אני שלום"

    "אפרת, זוכר אותי?"

    "זוכר, בקושי, אולי".

    "עזבתי עם אימא שלי בכיתה ה'. היינו יחד בגן ובאותה הכיתה ביסודי".

    "נכון, הפלאפל היה של אבא שלך? אותו אני זוכר. מאז שהייתי קטן הכין לי חצי מנה. אחר כך גדלתי והוא היה מכין לי כבר מנה שלמה בפיתה עם כל התוספות".

    "אתה חי פה?"

    "כן, פה, בבית של אימא שלי".

    "תגיד שלום? נשארו כאן עוד חברי ילדות מאז?"

    "לא זוכר, אולי, זה היה מזמן, אבא שלך יחזור להכין עוד פלאפל? " .

    התבוננה בו ושתקה.

    "הוא, לא יחזור". ביטאה את המילים לאט, מקפידה על הפסקה של כמה שניות בין מילה למילה.

    "למה? למה הוא לא יחזור? מה קרה לו?" .

    "שלום? מה איתך? אתה מרגיש בסדר?"

    "אני הולך לאכול". קם מכיסאו הסתובב והלך לבית של נורית.

    ===

     

    נורית ובעלה גרו בבית הסמוך לביתו.  שלום לא הכיר מעולם את אביו. אימו נפטרה לפני שלוש וחצי שנים, ומאז דואגת נורית להאכיל אותו פעמיים ביום, תמורת תשלום סמלי.

    "אהלן שלום. אתה יכול לכבות את הרדיו. יופי שבאת, אני דואגת לך שלא תעשה שטויות. הנה , הכנתי לך שעועית ואורז ברוטב כמו שאתה אוהב. מה היא רצתה ממך?"

    "כלום" .

    "מה כלום? מי זאת? אתה מכיר אותה ?"

    "זו אפרת, הבת של האיש מהפלאפל, אני זוכר אותה מאז, הייתה איתי בגן וביסודי".

    "מה"!!

    צלחת הזכוכית עם האורז והשעועית נשמטה מידי נורית, נפלה והתנפצה על הרצפה.

    "חכה, אל תזוז. כבר אנקה, תיכף תקבל עוד מנה, מה אתה זוכר?".

    "אני זוכר אותה, היא הייתה איתי בגן ובכיתה. אני זוכר גם את אבא שלה ואת הפלאפל שלו".

    "אני מתה. אלוהים ישמור אותך, דוקא אותה ואת האבא שלה אתה זוכר ? מכל הדברים בעולם."

    "למה? מה לא בסדר?"

    "שלום מתוק שלי, חזרת מהצבא מטושטש לגמרי. לא זכרת כלום מהעבר. את אימא שלך לא זכרת. עברו כבר תשע שנים והנה מופיעה האפרת הזו, ודווקא אותה אתה זוכר?"

    "פעם, הלכנו יחד לשדות. רק אני ואפרת, היינו קטנים מאד. הלכנו רחוק רחוק אחרי בריכות הדגים של הקיבוץ.  פתאום בא טרקטור גדול עם עגלה. הטרקטור נעצר ואיש אחד ירד ממנו ולקח אותנו על העגלה. ככה נסענו ברחוב מול כולם, יד ביד כמו חתן וכלה. ואז הוא הביא אותנו לפלאפל. כמה צחקנו. אבל אבא של אפרת היה אדום כולו, נורא כעס. מזל שאבא שלי כבר לא היה חי כדי לכעוס עלי ככה."

    "הנה עוד צלחת תאכל מותק, הזיכרון שלך חוזר? או שזה רק נדמה לי?".

    "מה קרה לאבא שלה?".

    "ישב בכלא, שמעתי שמת שם".

    "למה הוא ישב בכלא?"

    "סיפור לא טוב, אני לא יודעת למה".

    "היא עזבה באמצע כיתה ד', למה ילדה עוזבת ככה באמצע בית הספר? הרבה ילדים עזבו אבל תמיד בחופש הגדול. באמצע כיתה ד' היא עזבה ".

    "ההורים שלה התגרשו. היא והאחות הקטנה שלה הלכו עם אימא שלהם לגור בחיפה. האבא נשאר פה, עד שהלך לכלא. תאכל חמוד, מאיפה כל השאלות האלו?

    "כואב לי הראש. חם לי, אני הולך הבייתה".

    "תשתה הרבה מים, שלא תתייבש. אתה זוכר עוד דברים ?".

