עָקַבְתִּי בְּכָל הָרְחוֹבוֹת
אַחַר כֶּלֶב מְשׁוֹטֵט לְפִי תֻּמּוֹ
לְמַעַן אֵדַע לְאָן יִטּוּ
הַכְּלָבִים בְּלַיִל נוֹדֵד.

אֶלֶף פְּעָמִים נֶעֱצַר
כְּדֵי לְהַשְׁתִּין בִּמְקוֹמוֹת
רְחוֹקִים וְחָמַק מֵעֲלֵיהֶם
כְּמִי שֶׁחָשׁ לְקַבֵּל מִבְרָק.

הוּא עָבַר עַל בָּתִּים וְחָצָה זָוִיּוֹת,
גִּנּוֹת, כְּפָרִים וְנָפוֹת.

עָקַבְתִּי אַחַר הַנַּיָּד
כְּדֵי לָדַעַת אָנָה יֵלֵךְ.
הוּא אָץ בְּלִי קֵץ וְעָבַר
עַל רְבָעִים מְלֵאִים אַשְׁפָּתוֹת,
עַל גְּשָׁרִים שׁוֹמֵמִים, שֶׁאֵין בָּהֶם
תּוֹעֶלֶת לַעֲגָלוֹת יְשֵׁנוֹת.

לִגְיוֹנוֹת, בָּתֵּי סֵפֶר,
פְּסָלִים עֲשׂוּיִים
אָרָד מְשֻׁתָּךְ, בָּתֵּי זְנוּת מְדֻכְדָּכִים
וּבָתֵּי הִלּוּלִים מְרֻשָּׁלִים –
עַל כֻּלָּם עָבַרְנוּ: הַכֶּלֶב בָּרֹאשׁ
וַאֲנִי אַחֲרָיו –  יָגֵע כְּכֶלֶב.