
עוד לא נולד בעל העסק שלא תהה איך הוא יכול להימנע מהתשלומים לרשויות המס או להקטין אותם בצורה משמעותית. הגבול שבין תכנון מס פלילי, שהוא בבחינת הונאה של רשויות המס, לבין תכנון לגיטימי, הוא אכן דק, ולעתים קרובות קורה שבעלי עסקים חוצים אותו, בכוונה או בשגגה. חשבונית פיקטיבית מחבלת בשיטה עליה מבוססת קביעתו של המס וגבייתו. כוחה של השיטה הוא בהקבלה בין תשלום מס עסקות לבין ניכוי מס תשומות. החשבונית הפיקטיבית מאפשרת לרוכש אותה במטרה לנכות מס התשומות הכלול בה בלי זכות חוקית ובלי שמוציא החשבונית ישלם במקביל את מס העסקות העולה ממנה, גם אם רוכש החשבונית שילם למוכר את כל המס. ברוב המקרים רוכש החשבונית מוודא כי מוכר החשבונית הוא עוסק רשום ובעל אישור ניהול ספרים מרשויות המס, בכדי להקטין את הסיכוי לגילוי הפיקטיביות. סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו- 1975 (להלן: " החוק") קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס תשומות הכלול בחשבונית מס אשר הוצאה לו כדין" וסעיף 41 לחוק קובע כי "אין לנכות מס על תשומות אלא אם כן הן בשימוש בעסקה החייבת במס". רישומה של החשבונית הפיקטיבית ב של העסק יוצר בהם פגם מהותי והכללת התשומות שבה בדו"ח תקופתי הופך את הדו"ח לכוזב. גילוי כזה עשוי לפגוע במהימנות הספרים ולהפוך אותם ל"בלתי קבילים", על כל המשתמע מכך. בתי משפט לא מעטים הגדירו את נושא הפצת החשבוניות הפיקטיביות כ"אבי אבות הטומאה" בעבירות מס, הן מצד המשתמש והן מצד המייצר אותן. לא פעם נפסק בבתי המשפט כי השימוש בחשבוניות פיקטיביות מחייב ענישה כואבת ומרתיעה. עם זאת, עיון בתוצאתה הסופית של פסיקת בתי המשפט, מראה כי לא תמיד מיישמים בתי המשפט בפועל את העיקרון שאותו הם מיטיבים לתאר בפסיקתם. |
אריאל, חיפה
בתגובה על כופר מס – כפרה?
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#