kimkotevet
kimkotevetalhakolet
פוסטים פופולאריים
-
געגוע
1/10/07 | 510 צפיות
-
היום יומולדת
22/10/08 | 556 צפיות
-
ושוב אני נופלת. או- מה זה להיות?
17/11/07 | 991 צפיות
-
אז פגשתי בחור
28/9/07 | 676 צפיות
-
סוף הכלום
11/10/07 | 890 צפיות
-
אני, הוא הכלבה, ומה שבינו לבינה: המשך של המשך הכלום
7/10/07 | 827 צפיות
פוסטים אחרונים
- כעבור שנה.. 13/12/08
- היום יומולדת 22/10/08
- הוא ואני 17/1/08
- ושוב אני נופלת. או- מה זה להיות? 17/11/07
- באמצע הרחוב 1/11/07
- סיפורי ספסלים 23/10/07
אני, הוא הכלבה, ומה שבינו לבינה: המשך של המשך הכלום
| אתמול כבכל יום ירדתי לשבת על הספסל עם שרון והכלב. נו ברור שאחרי 'נמלטים' - איך אפשר אחרת. ישבנו על הספסל ודיסכסנו כמו תמיד על החיים, על כלבים, על בחורים ועל אלוהים. אני כהרגלי הבאתי בירות ושרון מצידה את מיטב העיצות. הבאתי אף נייר ועט וביקשתי משרון שתביא מעטפה. "החלטתי" אמרתי לשרון. "החלטתי לא לשבת ולחכות אלא פשוט ליזום ולומר לירוק העיניים את שלי- ויש לי אפילו רעיון" שיתפתי את שרון.
מה יותר הולם יהיה, לאחר שכבר השתמשתי במשפט הראשון לכיוונו, מלכתוב את המשפט השני בשירHEY של ה PIXIES וליעדו אליו: "hey, must be a devil between us..".
מרוצה מהיותי כה שנונה (או אולי מהג'ימסון ששתיתי קודם לכן) הכנסתי את הדף למעטפה וייעדתי אותה לע' ולכלבתו בליווי שם משפחתו. זה כשלעצמו העלה חיוך על פניי וקיוויתי שיעלה אף על שפתיו הבשרניות.
בעודנו עומדות מתחת לביתה של שרון, מטרים ספורים מביתו שלו, ובראשי חולפת המחשבה- הוא לא בבית עכשיו. נו, מה את מחכה, רוצי שימי את זה עכשיו בתיבה, מהר לפני שהוא בא- פתאום אני רואה אותו יורד מן האופנוע וצועד באיטיות אבירית לכיוון ביתו. כמובן שלא ראה אותי- הוא הרי חי בבועה משל עצמו. "shit" צעקתי לשרון. "איזה פספוס! הוא כבר יכול היה לקרוא את זה עכשיו ואולי גם להגיב. ואני כמו סתומה מרחתי פה את הזמן!" שרון, מתונה ומאוזנה, מיד תפסה את נמשיי שהתפזרו לכל עבר ואמרה: "מה הבעיה? אם את כל כך רוצה- תעלי ותדחפי לו את זה מתחת לדלת". פשוט ככה. וככה היה.
לשמחתי הכלבה לא נבחה אלא רק כשנסתי במרוצה. לא איחר לבוא הצלצול:" את באה?". כמובן, אלא מה.
עליתי, התנשפתי והסדרתי נשימה. מהריצה. או בעצם מהחרדה. "באתי אל הכלבה" אמרתי והסתכלתי לכיוונה. "היא שמחה מאד לקבל ממך מכתב" אמר בתגובה. "באמת שהתגעגעתי. אליה, לא אליך" הוספתי.
ככה זה. שיח של אנשים מבוגרים.
לקח כמה דקות עד שעינינו נפגשו ואמרנו 'תודה שלום' להוד כלבתה הבוררת. "אז מה קורה איתנו" שאל. " לא יודעת. או יותר נכון יודעת מה אני אבל לא מה אתה" אמרתי ברוגע. "כנראה אני לא בנוי לזה" אמר. אמר עם חיוך מתוק מהול במחשבה של עבודה עצמית. "בטוח שלא" הגבתי. הגבתי ונשארתי. היה כיף. צחקנו ודיברנו. כיף לנו יחד הלא את זה כבר סיכמנו. בשתיים לפנות בוקר הלכתי לביתי מחוייכת, כי באמת שהיה כיף. בבית, בסביבות ארבע פתאום חזרו להם הנמשים למקומם על פניי ופניתי לעצמי בתרעומת: "תגידי, מה את אידיוטית? לא סגרת כלום אז מה את מחייכת??" ועם ההבנה הגיעה גם דמעה. אני כזו סתומה. שכחתי מה אני בעצם רוצה.
לא ממש ישנתי בלילה. הסתימות כנראה שהציפה לי את מנגנון השינה. קמתי מהמיטה בתשע וחצי, שתיתי קפה כתבתי פוסט ועדיין לא היה אחת עשרה. בשתיים עשרה וחצי התקשר ואמר שרעב. (אמרתי לו כבר אתמול שיש לי יותר מדי אוכל ושאם הוא מעוניין לאכול שיבוא בהקדם כי אני שוקלת להוציא דוכן לרחוב). א' חברתי שהייתה אצלי מיד חיזקה אותי ואמרה -" נו, עכשיו נראה אותך סוגרת את זה". לפני שסגר ואמר שמגיע סינן: "המשך הכלום אה?" "מהההההההההה?" שמעתי את עצמי צועקת. "תסגור את המחשב מ ה ר ותגיע לכאן מיד! אתה קורא את זה אך ורק כשאני לידך ורואה איך אתה מגיב!".
סיפרתי לו לפני כשבוע שאני כותבת "לא למגירה אלא לסוג של עולם וירטואלי". לך תסביר לילד בועה מה זה הדבר הזה פה. שאל אם יוכל לקרוא בהזדמנות אמרתי שבטח אבל עוד מעט. מסתבר שהיום בצהרים מכל המקומות בעולם הוא פגש את שרון חברה שלי בחנות חומרי בניין בדרום תל אביב. איכשהו בזכות קישוריו החברתיים (שאני טוענת בחירוף כי אין לו) הוא הצליח להוציא ממנה איך מגיעים לדברים שאני כותבת. שרון, שאף היא מהסוג המרחף, בקושי זיהתה אותו תחילה ורק מאוחר יותר הבינה כי יתכן ועשתה פליטה.
וככה מצאתי את עצמי יושבת היום עם חברתי א' ואיתו במרפסת השרות אל מול המחשב. הכלבה עושה בביתי ככל העולה על רוחה , א' אוכלת יוגורט עם גרנולה (אוכל של ציפורים- זה מה שאנחנו הרקדנים אוכלים), אני שוטפת כלים של ע', וזה האחרון יושב וקורא פוסטים על עצמו. קטע מסרט. לרגע לא הורדנו ממנו את העיניים. לא רצינו לפספס כל בדל של תגובה שלו. הוא היה רציני, צחק מידי פעם ואף החציף (בחמידות) ואמר- " זה לא בדיוק היה ככה". אמרתי לא': "שימי לו עוד אוכל בצלחת. שיהיה יפה, יאכל, יקרא וישתוק". וכך היה. בהמשך א' נעלמה לחדרי. זה הזמן לשיחה אמרתי לליבי. "אז מה" שאלתי, "כשחושבים על זה אתמול לא ממש קיבלתי ממך תשובה". וואו אני אחרי. איזו הקלה. זה יצא. ירוקת שאל אם חייבים הגדרה. אמרתי שלא אבל שחייבים סוג של החלטה : "אני לא רוצה בניין, אבל אולי איזו לבנה, ארגז כלים, איזה קאטר, שאדע שיש עם מה לעבוד.." ירוקת צחק וחייך חיוך חושף שיניים. אמר שיחשוב. ושגם יקרא כמובן שוב כשעיני אינן ילהטו בגבו. התנשקנו עד כלות למורת נביחותיה של הכלבה, שאין זה, כך מסתבר, לרוחה (קנאית- אלא מה) והוא הלך. נשכבתי על המיטה עייפה אך מרוצה. סוף סוף אמרתי מה אני מרגישה. הנה חשפתי את מה שאני רוצה. ועכשיו אני אמנם חשופה, אך סוג של שלווה, עד לפעם הבאה..
5.10 והיד עוד נטויה..
|
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על לכל איש יש שם. וגם פסיכולוג :)
-
דברהקלארק
בתגובה על זה לא אתר הכרויות פה!!
-
לוק סקיווקר
בתגובה על
-
y2work
בתגובה על היום יומולדת
-
רונצ'ה1
בתגובה על כעבור שנה..
-
zick design studio
בתגובה על
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איך שאתה צודק.
בועה נשארת בועה,
לצערי? או סתם אולי זה פשוט לא בשבילי..
השיר מדהים ומדייק..
תןדה
חזרתי.
כי השילוב בין הפוסט שלך והשיר שבחרת
ניגן לי בראש שיר אחר.
אז הנה:
<אם זה עושה לך באלאגן בתגובות, תרגישי חופשי למחוק את התגובה>
The Cure - Let's Go To Bed lyrics
let me take your hand
i'm shaking like milk
turning
turning blue
all over the windows and the floors
fires outside in the sky
look as perfect as cats
the two of us together again
but it's just the same
a stupid game
but i don't care if you don't
and i don't feel if you don't
and i don't want it if you don't
and i won't say it
if you don't say it first
you think you're tired now
but wait until three...
laughing at the christmas lights
you remember
from december
all of this then back again
another girl
another name
stay alive but stay the same
it's just the same
a stupid game
but i don't care if you don't
and i don't feel if you don't
and i don't want it if you don't
and i won't play it
if you don't play it first
you can't even see now
so you ask me the way
you wonder if it's real
because it couldn't be rain...
through the right doorway
and into the white room
it used to be the dust that would lay here
when i came here alone
but i don't care if you don't
and i don't feel if you don't
and i don't want it if you don't
and i won't say it
if you don't say it first
doo doo doo doo
let's go to bed!
doo doo doo doo
let's go to bed!
יקרה שאת
איש בועה
את יכולה לבקר בתוך הבועה שלו
הוא מכניס אורחים
שיבואו ויעשו שמח בפינה שלו
הוא לא יצא איתך מהבועה שלו
כשאת בתוכה, זה אפילו נעים יותר
אבל, אולי, אם תצאי, הוא יצא לחפש אחרייך
אבל, זה רק אולי...
זה אומר שאהבת??
רונית המתוקה- קודם כל תודה!!
וגם לך איתמר- הקורא הנאמן..
אני מנסה בדרכי שלי, ומשתדלת להיות נאמנה לעצמי ולא לשום דבר אחר.
גם אני לא יודעת איך זה עובד עם הכוכבים- שמישהו יסביר אדע איך לככב..
עובדת על פוסטים חדשים בנתיים.
נשיקות.
הגיוני, יש לי 4
נו יש לך סיבה טובה לככב לי :)
חכה, עוד מעט יבוא פוסט טוב.
האמת שאת השניים האחרונים השמדתי אחרי יומיים, מודה.
לדעתי רק מי שיש לו 5 כוכבים ומעלה יכול לככב... אבל לא עשיתי סמינריון בנושא :) אם מישהו יודע משהו אחר - מוזמן לענות לך.
כל הכבוד לך יפתי המנומשת...
מקוה שיש לירוקת מספיק שכל להבין איזה וו'ינרית את.
תרימי את האף, יש לך סיבות. הרבה בחורות היו רוצות שתהייה להן התעוזה האלגנטית שיש לך.
סליחה על השאלה.. אבל איך מככבים?? אני חייבת לתת ירוק אחד.
אוף הדפוקים האלו ...
מה הקטע שלו ..???
קדימה שיפתח כרטיס ויבוא להגיב.
אני מוכן לתרום לו את שלי אם הוא מתעצל לפתוח משלו.
הלאה הפחדנות ...
*האמור פונה לאדון של הגברת אבל יכול היה לפנות גם לכל אחד או אחת אחרים שנוהגים ככה.
את פשוט בחורה רומנטית ללא תקנה זה מה שאת, בעיניי זה מקסים.
מכתבים מתחת לדלת? :) כמה חינני.
את מזכירה לי אותי בכיתה ב'... כשרציתי להתחיל עם "מלכת הכיתה" ונסעתי אליה עם החבר הכי טוב שלי (הייתי צריך אותו א. בשביל האומץ ב. בגלל שהוא הרכיב אותי על האופניים שלו וג. כדי למצוא את הדלת של הבית של ההורים שלה כי גם ככה זו פאדיחה לא קטנה אז עוד לשים את זה לאיזה שכן שלה?) עלינו למעלה... בשקט שלא ישמעו אותנו ואז נתי החבר שלי צועק לי "שים כבר את המכתב" (מכתב האהבה :) ואני לא יודע ממה הייתי יותר לחוץ, מלשים לה את המכתב או מהצעקה של נתי שהרעידה את כל הבניין... שמתי את המעטפה מתחת לדלת וברחתי משם כל עוד נפשי בי...
לבודדים שעדיין יש להם ספק... היא לא השתינה לכיוון שלי גם אחרי המכתב... ועד כיתה יב' כל פעם שראיתי אותה הפדחתי מהקטע הזה... ועד היום נתי המפגר מזכיר לי את הדבר הזה ושואל אולי אם אני רוצה לבוא איתו לשים איזה מכתב לאיזו בחורה... (הרי אנחנו כבר מנוסים).
אבל להגנתי יאמר שהייתי בכיתה ב' כשעשיתי את זה וחלה עלי איזושהי הגנת אי שפיות זמנית... מה יש לך לומר להגנתך גברת?:)
ולעניין אחר - טכני משהו: עכשיו כשהוא קורא את הבלוג שלך נוצרה לך בעיה נוספת... נקרא לה "סוגיית הצנזורה הרומנטית" מאחר וכעת את לא יכולה לכתוב כל דבר שעולה לך בראש, כי הוא ידע... ולפעמים הוא לא צריך לדעת כל דבר שעובר לך בראש (ובוודאי שהוא לא צריך לדעת על כל המעריצים שצברת בקפה... מצד שני אולי עלינו כדאי שכן ידע כי זה אולי ידרבן אותו לצאת מהחללית שלו - הוא נשמע כמו איש חלל, בחיי).
כמו כן... מאחר ואת שחקנית לא קטנה... נהרס לך המשחק... כי הוא היום יכול לקרא אותך כמו ספר פתוח... לדעת כל מה שאת חושבת עליו, וכאן את מאבדת משהו מעיקרון השוויון (זה שמאפשר לשני הצדדים לשחק כשכל אחד בטוח שהוא הערמומי היחיד בין השניים)... הוא יוכל להמשיך את השחקים שלו... ואת - אבוד לך...
איתמר.
נ.ב. אני חייב לככב אותך את פשוט ראויה לזה בלי שום צל של ספק.
רואים שהוא רוצה אותך.
סתם פחדן, לא רגיל שבחורות מתחילות איתו ככה בישירות.
איזה מצחיק אתה...
יש מצב.
אבל איך הסקת שאני איתו??
ברגעים אלה חיסלת את כל הקוראים מסוג זכר
יש לך מישהו!
איך עשית את זה?
מי יפנה אלייך עכשיו מי?
(בהמשך לפוסט שלך שזה לא אתר הכרויות)