    "לא יודע. כבר קרה לי פעם, שפתאום זכרתי דברים מלפני התאונה בצבא. אבל אחר כך שכחתי".

    ==

     

     

    "בוקר טוב שלום, איך אתה מרגיש?" חייכה אליו אפרת. שקית ניילון גדולה בידה, בדרך לדוכן הפלאפל.

    "יופי, יופי, יופי" השיב לה בחיוך.

    "ואללה הרבה יופי אצלך, מה אתה יושב שם כל הבוקר, אולי תעבור לשבת ליד הפלאפל?"

    "הפלאפל ? הגעת לפה לפתוח את הפלאפל אחרי כל כך הרבה שנים"?

    "הגעתי, באמת עברו הרבה שנים".

    "אני זוכר אותך טוב. זה יוצא דופן כי מאז הצבא והתאונה, נמחקו לי כל הזיכרונות".

    "באמת ? מה אתה זוכר?"

    "היינו משחקים המון ביחד. פעם גנבתי גפרורים מהבית. את ואני התחבאנו במקלט ובדקנו מה נשרף בקלות ומה לא".

    "חמוד, איך אתה זוכר שטויות כאלו, בוא שב ליד הפלאפל, אולי תעזור לי לנקות ולהכין את המקום לפתיחה?" .

    "תכיני פלאפל כמו אבא שלך?"

    "לא בדיוק".

    "אז?"

    "לא יודעת. מאיפה להתחיל"?

    "זה קל, תתחילי מכיתה ד', כשעזבתם פתאום באמצע שנת הלימודים".

    "וואוו, אתה באמת לא זוכר כלום מאז?".

    "לעיתים נדירות מפגש עם מישהו מפעם , מעורר בי זיכרון ישן. אבל אחר כך אני שוכח הכל".

    "ומאז הצבא אתה ככה? פה?"

    "כן, יש לי קצבת נכות בגלל הפציעה. מאז שאימא מתה אני לבד. נורית דואגת לי לאוכל. בבוקר אני "מפקח" על הרחוב. בערב יש כדורסל, שם במגרש. היום יש משחק של הנערים נגד הקבוצה מהמועצה האזורית. רוצה לבוא לראות?".

    "אולי. בוא תעזור לי, תביא איתך את הכיסא הלבן".

    משקית הניילון הגדולה, הוציאה שלט גדול ורחב , עשוי מפלסטיק גמיש - "שמשונית" .

    יחד תלו אותו מעל השלט הגדול דהוי האותיות.

    "אפרת – מאפים טעימים - בקרוב הפתיחה"  התנוסס השלט החגיגי וכיסה לחלוטין את השלט הישן.  "את אופה?"

    "גם יפה וגם אופה" צחקה.

    "מחרתיים יגיע לפה הציוד. תנור, מקפיא, מקרר לשתייה קלה ומקרר ויטרינה לעוגות, מקפיא וכיריים".

    "למה מקפיא"?

    "חלק גדול מהמאפים, מגיע קפוא. שמים בתנור או במיקרוגל וזה יוצא כמו טרי".

    "את מבינה בזה"?

    "למדתי בתדמור ויש לי תעודה של קונדיטור. יש לי גם ניסיון של שלוש שנים בקונדיטוריה בחיפה. הבעלים של הקונדיטוריה שם עוזר לי להקים פה את המקום."

    "חזרת כבר לגור פה?".

    "לא תאמין. בבית של אבא שלי, ירשתי אותו ואת דוכן הפלאפל".

    "כל הכבוד לך, איך יש לך אומץ"?

    "אומץ? למה אתה מתכוון?"

    "לא חשוב, ולפני שהיית קונדיטורית?".

    "אחרי הצבא נסעתי למזרח. טיילתי בהודו ובתאילנד, אחר כך עשיתי אחלה כסף במכירת תמונות ביפן. המשכתי לטייל עד שנגמר לי הכסף".

    "ראית את  אבא שלך אחרי שעזבתם?"

    "די שלום, כמה שאלות בבת אחת, אני מבינה שנפתח לך הזיכרון אבל אצלי הוא עוד כואב. הנה הגיע הצבע מהחנות של טמבור. בוא תעזור לי לצבוע "

    הרדיו הונח על השיש שבחזית הדוכן.

    "תעביר לגלגל"צ, אני לא סובלת את הברבורים של הפוליטיקה".

    "תצטרכי פה גם מזגן. חם נורא גם בלי התנור והכיריים. הבן של נורית מתקין מזגנים אדבר איתו נראה מה הוא יכול לעשות".

    בצהריים מצאה אותם נורית נוטפים זיעה, בגדיהם מוכתמים מצבע.

    "לשטוף פנים וידיים ארוחת הצהריים מוכנה".

    "תלך איתה שלום, אני אמשיך פה עוד קצת, גם ככה חם".

    "גברת אפרת הנכבדה, זו לא הזמנה פתוחה ואין ויכוח, בואו לפני שיתקרר האוכל ולפני שהזיכרון של שלום ייסתם. מה עשית לו ? ".

    ==

     

    "בוקר טוב אדון שלום הפקח! אתה עוזר לי היום ? או שאתה בענייני הפיקוח"? חייכה אפרת.

    "מה נראה לך ? כבר שלושה ימים  שאת מעבידה אותי בפרך. אני יכול לעזור לך קצת בבוקר, אבל אחר כך אני הולך למכללה. יכול להיות שאשלים בגרות בקורס מזורז".

    "שלום חמוד, אם תלך ללמוד, מי יפקח על הרחוב?" הקניטה אותו.

    "עכשיו כשחזרת לפה, כבר אין צורך לפקח יותר".

    "למה אתה מתכוון" הבחינה בטון שונה בקולו.

    "אפרת, למה עזבת באמצע כיתה ד'? למה אבא שלך מת בכלא? הוא לא היה כזה זקן".

    "תגיד לי שלום ? מה נפל עליך הבוקר? עשיתי לך משהו רע"?

    "עוד מעט יבואו להתקין לך מזגן. את רוצה שאעזור לך?" .

    "לא , זה בסדר, שלושה פסיכולוגים ניסו לעזור לי. איך זה שאתה יודע לשאול כאלו שאלות?"

     

    שתק לרגע, בלע את רוקו , כיבה את הרדיו ואמר בקול נמוך ושקט.

    "ראיתי אותך עם אבא שלך בתוך הפלאפל, ביחד. סגורים בפנים. ראיתי הכל!  אז הלכתי לספר לאימא שלך".

    "אתה? אתה שלום, הצלת אותי? היית ילד קטן, בכיתה ד'".

    "אימא שלך הצילה אותך, אני רק הייתי בפיקוח". חייך.

    "שלום, אתה המלאך שלי?"

    "הנה באו לשים לך מזגן, איזה חום. איך הסתדרו בחום הזה פעם, בלי המזגנים?"

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (120)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/5/15 22:15:

      צטט: נסיכת החלונות 2015-05-04 23:18:10

      וקראתי פעמיים. להיות בטוחה שהבנתי (הכל)

      אני חושב שזה אחד הטובים שלי. לא בטוח שאני הבנתי הכל...:) 

        4/5/15 23:18:

      וקראתי פעמיים. להיות בטוחה שהבנתי (הכל)

        4/5/15 23:15:

      מעולה!!

        22/6/14 17:06:

      נהניתי לקרוא אחאב.
      אתה כותב קולח ומעניין!
      הסוף... עצוב ... אב ל גם שמח חיוך

        22/2/14 12:09:
      חחחחחחחח הסיפורים שלך כל כך ישראלים אחאב..שאי אפשר לטעות..מקסים
        21/12/11 18:58:
      ספור נוגע בנשמה.{תוציא ספר,אני אפנה מקום בארון הספרים שלי.ולמותר לציין שיש לי ספריה מכובדת} תודה ענקית וחג אורים שמח.
        21/12/11 18:44:

      אמרתי כבר שאתה כותב נפלא ? כי אם לא , אז אחזור על כך שוב ושוב :)

      נורא נהנתי
        6/9/10 06:34:

      אתה כותב משובח !

      תעתועי הזיכרון - נושא כאוב ורגיש

      שלום שמביא את ה'שלום' , או את ה'שלם' , או ה'שום' (כלום...)

      שנה טובה.

        5/9/10 22:59:

      *

      מהמם, אני קוראת את זה כבר שלוש פעמים

        4/9/10 06:43:
      סיפור כמו שאתה יודע לספר...

      שנה טובה
        12/8/10 10:55:
      פוגע ישר בבטן הרכה.
      כתוב לעילא.
        27/7/10 09:04:
      חייבת לקרוא שוב. וואו, איזה סיפור!
        26/7/10 14:20:
      ידידי , בגללך קראתי שוב את הסיפור , שוב אומר מרגש !!!!!!!!!!!!!זוהי
        26/7/10 13:44:
      וואוו
      כמה יפים סיפוריך...
      כל כך...
      כל כך...
      שאין מילים

      בת חן
      אחזור לככב...
        25/7/10 13:21:
      סיפור על התגברות וחיים.
      אופטימי.
        24/7/10 16:31:
      יפה מאד
        23/7/10 16:05:
      סיפור מדהים ,אם היו אנשים רבים כמו הילד שראה ודווח החיים בעולם הזהב היו נראים אחרת
        22/7/10 07:25:
      מקסים...
        20/7/10 01:24:
      על זה לימדו אותנו לומר:

      וואאוו !!!!!!!!!!!!!!
      הפלאת !

      מירה
        19/7/10 21:16:

      צטט: סמדר כרמל 2010-07-15 20:27:38

      עד שהגעתי לסוף, לא ידעתי מה יהיה בו (זה מצב נדיר)

      יופי.

       

      אצלי זה מצב קבוע....:)

        18/7/10 10:48:
      איזה יופי של סיפור אחאב.
      נהניתי מכל רגע.
      כשרון אמיתי יש לך אתה יודע?

      מיכל
        18/7/10 09:20:
      סיפור קצר-סיפור מעולה ומהנה
      ריגשת אותי אחאב
      אוהבת את כתיבתך הקולחת
      הדיאלוגים והדברים שאתה שוזר ביניהם ומחבר
      יוצרים לי גריה להמשיך ולקרוא עוד ועוד
      תודה לך עלהשתוף
      אני
        17/7/10 13:47:
      אחאב אתה כותב מדהים!!
      תמיד מפתיע בסוף
      שרי
        17/7/10 13:20:
      אם בגלל שנגמר המונדיאל כתבת סיפור נפלא כזה
      אז זה עוד סיבה לשמחה שהוא נגמר...
      נהניתי כמו תמיד
      ועכשיו שאין מונדיאל
      יש מקום לעוד סיפורים מופלאים!
        17/7/10 10:59:
      אחאב,
      איזה סיפור רקמת לנו,
      עבר, הווה, עתיד, הכל נשזר יחד.
      מעניין אם לבסוף יחיו באושר ועושר....
        17/7/10 10:53:
      :))
      יפה יפה יפה!
      כתוב היטב ומעניין.
        17/7/10 01:23:
      וואווווו...
      מפתיע ומהנה !!
        16/7/10 15:15:

      אלוהים, איזה פאנץ'.

      פשוט תענוג - מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.

        16/7/10 12:08:
      התגעגעתי לכתיבה שלך
      ונהניתי לקרוא
      השארתי כמובן כוכב
      שרית
        16/7/10 09:43:
      אהבתי! סיפור יפה מאד.
        16/7/10 08:51:
      אחאב היקר,
      רקחת לנו סיפור יפה מאד.
      אשרינו שזכינו לקרוא מפרי עטך.
      ****
        16/7/10 02:02:
      איזה סיפור מקסים כל כך קולח והסוף בלתי- צפוי ומאוד מרגש :) !

      אחאב יקר, אתה מוכשר !!!
        16/7/10 00:33:
      איזה סיפור יפה..
      נסחפתי...
      ********
        15/7/10 23:47:
      סיפור כתוב יפה ומאחוריו מטענים כבדים של עולמות קשים.
      אפרת (ולא זו שבסיפור...)
        15/7/10 23:45:
      סיפור נפלא!
        15/7/10 22:34:
      יפים אותנטיים ובאיזה מקום נוגעים ללב(דא-בקשת החברות הצברברה בתוכנה,אנסה שוב.ביי)
        15/7/10 20:27:

      עד שהגעתי לסוף, לא ידעתי מה יהיה בו (זה מצב נדיר)

      יופי.

        15/7/10 18:44:

      http://cafe.themarker.com/image/1590822/

        15/7/10 18:20:
      כוכב נהניתי לקרוא.
        15/7/10 18:14:
      הייתי נותנת לך כמה כוכבים. ממש מקסים. נהנתי מאד לקרא.
      היה קשה בעיקר שהיום קיבלתי פצינטית בעבודה שעברה התעללות גופנית ומינית וזה תמיד קשה.
      דש חם
      מירי
        15/7/10 17:30:
      כמו תמיד אתה מרתק בסיפורים שלך
      מרגישים בסיפור אנושות ורגש זורמים
      אתה כותב מהלב אל הלב
      סוף שבוע מבורך לך.
        15/7/10 15:42:
      מדהים , מאוד נהנתי מהסיפור , אתה כשרון גדול
      ובעזרת השם גם תעשה מהסיפור הזה סרט ותזכה באוסקר
      בבוא הזמן אני מוכנה להיות נורית (:
      התוכן מצויין
      מרתק ! *
        15/7/10 15:31:
      א ח א ב

      כמו תמיד סיפור נהדר
      תודה וסופשבוע נעים
        15/7/10 13:27:
      תמונה אורבנית ביום קיץ חם וביניהם סיפור אנושי על דמויות מחיי היום יום. סיפור נהדר.
        15/7/10 13:05:
      סיפור אנושי חם ונפלא
      שבתי עם כוכב...*
        15/7/10 13:02:

      סיפור מרתק עם סיום מצמרר...

      טראומת ילדות , גם עבורו, החזירה לו משהו מהזיכרון. מעניין.

        15/7/10 11:37:
      מעניין
        15/7/10 11:27:
      שבתי עם כוכב *
      סוף שבוע נעים
        15/7/10 10:37:
      סיפור נפלא של תקווה
      בהצלחה לשלום המלאך
      ולאפרת הגם יפה וגם אופה.

      אתה כותב נפלא, אפיזודות חיים.
        15/7/10 10:37:
      נפלא
      אהבתי ונהניתי לקרוא.
        15/7/10 10:32:
      סוף מצמרר, שלא נדע... אכן מלאך מושיע. סיפור יפה, כתוב מעניין.
        15/7/10 08:54:

      WOW

      תודה אחאב חברי היקר

      ועד עכשיו שערותיי סומרות

      מהקטע האחרון.

      * כוכב אהבה ממני

      תודה, אהבתי מאוד את סיפורך

      סופ"ש ניפלא

      חיה

       

        15/7/10 08:14:
      תודה ידידי. תמיד נהנה מהסיפורים היפים שלך ומהדרך שאתה בונה אותם.
        15/7/10 07:52:
      משובח.
        15/7/10 06:55:
      בהחלט אחלה.
        15/7/10 03:20:

      סיפור מרתק!!!

       

      http://cafe.themarker.com/image/1644852/

        15/7/10 01:49:

      אחאב.........ציירת דמות של אשה חזקה מאוד.
      אפרת--שעברה התעללות בילדותה...כל כך מלאת חיים, יוזמת, עירנית, חייכנית...ואפילו מעירה לחיים את חבר הילדות שלה....
      יפה!
        15/7/10 00:32:
      סיפור "מהחיים" של עולם בלתי מוכר...
      כתוב מרתק.
      עניין אותי לדעת כיצד זה ייגמר...ובסוף אף הצלחת להפתיע.
      יפה מאוד.
        15/7/10 00:17:
      תודה..פוסט מעניין ומרתק...
        14/7/10 23:09:
      שוב פעם לא הצלחתי לנחש את הסוף...

      יש לך את זה.
      אייי...........

      מתוק ועוקץ

      מתמזג עם חום יולי אוגוסט
        14/7/10 22:25:
      הסיפורים שלך מרגשים.
        14/7/10 21:36:

      תענוג! קולח ומרתק מההתחלה עד הסוף. תודה.
        14/7/10 21:10:
      אחאב ידידי
      קסם של סיפור
      שאפו
      ותודה לך על רגעי נחת
      סוקראטס
        14/7/10 21:01:
      חוויה לקרוא אותך
      .
      תודה
        14/7/10 20:53:
      עדיין אין לי כוכבים לסיפור מקסים,אחאב.
        14/7/10 20:28:
      וואוו לקרוא אותך ולהתמוגג מכתיבתך.
      אהבתי איך שהקצוות והקטעים מתחברים להם יחד לכדי סיפור מרתק ומרגש גם יחד.
      המלאך שלה...בהחלט המלאך.

        14/7/10 19:39:

      עמדה במרחק חמישה מטרים ממנו. חמושה במשקפי שמש כהים >>> כיבוש שקט ללא הרוגים
        14/7/10 18:51:
      מקסים,
        14/7/10 18:35:
      הוספת תגובה
        14/7/10 18:31:

      עוד סיפור מרתק מתחילתו ועד סופו

      בני

        14/7/10 18:02:
      אהבתי מאוד
      תודה על הסיפור
        14/7/10 17:34:
      מרתק,רוצים המשך
      *
        14/7/10 16:44:
      לכל המתנצלים על חוסר יכולתם להעניק כוכבים....
      עזבו אתכם מהשטויות. של הקפה המתאושש מטראומת השדרוג.
      די והותר לי, בתגובות, בהתייחסות ובמילים.
      ::))
        14/7/10 16:34:

      הוספת תגובה

      שלום המלאך שלה

      ומעניין שלא זכר דבר עד ששבה הביתה וקיבלה את ירושת אביה .

      אחאב

      אתה מפתיע כתמיד והכתיבה מותחת ומותירה טעם של עוד .

        14/7/10 16:32:
      זה סיפור !
      מרגש
        14/7/10 16:21:
      מ צ ו י ן
      כתוב אמין, "פשוט" ולעניין מנימליסטי כשצריך, ובשל כך גם מצליח לרגש.
      והסיום - נונשלנטיות אלגנטית. ללקק את האצבעות! 
        14/7/10 16:02:
      אז זהו גם עליי נחתה הקללה: אינך יכול להעניק
      כוכבים ועוד באנגלית THE... כמעט שנבלתי את
      פי. ואני רציתי לתת לך כוכב עבור הסיפור היפה
      הזה.
      אחאב! קראתי בשקיקה!
      בשלב מסויים היה נידמה לי שהספור נמשך מידי אך ככל שהתקרבתי לסוף הבנתי את ההקשר בין כל הפסקאות וכל הפרטים הקטנים. והאמן לי- כמי שמתקשה בקריאה - קראתי בשטף ונ-ה-נ-תי!!!! סיפור יפה רגיש ממש מהחיים
      תודה לך על השיתוף
      כל השמיים שלך !! אבל פה בלוג רק אחד מרשים לי
        14/7/10 14:40:

      צטט: דיוטימה 2010-07-14 14:37:16

      סיפור-סיפור!!

      פיתוח מתון, של שני סיפורים מקבילים שעניינם זיכרון.

      ובעוד הוא משאיר אותנו הקוראים מעבדים את הגילוי על העבר, הגיבורים ממשיכים בענייני השעה, כמו אין דבר מסעיר יותר מבואו של המזגן המיוחל.

      מעניין, אחאב, אם היית ער לביטוי הסמוי של הסליחה בסיפור. נקודה חשובה עם ערך מוסף, אף כי טיפ-טיפה אידאלית.

      העובדה שאפרת בחרה להתגורר בבית אביה, [יכלה למכור ולרכוש בית אחר] ופותחת עסק משלה במקום המסוים שבו התעלל בה, מעידה על השלמה וסליחה שנדיר ביותר למצוא במקרים כאלה.

      משובח!

       

       ::))

       

        14/7/10 14:40:
      סיפור אופטימי עם עבר הווה ועתיד...
      אהבתי...
        14/7/10 14:39:

      אשוב להשלים  *

        14/7/10 14:37:

      סיפור-סיפור!!

      פיתוח מתון, של שני סיפורים מקבילים שעניינם זיכרון.

      ובעוד הוא משאיר אותנו הקוראים מעבדים את הגילוי על העבר, הגיבורים ממשיכים בענייני השעה, כמו אין דבר מסעיר יותר מבואו של המזגן המיוחל.

      מעניין, אחאב, אם היית ער לביטוי הסמוי של הסליחה בסיפור. נקודה חשובה עם ערך מוסף, אף כי טיפ-טיפה אידאלית.

      העובדה שאפרת בחרה להתגורר בבית אביה, [יכלה למכור ולרכוש בית אחר] ופותחת עסק משלה במקום המסוים שבו התעלל בה, מעידה על השלמה וסליחה שנדיר ביותר למצוא במקרים כאלה.

      משובח!

       

       

        14/7/10 14:36:
      מעגלי חיים.
      מלאך שמפקח.
      מעגל נסגר- המלאך מתפנה לעשות לעצמו...להשלים מה שפספס בשל תפקידו.. יפה כתיבתך.
        14/7/10 14:27:
      נהדר!

