מותר להשמיע קולות של שטות, מותר להיות ברווז, לגעגע, מותר לתת לרוח להעיף אותי מעלה מעלה, לשאת אותי מעל המדבר, מעל ההרים, להחליף בשמיים את צבע השקיעה, לכוון את קצות ההרים ולחדד אותם, לצחוק ביני לביני אל העולם, ולגלגל על קצות הלשון: "כייייףףףףף ליייייייייייי..."
יש זמנים ומקומות בהם אתה מרגיש שהכל מותר והכל אפשרי.
מותר להשמיע קולות של שטות, מותר להיות ברווז, לגעגע, מותר לתת לרוח להעיף אותי מעלה מעלה, לשאת אותי מעל המדבר, מעל ההרים, להחליף בשמיים את צבע השקיעה, לכוון את קצות ההרים ולחדד אותם, לצחוק ביני לביני אל העולם, ולגלגל על קצות הלשון: "כייייףףףףף ליייייייייייי..."
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נחמד..
צריך גם להזכיר איזה דילים לאילת כחלק מהפסטורליות של האיזור
בנסיעה הבאה אקח איתי סיר אלומיניום מהסוג המרעיש אבל השאלה היא מי יקיש עליו כשאני אנהג. נראה לי שלא תהיה ברירה אלא לשיר...
נחשים שחורים, היזהרו לכם, סמדר שרה בדרך לאילת.
בלב לא מספיק סמדרי. גם לא לעשות תנועות עם השפתיים. לא חייבים לדעת מילים, רק להבליט את ורידי הצוואר ולטלטל את הראש + להקיש על סיר.
לשיר בלב זה לא מספיק?
הכי טוב אוטו פתוח, סטייל הסרט שיער אבל אז חייבים לשיר... אחרת לא שווה.
מחזיר אותנו לשיטפונות של החורף האחרון?
לא יודעת מה יש בו אבל יודעת מה המדבר עושה לי. בשבילי זה מספיק.
קיץ סוער עובר על כוחותינו.
כשאעבור את הגלים, אחזור לקפה רגוע.
מחכה ומחכה
זו בדיוק הדרך וזה הריח של המדבר שעושה לי את זה.
יש לי חבר שבמקור הוא מיטבתה והוא גם חבר כאן בקפה.
את רואה, אפילו כשאת שם, את חלק מהשלולית הקטנה והצפופה הזו.
הרחתי את המדבר המיוחד הזה,
כביש הערבה בואכה אילת.
היה לי חבר מיוטבתה פעם.
יש מקומות שבהם מותר יותר...
תודה קפטן.
כמובן שכדאי אלא שלפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלשרוד שאנחנו שוכחים לחיות.
תודה.
יופי!!
קודם כל, יש לך לפחות שתי נקודות בונוס על זה שאתה קורא גם את שם הפוסט...
חוץ מזה, אני מאמינה שעבורך הדרך לאילת מסמלת דברים שונים לגמרי מאשר עבורי.
כמו שאמרת: אלו הם חייך.
נכון הכי כיף זה להרגיש ככה?
תודה ענת.
עכשיו אני בשלבי בדיקת הכנפיים.
איך אשכח את מי שעוזר לי לפרוש אותן?
יש זמנים ומקומות בהם אתה מרגיש שהכל מותר והכל אפשרי.
תודה.
מותר
מותר
ואפילו רצוי!!!
תגידי עוד: מותר, מותר, אח"כ תעופי.
ואז - אל תשכחי את החברות שלך.
מותר להיות ברווז, לגעגע,
מותר לתת לרוח להעיף אותי מעלה מעלה,
לשאת אותי מעל המדבר,
מעל ההרים,
להחליף בשמיים את צבע השקיעה,
לכוון את קצות ההרים ולחדד אותם,
לצחוק ביני לביני אל העולם,
ולגלגל על קצות הלשון:
"כייייףףףףף ליייייייייייי..."