כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    דה-גול והמהפכה - 14 יולי 1940

    10 תגובות   יום שלישי, 13/7/10, 23:12

     

    ''

    דה-גול במצעד ה-14 ביולי בלונדון - 1940.

     

     

    מציאות פוליטית איננה נבנית רק ממה שחשוב ומסעיר את הנפשות ברגע ההתרחשות. לעיתים התודעה של רגע מסוים בהיסטוריה, נוצרת בחדרי חדרים, עוברת בלי שאיש יפנה לה מבט בזמן אמת. כזהו הרגע של הקריאה לצרפתים של הגנרל  דה-גול ב-18 ביוני 1940.


    כמה ימים קודם לכן צרפת הובסה בשדה הקרב ופריס נפלה בידי הנאצים. ערב קודם לכן הכריז המרשל הנערץ פטאן גיבור מלחמת העולם הראשונה, כי בכוונתו לחתום על הסכם כניעה עם הגרמנים על מנת להציל את צרפת מכיליון. באותו רגע של תבוסה והתקפלות, צרפת נמצאת תחת טראומה כבדה. בפחות מחודש, היא הובסה ללא תנאי על ידי הצבא הגרמני. זו גם הסיבה שרבים רואים בפטאן, בנסיבות שנוצרו, מושיע. זו גם הסיבה מדוע כה מעטים, רואים טעם להמשיך ולהתנגד.


    בין המעטים הללו, שהחליטו לא להיכנע, נמצא דה-גול, המגיע ללונדון נחוש להמשיך ולהילחם בכל האמצעים. בלונדון הוא מצליח לשכנע את צ'רצ'יל לאפשר לו ברגע שיוחלט על כניעה לצאת בקריאה לצרפתיים ובעיקר לצבא הצרפתי, לא להיכנע. אבל מי זה בכלל דה-גול,  מי מכיר אותו בצרפת של יוני 1940? למעשה הוא אלמוני למדי, מעט מאוד אנשים יודעים מי הוא טרום המלחמה. כך בתזמון יוצא דופן, איש הצבא המתבודד, האינטלקטואל, שעד עתה היה דמות שולית בהיסטוריה הצרפתית, מתחיל את דרכו לתהילה  ולהפיכתו לגיבורה של אומה שלמה.   


    כך יממה בלבד לאחר שפטאן מכריז על התבוסה של צרפת, עולה דה-גול לשידור וקורא לצרפתים, להמשיך להילחם, לא להיכנע, להתאגד ולהתנגד. בקריאה לצרפתים הופך דה-גול את עצמו לראש צרפת החופשית וקורא לצרפתים להצטרף אליו.


    אך השידור שהפך מאוחר יותר לסמל של ההתנגדות הצרפתית לכיבוש היה אירוע שלא זכה לכל תהודה בזמן אמת. למעשה, היו מעט מאוד מאזינים לשידור. אשר הפך לרגע מכונן בתולדות ההתנגדות הצרפתית רק הרבה יותר מאוחר.

    חודש לאחר השידור בארבע עשר ביולי 1940 צרפת מתכנסת בתוך עצמה, מתרכזת בעיקר בכנסיות, עוד שרויה באבל. החגיגות ליום הבסטיליה כמובן בוטלו. בלונדון לעומת זאת מתאספים הגנרל ואנשיו לצעדה צבאית חגיגית לציון יום חגה של צרפת.


    כך שני האירועים הסמליים והמכוננים של צרפת יום הבסטיליה שמסמל את קיצה של המונרכיה ולידתה של הרפובליקה הצרפתית (רפובליקה שלמעשה תהפוך למהותית רק כמעט 80 שנה מאוחר יותר) מתמזגת עם הסמל בהתהוות, זה של צרפת החופשית של דה-גול, והופכת אותם לאירוע אחד. החולקים דרך משותפת, המסמלת את אותם ערכי יסוד של חירות, שוויון ואחווה.


    בנאומו הרדיופוני ברשת הבי.בי.סי ב-14 ביולי 1940 אומר דה-גול " יום זה איננו מסמל רק את כאבה הגדול של המולדת. זהו גם יום של הבטחה. יום בו כל צרפתי צריך להבטיח, כי בכל האמצעים העומדים לרשותו הוא יתנגד לאויב. אותו אויב מנצח אופן זמני. כדי שצרפת, צרפת האמיתית, תהיה שותפה לניצחון.


    מעבר לכך שהערב יתמלאו בימות החג בשלל הופעות והשמיים יצהלו באור זיקוקים ומעבר למצעד הצבאי הגדול שישטוף מחר את השדרות, שהצרפתים אוהבים לכנות, השדרות היפות בעולם, כאשר הפעם מוזמני הכבוד במצעד הם נציגי 13 צבאות של מדינות אפריקה הצרפתית. חשוב לזכור מן הסיפור הזה, כי גם במקומות בהם הייאוש נראה גדול והעשייה חסרת תכלית, לא הכול אבוד. חשוב לזכור כי גם אם בכוח של כל אחד מאיתנו לתרום רק מחווה דלה, אשר לא מותירה חותם על דעת הקהל בזמן אמת. הזמן מסוגל להפוך אירועים שוליים לרגעים מכוננים.  

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/7/10 10:05:

      זה בהחלט חלק מן העניין , הרי ההיסטוריה נכתבת להשפיע על העתיד ולא על העבר

       

       

      צטט: lexis 2010-07-15 00:59:19

      מאלף. ולמגיב הקודם (לא ליאי, לא אתה, זה שמתחת, או מעל, הסדר הדהמארקרי הרי אקראי לחלוטין)- ההיסטוריה תמיד נכתבת בדיעבד, ממילא.

       

        15/7/10 09:51:
      הכבאים הצרפתים הם בהחלט סיבה לדרמה. באופן כללי דרמה היא דבר חיובי, כל עוד אתה לא לכוד בלב הסערה
        15/7/10 00:59:
      מאלף. ולמגיב הקודם (לא ליאי, לא אתה, זה שמתחת, או מעל, הסדר הדהמארקרי הרי אקראי לחלוטין)- ההיסטוריה תמיד נכתבת בדיעבד, ממילא.
        14/7/10 22:56:

      צטט: מולי בנטמן 2010-07-14 13:09:49

      צטט: ליאי 2010-07-14 10:23:21

       

       

      ומכאן נובעת ההשראה העצומה של הדברים שכתבת.

       

       

      הרבה פחות דרמטי,

      פשוט נזכרתי בערגה במסיבות הכבאים החסונים הנערכות באופן מסורתי ב-14 ביולי בכל רחבי צרפת

      בתחנת הכיבוי הקרובה לביתך

       

       

      אנחנו מכירים מספיק זמן כדי שתדע שתמיד אמשך לזוית הדרמטית של הדברים :)

      (לא שיש משהו רע במסיבות כבאים חסונים :))

        14/7/10 22:34:

      אני מתקשה להבין את הטענה, אבל כנראה שזה מעבר ליכולותי.

      צטט: e.sh 2010-07-14 21:38:48

      המסקנות יכולות ואמורות להיות גם הפוכות לחלוטין למסקנות השבלוניות הנ"ל.

      1. ארוע אקראי ורגיל לחלוטין
      2. יש כמוהו 2 מיליארד אירועים כל יום שאינם זוכים לשום תשומת לב לא היסטורית ולא רגעית
      3. היה בו שיגעון ופנאטיות שהוכיחו את עצמם - באופן מקרי לחלוטין - הרי לא הוא שינה את תוצאות המלחמה.

      4. תמיד כדאי לנסות - לפעמים מצליח ולפעמים לא. אם לא מצליח - איבדת ראש. אם מצליח - זכית בממלכה !
      5. כמו כל האחרים המעניינים - היה נאמן לעצמו באופן מוחלט - ודרך הנאמנות לעצמו, היה נאמן גם לעמו. יש לזכור שכל הדמויות ההיסטוריות ללא יוצא מהכלל נאמנות לחלוטין לעצמן - גם אם אחרים אינם אוהבים את הדעות שלהם, ובכלל זה היטלר.

       

        14/7/10 21:38:
      המסקנות יכולות ואמורות להיות גם הפוכות לחלוטין למסקנות השבלוניות הנ"ל.

      1. ארוע אקראי ורגיל לחלוטין
      2. יש כמוהו 2 מיליארד אירועים כל יום שאינם זוכים לשום תשומת לב לא היסטורית ולא רגעית
      3. היה בו שיגעון ופנאטיות שהוכיחו את עצמם - באופן מקרי לחלוטין - הרי לא הוא שינה את תוצאות המלחמה.

      4. תמיד כדאי לנסות - לפעמים מצליח ולפעמים לא. אם לא מצליח - איבדת ראש. אם מצליח - זכית בממלכה !
      5. כמו כל האחרים המעניינים - היה נאמן לעצמו באופן מוחלט - ודרך הנאמנות לעצמו, היה נאמן גם לעמו. יש לזכור שכל הדמויות ההיסטוריות ללא יוצא מהכלל נאמנות לחלוטין לעצמן - גם אם אחרים אינם אוהבים את הדעות שלהם, ובכלל זה היטלר.
        14/7/10 13:09:

      צטט: ליאי 2010-07-14 10:23:21

       

       

      ומכאן נובעת ההשראה העצומה של הדברים שכתבת.

       

       

      הרבה פחות דרמטי,

      פשוט נזכרתי בערגה במסיבות הכבאים החסונים הנערכות באופן מסורתי ב-14 ביולי בכל רחבי צרפת

      בתחנת הכיבוי הקרובה לביתך

       

        14/7/10 10:23:

      צטט: מולי בנטמן 2010-07-14 09:07:02

      כמובן שזה נכון, אך יש לזכור, כי ההחלטה על סיום המלחמה באלג'יר ויציאת הצרפתים משם נעשתה על ידי דה-גול כאשר הוא היה נשיא הרפובליקה ואחד מסמליה המובהקים, בעוד שההכרזה על צרפת החופשית והמשך ההתנגדות נעשה על ידי קצין אלמוני יחסית ונטול כל עוצמה

       

       

      ומכאן נובעת ההשראה העצומה של הדברים שכתבת.

        14/7/10 09:07:
      כמובן שזה נכון, אך יש לזכור, כי ההחלטה על סיום המלחמה באלג'יר ויציאת הצרפתים משם נעשתה על ידי דה-גול כאשר הוא היה נשיא הרפובליקה ואחד מסמליה המובהקים, בעוד שההכרזה על צרפת החופשית והמשך ההתנגדות נעשה על ידי קצין אלמוני יחסית ונטול כל עוצמה
        14/7/10 07:05:

      ועדיין, יומו הגדול של דה גול נרשם לדעתי בתחילת שנות ה - 60 כשהפעיל את כל כוחו על מנת לסיים את הכיבוש הצרפתי באלג'יר. נדמה שצרפת הבינה את עוולות הקולוניאליזציה, כל זה לא מונע מהם, אתמול, ערב יום הבסטיליה ה - 221 להעביר בפרלמנט את החוק האוסר על חבישת הבורקה והניקאב.

      (במשפט האחרון אין שיפוטיות, רק הבנה כמה הלאומיות היא מושג כל כך חזק עדיין גם במעוזים של שמאל האירופי הרב תרבותי)

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין