כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    הכל בראש שלי-פרק 7-בד' אמות

    41 תגובות   יום רביעי, 14/7/10, 07:57

    ''
    ''

     הכל בראש שלי-פרק 7-בד' אמות


    אנשל רוזוב  בן שמונה וחצי ואביו מביא אותו לסמרקנד לרבי פסח בן ה-90 שהיה ראש בית הדין. על פי מצוות הרב, הוא נשאר איתו יום אחד בלבד.

     

    בישיבה לומדים 400 תלמידים חלשים ומוכי שחין (מחלות עור למיניהן שגרמו לגירודים ונבעו מחוסר רחיצה) הם ישנים בתנאים קשים, בחושך, מחוסר נרות, באולם שינה.

     

    אנשל מבקש לישון בבית המדרש.הרב פסח שהוא קרוב משפחה מצד אביו, מסכים, וכך יש לו תנאים יותר טובים. החדר קטן, ד' על ד' אמות (שטח קטן שכן אמה היא המרחק בין המרפק לסוף היד). יש בו שולחן, בצידו האחד מיטת הרב ובצידו השני, ספסל עליו ישן אנשל .אשת הרב ישנה מאחורי התנור.

    איפו אוכל הילד? הקרובים, שהם כמחצית מתושבים העיר מזמינם אותו, ובימי חמישי שישי ושבת נותן לו הרב לאכול.

     

    סדר הלימודים:
    אני קוראת ולא מבינה, אין לי את ההשכלה הנכונה, מבקשת הסברים מיודעי דבר:

    מתחילים ב-א-ב. לומדים לקרוא.  עוברים  לחמישה חומשי תורה: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר  ודברים בתוספת המפרשים.
    אחר כך- 6 סדרי משנה וגמרא, כלומר תלמוד בבלי שהוא, נכתב בארמית על המשנה.(בשנת 200 גמרו לכתוב את המשנה, הגמרא מציגה דיונים של חכמים שבמשך מאות שנים למדו בבתי מדרש הלכה לפי המשנה)

    "בשעה הראשונה למדו גמ"ת"-גמרא,פירוש (רשי"י) ותוספות (פירוש מאוחר יותר לגמרא שהוא בעצם אוסף של תוספות ופירושים לטקסט) זה הבסיס של לימוד גבוה של גמרא.
    "בשעה השניה למדו תוספת מהרש"א עם כל המפרשים"- תוספות שכתב מהרש"א, שהיה רב חשוב . בפירוש הזה יש הרבה חידושים. נכתבו לו פירושים רבים כי היה קשה להבנה.

     

    ההתקדמות בלימודים ולא הגיל קבעו את הכיתה.

     

    האם אני מסוגלת להבין את הילד הזה? ואת הילדים של החרדים היום, ואת ילדי העובדים הזרים, את ה"אחר" לא רק בזמן אלא במקום,  אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו...

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/10 07:12:

      כה שונה ובלתי מובן

      ובאותו הזמן - כה חשוב ומחוייב לספר ולתעד.

      תודה גדולה.

        23/7/10 16:50:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2010-07-23 14:19:08

      דניאלה יקרה,
      קשה לי קצת לרדת לעומקם של דברים. העולם החרדי רחוק ממני כמו שמים וארץ.
      ש"ש
      ליאורה

      האמת שגם אני לא מכירה לכן הסיפור הזה שנכתב על ידי הסבא רבא שלי מסקרן אותי-אני מנסה להבין 

        23/7/10 14:19:
      דניאלה יקרה,
      קשה לי קצת לרדת לעומקם של דברים. העולם החרדי רחוק ממני כמו שמים וארץ.
      ש"ש
      ליאורה
        18/7/10 08:44:

      צטט: היועץ המשפטי 2010-07-18 08:02:23

      איזה עונג לקרא ולהתבשם בטעם ובריח הזה של פעם. זה אפילו נשמע בעיני מאד רומנטי. גם שזה בעצם נועד לתאר עולם שונה לגמרי מעולם המושגים בו אנחנו חיים.
      והנה מסתבר כי גם בתוכנו יש אותם אלה שרואים בעולם החיים הזה בבואת הכל.

      על טעם וריח אין מה להתווכח

      בכל אופן הסיפורים האלה, שהצלחת לאגור במהלך השנים, צריכים להתאגד לספר זכרונות אחד וראוי של משפחת רוזוב ושל צאצאיה.

      עכשיו תורך לחלק את זמנך בין מלאכת כתיבת הספר ובין מלאכת הציור.

      והכל למען הדורות הבאים.... היש גישה יהודית מזו?

      באמת שזה קשה לחלק את הזמן בין הכתיבה לציור-ואין לי כנראה ברירה! תוסיף משפחה וחברים ובאמת ברור שלא היה לי כבר מקום למקצוע שלך.תודה שאתה איתי במסע. 

        18/7/10 08:41:

      צטט: ליריתוש 2010-07-17 21:30:53

      דניאלה,
      זה אכן עולם אחר, עולם שאולי ביגר את הילדים האלו טרם זמנם.
      לא הייתי מחזירה את הילדים של היום לעולם ההוא, לא מסוגלת להבין אותו.
      אך הסיפור, כסיפור של פעם הוא מרתק, את מוזמנת להמשיך ולספרו כמיטב הידיעה והיריעה.
      זה מדהים השוני הזה בין "אז" להיום, שאי אפשר לתפוס אותו.
      כבוד לתולדות משפחתך, נפלא שאת מנציחה את זכרם.
      תודה.

      אני מנסה כמיטב יכותי-מרגישה כמו גשר בין הדורות. צריך לזכור שהחיים גם היו יותר קצרים אז. ומה עושה העובדה שילדים מתבגרים היום יותר מאוחר (אחרי גיל שלושים לפעמים..?) 

        18/7/10 08:39:

      צטט: ליריתוש 2010-07-17 21:30:53

      דניאלה,
      זה אכן עולם אחר, עולם שאולי ביגר את הילדים האלו טרם זמנם.
      לא הייתי מחזירה את הילדים של היום לעולם ההוא, לא מסוגלת להבין אותו.
      אך הסיפור, כסיפור של פעם הוא מרתק, את מוזמנת להמשיך ולספרו כמיטב הידיעה והיריעה.
      זה מדהים השוני הזה בין "אז" להיום, שאי אפשר לתפוס אותו.
      כבוד לתולדות משפחתך, נפלא שאת מנציחה את זכרם.
      תודה.

       

        18/7/10 08:38:

      צטט: שמים1 2010-07-17 10:39:43

      התחברתי לעולם הזה שכתבת עליו שמרוחק מאיתנו מרחק שנות אור , והחיבור נבע מהעובדה שדוקא בשבוע שעבר בחציית מעבר חצייה ראיתי ילד חרדי בעובי של גפרור גילו היה אולי 5 , עומד לבד מכונס בעצמו ומנסה לחצות את הכביש .... לרגע חשבתי שהלך לאיבוד ושאלתי איפה אמא ?
      הוא ענה לי בכל חזק וברור וגבוה יותר מגובהו , אני הולך לתלמוד תורה שלי , ודומה שהעולם הזה הרוחני שלו הוסיף בו שנים רבות שאני לא ראיתי אבל הוא חש בהן בכל רמ"ח אבריו .

      שבת ענוגה לך .

      יש לי הרגשה שעוד חיבורים יצאו עם הזמן-גם אני מבינה כל פרק רק כשאני כותבת אותו.תודה 

        18/7/10 08:37:

      צטט: Lola Bar 2010-07-17 07:24:54

      דניאלה,

      אני לא מסוגלת להבין וגם לא מנסה. המרחק רב מדי ביני לבין העולם החרדי.

      תמשיכי יקירה, תמשיכי לכתוב, אנחנו מלווים אותך בהנאה ובעניין.

      שב"ש,

      לולה

      תודה רבה על הטיול איתי-אני מרגישה כמו בדרך לארץ לא נודעת  ויש עוד כל כך הרבה מעבר לסיפור של הסבא רבא-נראה עוד איזה הקשרים יווצרו לי-אבל זה הולך לאט!

        18/7/10 08:02:
      איזה עונג לקרא ולהתבשם בטעם ובריח הזה של פעם. זה אפילו נשמע בעיני מאד רומנטי. גם שזה בעצם נועד לתאר עולם שונה לגמרי מעולם המושגים בו אנחנו חיים.
      והנה מסתבר כי גם בתוכנו יש אותם אלה שרואים בעולם החיים הזה בבואת הכל.

      על טעם וריח אין מה להתווכח

      בכל אופן הסיפורים האלה, שהצלחת לאגור במהלך השנים, צריכים להתאגד לספר זכרונות אחד וראוי של משפחת רוזוב ושל צאצאיה.

      עכשיו תורך לחלק את זמנך בין מלאכת כתיבת הספר ובין מלאכת הציור.

      והכל למען הדורות הבאים.... היש גישה יהודית מזו?
        17/7/10 21:30:
      דניאלה,
      זה אכן עולם אחר, עולם שאולי ביגר את הילדים האלו טרם זמנם.
      לא הייתי מחזירה את הילדים של היום לעולם ההוא, לא מסוגלת להבין אותו.
      אך הסיפור, כסיפור של פעם הוא מרתק, את מוזמנת להמשיך ולספרו כמיטב הידיעה והיריעה.
      זה מדהים השוני הזה בין "אז" להיום, שאי אפשר לתפוס אותו.
      כבוד לתולדות משפחתך, נפלא שאת מנציחה את זכרם.
      תודה.
        17/7/10 10:39:
      התחברתי לעולם הזה שכתבת עליו שמרוחק מאיתנו מרחק שנות אור , והחיבור נבע מהעובדה שדוקא בשבוע שעבר בחציית מעבר חצייה ראיתי ילד חרדי בעובי של גפרור גילו היה אולי 5 , עומד לבד מכונס בעצמו ומנסה לחצות את הכביש .... לרגע חשבתי שהלך לאיבוד ושאלתי איפה אמא ?
      הוא ענה לי בכל חזק וברור וגבוה יותר מגובהו , אני הולך לתלמוד תורה שלי , ודומה שהעולם הזה הרוחני שלו הוסיף בו שנים רבות שאני לא ראיתי אבל הוא חש בהן בכל רמ"ח אבריו .

      שבת ענוגה לך .
        17/7/10 07:24:

      דניאלה,

      אני לא מסוגלת להבין וגם לא מנסה. המרחק רב מדי ביני לבין העולם החרדי.

      תמשיכי יקירה, תמשיכי לכתוב, אנחנו מלווים אותך בהנאה ובעניין.

      שב"ש,

      לולה

        17/7/10 07:18:

      צטט: d.double you 2010-07-17 07:17:19

      צטט: נקודה שבלב 2010-07-17 00:23:45

      "אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו..."
      כל כך עמוק הסיום הזה.
      אנחנו כל כך קטנים
      ולא יודעים כלום
      והמושגים שלנו באמת מצומצמים
      העבר והשורשים
      מוסיפים נופך
      וממלאים.
      אני אוהבת את הסיפורים שלך
      ואת היכולת שלך ללכת אחורה
      והרצון להבין סוף סוף
      את מהות החיים.
      אני אתך במסעך.
      בהצלחה יקירתי.

       

      ברח לי הקודם בלי תגובה ורק רציתי להגיד שכל כך יותר קל בחיים ובמסע כשלא נוסעים לבד. 

        17/7/10 07:17:

      צטט: נקודה שבלב 2010-07-17 00:23:45

      "אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו..."
      כל כך עמוק הסיום הזה.
      אנחנו כל כך קטנים
      ולא יודעים כלום
      והמושגים שלנו באמת מצומצמים
      העבר והשורשים
      מוסיפים נופך
      וממלאים.
      אני אוהבת את הסיפורים שלך
      ואת היכולת שלך ללכת אחורה
      והרצון להבין סוף סוף
      את מהות החיים.
      אני אתך במסעך.
      בהצלחה יקירתי.

       

        17/7/10 00:23:
      "אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו..."
      כל כך עמוק הסיום הזה.
      אנחנו כל כך קטנים
      ולא יודעים כלום
      והמושגים שלנו באמת מצומצמים
      העבר והשורשים
      מוסיפים נופך
      וממלאים.
      אני אוהבת את הסיפורים שלך
      ואת היכולת שלך ללכת אחורה
      והרצון להבין סוף סוף
      את מהות החיים.
      אני אתך במסעך.
      בהצלחה יקירתי.
        16/7/10 06:30:

      צטט: רמיאב 2010-07-15 23:12:35

      חתיכת היסטוריה דרך ארכיון משפחה...
      ממש לא יאומן אבל ככה חיו הרבה יהודים באותה תקופה.
      תודה שהבאת.
      רמי

      חשוב להבין מאיפו באנו ולאן אנחנו הולכים...
        16/7/10 06:27:

      צטט: ariadne 2010-07-15 21:35:54

      לא יאומן איך פעם למדו ומה נחשב כהשכלה...
      מאוד מרגש כתבת.
      תודה.

       ההתיחסות שלךכל כךחשובה-אם בלימודים עסקינן-איך למדו ביוון העתיקה?

        16/7/10 06:25:

      צטט: 2btami 2010-07-15 20:13:25

      אני מחכה לקומיקס. רואה אותו בעיניים.
      עברתי על כל הפרקים. חיים שלמים, והשאלות שאת מעלה הן שאלות לחיים ולא רק ק

       

      מעניין אותי להתחיל מהתחלה בשביל להבין את החיים או לפחות לספר אותם-סקרנית לראות למה יתפתח הדרך עוד ארוכה אבל קודם שאגמור את הקטע הרוסי.

        16/7/10 06:19:

      צטט: הלנה היפה 2010-07-15 18:23:31

      האם אני מסוגלת להבין את הילד הזה? ואת הילדים של החרדים היום, ואת ילדי העובדים הזרים, את ה"אחר" לא רק בזמן אלא במקום, אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו...


      דניאלה, סיימת בפיסקה מאוד חשובה לפוסט שלך. כמה אנחנו יכולים או מסוגלים להבין את ה"אחר". זו בעצם כל הבעיתיות גם כשאני חושבת על ההחלטה האיומה שסבא שלי קיבל, להשמע לרבה מגור ולא לברוח לרוסיה מפני היטלר. אין לי את הכלים להבין את זה. רק כעס ממלא אותי.
      דניאלה תודה על הפוסט החשוב הזה ו*
      לאה

      האם את חושבת שהעולם החרדי היום מנסה להבין ואם כן האם יש לו התיחסות לנושא הזה של הרבנים בזמן השואה?

        16/7/10 06:11:

      צטט: OCN 2010-07-15 17:14:07

      חבל לא קראתי פרקים קודמים אבל מה שקראתי היה מעניין
      תודה

      אם מעניין לך-אפשר לראות בדף שלי גם את הפרקים הקודמים. הסיפור לא נכתב על ידי אלא על ידי הסבא רבא שלי שמתאר את חייו, אני רק מעבדת אותו ומוסיפה קצת..

        16/7/10 05:52:

      צטט: ,תשוקי 2010-07-15 16:07:13

      דניאלה יקרה.
      מעבר לשוני בתנאי החיים לכולם, בין הימים ההם לזמן של היום.
      צריך לחיות סמוך לבועה בה חיים החרדים. אנו גרים על סף הבועה הזאת. בבית הדירות שבו אנו גרים ישנה בועה בה חיים אדמו"ר, רעייתו, ו11 ילדים. לדירת 2.5 החדרים בה הם גרים צמוד חדר תפילה. המציאות היא שהם חיים את חייהם מבלי לחשוב לרגע שבסך הכל הם שכנים בבית משותף תל אביבי הניצב בצפון הישן. זה מוזר אך זה קיים.
      יתכן כי הסיפור הזה יקרום עור וגידים כהפקה טלויזיונית.

      בגדול. השורשים שלך ממש לא משעממים.

      תודה
      שוקי

      אולי צריך לעבוד על הקשר ועל ההבנה. הרבה נובע מחוסר ידיעה משני הצדדים. אולי צריך לעבוד על זה ברמה האישית? לגבי השורשים אני לא יודעת אם כתבתי שזה שמי בצרפתית racine וגם שכמו שעושים בפרומו בטלויזיה העלילות עוד מרובות...מעריכה שאתה מתענין. 

        16/7/10 05:41:

      צטט: forte nina 2010-07-15 15:47:17

      לפעמים זה מעבר לכל הגיון.
      כתבת יפה אותנטי עםפ הרבה רגישות.

       

      הגיון לא תופס בכל עיניין-כמה דברים לא הגיוניים קורים סביבנו היום. כל כך מודה לך על העידוד, אני כל כך צריכה אותו בגלל הדרך הארוכה לפני.

        16/7/10 05:38:

      צטט: כש-רונית 2010-07-15 15:47:06

      לא ממש מבינים גם את הדומה קשה לעיתים.

      יפה כתבת.

      רונית

       מסכימה ושמחה שאת איתי במסע הזמן סליחה אם בטעות שלחתי פעמיים

        16/7/10 05:34:

      צטט: יאהולי 2010-07-15 14:36:33

      ניצחון התבונה.
      קל להבין את הדומה
      .את האחר,השונה (אנו מתקשים להבין)לא רוצים להבין.

       

      האמת שגם הדומה לפעמים מטעה...

        16/7/10 05:32:

      צטט: d.double you 2010-07-16 05:29:16

      צטט: ד-ארט 2010-07-15 00:23:00

      והם מבינים אותנו? כנראה שלא.

       

      נדמה לי שהם גם לא רוצים להבין אותנו האם גם אנחנו לא מספיק פתוחים כלפיהם?

        16/7/10 05:29:

      צטט: ד-ארט 2010-07-15 00:23:00

      והם מבינים אותנו? כנראה שלא.

       

        16/7/10 05:27:

      צטט: sari10 2010-07-14 19:23:24

      לי באמת קשה להבין את העולם הזה.

      ילדים שיושבים ולומדים תורה כל הזמן . . .

      נראה לי כל כך זר ומוזר.

       

       

      אבל הכל תלוי לאן אתה נולד.

      הנורמות, החינוך, הסביבה,

      כל אלו יוצרים לנו את המציאות שלנו.

      זה מוזר אבל בכל זאת רובנו צאצאים של משפחות דתיות במאה ה-19 

        16/7/10 05:25:

      צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-07-14 08:08:48

      שחין ! ולומדים תורה.
      קשי עורף זו הגדרה מדויקת. עם קשי עורף.
      רק לחשוב על הגרוד הנורא של גוף ללא רחצה זה נורא. ולחשוב שנדרש ריכוז ללמידה בתנאים קשים ביותר ובכל זאת...
      רק רדיפות הפכו אותם לכאלה.
      מזלנו שנרדפו :)

      היום, משום שאין רדיפה יש שינוי מהותי בעם. אני לא רואה אפשרות של מוכה שחין לומד היום בחדר קטן וחשוך...

      הקשיים מחשלים. אבל לא בהכרח הופכים אותנו לטובים יותר. אולי במחשבה עמוקה, אף לבלתי נסבלים.

      אני חושב שלא השלמת עדיין את הפוסט אחזור לבדוק.

      תודה

      אני הולכת לפי הפרקים שלו תוך עיבוד שלוקח לי די הרבה זמן. יכול להיות שהתוספת האישיתשלי יכלה להיות יותר מפורטת מה דעתך? 

        15/7/10 23:12:
      חתיכת היסטוריה דרך ארכיון משפחה...
      ממש לא יאומן אבל ככה חיו הרבה יהודים באותה תקופה.
      תודה שהבאת.
      רמי

        15/7/10 21:35:
      לא יאומן איך פעם למדו ומה נחשב כהשכלה...
      מאוד מרגש כתבת.
      תודה.
        15/7/10 20:14:
      קישוטים לסיפור הזה. וחוץ מזה , מתגעגעת אליך.
        15/7/10 20:13:
      אני מחכה לקומיקס. רואה אותו בעיניים.
      עברתי על כל הפרקים. חיים שלמים, והשאלות שאת מעלה הן שאלות לחיים ולא רק ק
        15/7/10 18:23:
      האם אני מסוגלת להבין את הילד הזה? ואת הילדים של החרדים היום, ואת ילדי העובדים הזרים, את ה"אחר" לא רק בזמן אלא במקום, אנחנו הרי מנסים להבין לפי עולם המושגים שלנו, כי זה מה שיש לנו...


      דניאלה, סיימת בפיסקה מאוד חשובה לפוסט שלך. כמה אנחנו יכולים או מסוגלים להבין את ה"אחר". זו בעצם כל הבעיתיות גם כשאני חושבת על ההחלטה האיומה שסבא שלי קיבל, להשמע לרבה מגור ולא לברוח לרוסיה מפני היטלר. אין לי את הכלים להבין את זה. רק כעס ממלא אותי.
      דניאלה תודה על הפוסט החשוב הזה ו*
      לאה
        15/7/10 17:14:
      חבל לא קראתי פרקים קודמים אבל מה שקראתי היה מעניין
      תודה
        15/7/10 16:07:
      דניאלה יקרה.
      מעבר לשוני בתנאי החיים לכולם, בין הימים ההם לזמן של היום.
      צריך לחיות סמוך לבועה בה חיים החרדים. אנו גרים על סף הבועה הזאת. בבית הדירות שבו אנו גרים ישנה בועה בה חיים אדמו"ר, רעייתו, ו11 ילדים. לדירת 2.5 החדרים בה הם גרים צמוד חדר תפילה. המציאות היא שהם חיים את חייהם מבלי לחשוב לרגע שבסך הכל הם שכנים בבית משותף תל אביבי הניצב בצפון הישן. זה מוזר אך זה קיים.
      יתכן כי הסיפור הזה יקרום עור וגידים כהפקה טלויזיונית.

      בגדול. השורשים שלך ממש לא משעממים.

      תודה
      שוקי
        15/7/10 15:47:
      לפעמים זה מעבר לכל הגיון.
      כתבת יפה אותנטי עםפ הרבה רגישות.
        15/7/10 15:47:
      לא ממש מבינים גם את הדומה קשה לעיתים.

      יפה כתבת.

      רונית
        15/7/10 14:36:
      ניצחון התבונה.
      קל להבין את הדומה
      .את האחר,השונה (אנו מתקשים להבין)לא רוצים להבין.
        15/7/10 00:23:
      והם מבינים אותנו? כנראה שלא.
        14/7/10 19:23:

      לי באמת קשה להבין את העולם הזה.

      ילדים שיושבים ולומדים תורה כל הזמן . . .

      נראה לי כל כך זר ומוזר.

       

       

      אבל הכל תלוי לאן אתה נולד.

      הנורמות, החינוך, הסביבה,

      כל אלו יוצרים לנו את המציאות שלנו.

        14/7/10 08:08:
      שחין ! ולומדים תורה.
      קשי עורף זו הגדרה מדויקת. עם קשי עורף.
      רק לחשוב על הגרוד הנורא של גוף ללא רחצה זה נורא. ולחשוב שנדרש ריכוז ללמידה בתנאים קשים ביותר ובכל זאת...
      רק רדיפות הפכו אותם לכאלה.
      מזלנו שנרדפו :)

      היום, משום שאין רדיפה יש שינוי מהותי בעם. אני לא רואה אפשרות של מוכה שחין לומד היום בחדר קטן וחשוך...

      הקשיים מחשלים. אבל לא בהכרח הופכים אותנו לטובים יותר. אולי במחשבה עמוקה, אף לבלתי נסבלים.

      אני חושב שלא השלמת עדיין את הפוסט אחזור לבדוק.

      תודה