אני תקועה בפקק עם אחותי שירי בשיא החום של יולי, התנועה לא זורמת בשיט. אפילו הרדיו ברכב המצ'וקמק שלה לא קולט.

לפעמים אני תוהה איך אני מסכימה לשטויות האלה. ביקור תמים לכאורה בבית אחותי ובעלה הפך תוך עשרים דקות לנסיעה

(אם אפשר לקרוא למטר וחצי שאנחנו מתקדמות בו פעם בשלוש דקות נסיעה ) ברחובות תל אביב הסואנים במטרה להגיע לדינזגוף סנטר.איך אני תמיד נופלת בזה. אחרי שחודש לא היה לי זמן לפגוש את האחיין הקטן והמקסים שלי, ים

( הוא ממש חמוד . תזכירו לי להעלות תמונות בקרוב)התפנה לי קצת זמן לבקר את אחותי, שעוד נמצאת בחופשת לידה בבית.

אני מתה על אחותי ועל ים, גם בעלה תמיר ואני מתחילים להסתדר כבר, אבלבראש שלי בניתי על ביקור של שעה, שעה וחצי מקסימום, שאחריו אתפנה לשאר עיסוקי, ותאמינו לי שיש לא מעט כאלה. ואז היא באה אלי ביציאה שפשוט לא ידעתי איך לסרב לה:" בואי איתי לבית מרקחת, אני חייבת לקנות קרם". במקרה רגיל אני די בטוחה שלא הייתי זורמת עם הרעיון. לא בגלל שאני אחות לא טובה, חלילה, אל תבינו אותי לא נכון. פשוט התעסקות בקרמים ומסיכות זה ממש לא אני. העניין הוא שבמקרה הזה קצת היה קשה לסרב לשירי, מהסיבה הפשוטה שבמקרה שלה אפשר להבין את הקרייבינג הרציני שלה בקרם שהיא צריכה. כמה חודשים לתוך ההריון התחילו להווצר לה כתמים חומים מוזרים על הפנים. לא ממש כתמים, יותר כמו חלקים בעור שהצבע בהם נראה כהה יותר. בהתחלה צחקתי עליה שהיא הופכת לכלב דלמטי ואיזה יופי שהיא תלד ארבעה גורי כלבים חמודים. אבל אחרי חודש היה ברור שמשהו לא לעניין קורה ואחרי בירורים ובדיקות התברר שזו תופעה מבאסת אך מוכרת בקרב נשים בהריון. כאילו לא מספיק שאת סוחבת כדור של 3 קילו בבטן ושאת פותחת את הבוקר עם ראש באסלה .אז אפשר להבין שאם הבחורה הדלמטית רוצה את הקרם שלה עכשיו, צריך לזרום איתה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושות עכשיו, בצהרי שישי, למרות שלא הייתי מגדירה את התנועה זורמת וחם לנו, והמזגן מקרטע, אבל מה לעשות שאחותך צריכה את ה-Even Better של קליניק ולא אף קרם אחר, כי זה הדבר היחיד שבאמת עוזר לה לפנים ומעיף את הכתמים הארורים האלה מהפנים שלה. "הכל באשמת ים" אני אומרת לה. "חמוד חמוד אבל חתיכת כתם במשפחה" ושתינו  צוחקות. בשלב מסויים אני מתייאשת ומציעה פשוט לצאת מהאוטו ולרוץ לסנטר, לאתר את התכשיר מהר בבית מרקחת ולחזור לאוטו, שבטח יתקדם שני מטר קדימה בעשר דקות הקרובות. ולפני שאני שמה לב, הנה אני, רצה בין מכוניות בשיא הקיץ, רק כדי להביא לאחותי את הקרם שהיא צריכה .עשר דקות מאוחר יותר אני נכנסת לאוטו ונותנת לה מבט של "את חייבת לי בגדול" והאמת שהיא לא באמת חייבת. החיוך על הפנים הדלמטיות שלה שווה את כל הטרחה.