      כתבת מופלא!
        14/7/10 14:26:
      מקסים................
      א ה ב ת י
        14/7/10 14:13:
      אחאב היקר...
      אתה מיוחד וסיפורך מיוחד.
      אוהבת את סגנונך.
      סיפור יפה.
      *****
        14/7/10 13:07:
      בוקר נפלא לי. יום טוב לך אחאב.

      יופי לקרא על הבוקר.

      רונית
        14/7/10 12:55:
      מקסים.. אחזור
        14/7/10 12:43:
      יפה יפה
        14/7/10 11:39:
      משובח ונפלא.
      פוסט גורמה ממש :)
        14/7/10 10:42:

      היה שווה להמתין..:)

      אתה כותב בכישרון רב

      ומאוד נהנתי.

      תודה

      .

      בלוז

        14/7/10 10:32:
      סיפור בפיתה מחוממת היטב, מצילים שלא על החוף וסוף טוב. יפה אחאב, אתה צריך לכתוב בסדירות גדולה יותר, עכשיו כשהתקינו את המזגן...
        14/7/10 10:19:

      מקסים, סיפור עם ריח של פעם!!! מתה על סיפורים כאלה!

      *

      אלומה

        14/7/10 09:57:
      הלוואי לכולנו מלאך קטן! נהניתי.
        14/7/10 09:55:

      כרגיל מדהים , מרתק  - משאיר טעם לעוד הרבה !

       

      זיוה הרץ

      מאמנת אישית להעצמה, לנשים הרוצות יותר בחייהן !

        14/7/10 09:40:
      הפרדוקס שבחיים ,חזקים מהכל,והכל אפשרי.נהדר.
        14/7/10 09:35:
      אחאב איזה סיפור יפה . אני מקווה שלפחות תצליח אפרת עם הפלאפל כנקמה
      תודה אוסי אין כוכבים היום
        14/7/10 09:31:

       

      תודה על תשומת ה''

      ''

        14/7/10 09:20:
      חיממת את ליבי !
      כתבת נפלא
      חיבוק ליום נהדר
      גרטה*
        14/7/10 09:06:
      תודה על דקות של עונג , למרות החום :)
        14/7/10 09:00:
      יפה :~)
        14/7/10 08:52:
      נשאר לנו לקוות שתפתח קונדטוריה
      כך שביחד עם הסיפור היפה
      יהיה גם מתוק על הבוקר :-)
        14/7/10 08:51:

       

       

       

       

      כותב היטב ...

       

       

       

        14/7/10 08:42:
      נהניתי מכל מילה...
      *
        14/7/10 08:20:
      איזה סיפור.
      יפה כתיבתך.
      סיפור סוחף....מרתק.
      **
        14/7/10 07:47:
      לכל אדם יש מלאך.
        14/7/10 06:33:
      מזמן לא כתבת !
      שמחה שחזרת עם סיפור מרתק !!!
        14/7/10 06:20:
      מרתק !
        14/7/10 06:12:
      איזה יופי של סיפור.
      היכולת שלך לתאר דברים לפרטי פרטים
      כל פעם מפתיעה אותי מחדש.
      טוב שחזרת לפרסם.
      תודה
        14/7/10 05:45:
      גם מוקדם בבוקר הסיפור יפה.... :-)
        14/7/10 01:41:

      פתאום באת לי... כבר רציתי ללכת לישון...

      לא יכולתי להתאפק וקראתי וקראתי ולא הפסקתי.

      סיפור יפה בפשטותו ובתוכנו.

      נקרא כמו סיפור מהחיים, על אנשים פשוטים, סביב בעיות אישיות המוצגות בצורה מרתקת.

      תודה ולילה טוב.

      רמי

       

       

       

        13/7/10 23:18:

      התחלת לכתוב על אוכל... ברוך הבא!!!

       

      יופי של סיפור/ ים כמו תמיד כתוב מקסים!!!

        13/7/10 23:05:
      כייף לקרא אותך...
        13/7/10 23:03:
      סיפור לפני השינה....

      לילה טוב...
        13/7/10 23:02:
      אתה תותח , אח אב :) *
        13/7/10 22:52:
      ראבאק קרוב לחצות ועשית לי חשק לפאלפל
      אשוב לקרוא מחר להשלים פרטים עליהם דילגתי...
      הראיה כבר לא משהו....
      השעה ללכת לישון

      לילה טוב
      שוב אשוב
        13/7/10 22:45:
      נגמר המונדיאל, פחת הלחץ בעבודה, והנה נולד עוד סיפור. תהנו :)

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין