האם אנו באמת מוכנים מבחינה נפשית להיות חפשיים?

להשתחרר מכל מני אמונות מעכבות?

מדעות, תפיסות ומחשבות הנטועות שנים רבות בתת המודע שלנו?

בני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר,

לא בגלל שהלכו לאיבוד,

אלא מפני שהדור הראשון, דור העבדים, פחד להיות חפשי -

ולא האמין כי יש לו זכות מלאה להיות חפשי.

לכן הם מתו במדבר.

הדור החדש, שגדל להיות חפשי ועצמאי - היה אמיץ ונחוש הרבה יותר

וכשיש כוונה אמיתית להגיע לתוצאה כלשהי, מגיע מייד גם הפתרון.

לכן, אחרי ארבעים שנה, כשדור העבדים נעלם - פתאום נמצאה להם הדרך.

מעניין, שעדיין לא השתחררנו מכבלי העבדות שלנו.

עדיין לא השתחררנו מהפחד, מחוסר הבטחון.

לפי ההגדה, תמיד, בכל דור ודור - קמים עלינו לכלותנו. 

אנחנו עדיין משועבדים לחוקים ומנהגים שלרוב כבר אינם מתאימים לתקופתנו,

עדיין משועבדים למשפטים וביטויים שאינם הולמים יותר את מי שאנחנו היום.

אנו עבדים לדעות והשקפות שחלף זמנן,

אנו משועבדים לחובות שאנו מייצרים - ולעבודה מתישה כדי לכסות את החובות...

אנו עבדים לזמן שאינו מספיק כדי למצוא עבודה שלישית או רביעית, כדי שיהיה לנו "מספיק".

ומדוע בכלל להסתפק במועט? ב"מספיק"?

האם נוכל אי פעם - מבחינה נפשית - להאמין באמת, בכל הלב, כי השפע הקיים בעולם מחכה לנו?

שפע של הצלחה, שפע של חברים, שפע של זמן, שפע של כסף, שפע של אהבה, בריאות, שמחה, אושר - - -

האם נוכל באמת להיות חפשיים ולחיות בדיוק בדרך הטובה והנכונה עבורנו ביותר?

לפעמים - החופש, מפחיד.