כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זו לא אני זו היא

    כל הכתוב בבלוג זה הינו פרי מוחה הדמיוני של הכותבת ואין ליחס לו כל משמעות. כל קשר בין הכתוב למציאות הינו מקרי בהחלט. הכל מומצא, גם הסיפורים האמיתיים.

    0

    דפקט גנטי

    23 תגובות   יום חמישי, 15/7/10, 08:20

    ''
     

     

     

    "את יכולה להסביר לי מה הקטע לקנות דברים משומשים ולשחק אותה כאילו זכיתי במציאה? ממתי זבל של אחרים הפך למשהו אופנתי?"

     

     

    לא משנה כמה אני מנסה, אני לא מצליחה לחבב את הטרנד ההזוי שהשתלט עלינו בשנים האחרונות ומתהדר בשם המעצבן וינטאג'. כשחברה מספרת לי שיש סייל וינטאג' מ-טו-רף ושאני מטורפת אם אני לא רצה לשם בטירוף, אני מדחיקה את העובדה שאין מצב שאני ארכוש שם משהו כי אני וישן לא נוכל להצטופף יחד באותו ארון, ורצה בטירוף לחזות בפלא. לגרור את גדי איתי בשיא החום זה מתיחת גבולות החברות שלנו, בתקווה שאחרי המפגע האופנתי החברות תחזור להיות מה שהייתה לפני כן, גם אם זה יצריך ממני לשחק סנוקר במשך חודש. לגדי אמרתי שלפני הבירה נעבור להציץ בחנות חדשה שגם ככה נמצאת בדרך.

     

     

    "למה אנחנו צריכים לבקר בחנות שאוספת ג'אנק מהרחוב ולשלם על זה כסף במקום שנאסוף בעצמנו את הג'אנק שמושלך ברחוב חינם אינכסף?"

     

     

    הסברתי לגדי פעם שאם החברה הכי טובה שלי היא גבר, דרישות התפקיד מחייבות אותו לשמוע תיאורים מפורטים על הסקס הנפלא שהיה לי אתמול או תמליל מפורט של הדייטים ההזויים שלי. הוא זה שצריך לנחם אותי כשלבי נשבר כשאיזה מניאק נזכר שהוא לא פנוי רגשית לתקשורת מחוץ למיטה. הוא זה שצריך להתלוות אלי לקניות, לשירותים, לים, לחתונה של חברה. הוא שם באופן כללי, בטוב ובג'אנק .

     

     

    "מה דעתך על החותלות האלה?" ניסיתי לסחוף את הקהל הקשה ואת עצמי לטובת חותלות בצבע זרחני שעולות רק 90 שקלים.

     

    "בייבי, אם את לא מתכוונת לשלם בזיעה אז תשכחי מהן. אפילו סבתא רבא שלי לא הייתה משתינה לכיוון שלהן."

     

    "ממתי הפכת לכזה דעתן בקשר לאופנה? ותפסיק ללכת אחרי וללחוש לי באוזן כמו גשש בלש, אתה מוציא אותי מדעתי."

     

     

    כבר נשבעתי שלא אעשה את זה יותר. לפני כמה חודשים חוקקתי לעצמי חוק בל יעבור שבחיים לא אלך עם גבר לנבור בחנויות ובטח לא עם גדי. נבירה בחנויות זה עסק לנשים מלקטות שמצריך הרבה סבלנות, רצון לרכוש פריט שיגרום לנו להיות בלתי נשכחות ובעיקר חשק לבזבז כסף כדי שנוכל להרגיש טוב עם עצמנו. אצל גברים זה לא עובד ככה. אם יש דבר שגברים לא טובים בו זה שופינג. 

     

     

    "את זו שהצהירה שרק אנחנו עדיין לא ביקרנו בחנות וינטאג' שמינטאג' הזו. את זו שגררה אותי מהמזגן אל החום הנוראי, בשביל מה? בשביל לחטוף סקביאס אופנתי. מותק, בגדים יד שנייה את יכולה להשיג בויצו. חוץ מזה לא אמרנו שהולכים לשתות בירה?"

     

    "איזה ג'קט משגע." התעלמתי מהקיטורים שלו, אם הגענו עד הלום אין מצב שאני לא עוברת באדיקות פריט-פריט. "אבל איזה מחיר מטורף. הבעיה עם החנויות האלה שהן קונות בגרושים ומוכרות לנו ביוקר." עכשיו אני זו שלחשתי לו באוזן.

     

    "נמאס לי, יש כאן ריח של זקנים. אני מחכה לך בחוץ."

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/10 11:34:
      חח באמת עסק לא ברור
        20/7/10 06:45:
      וואללה ?! את מזמינה אותו לבירה ולסנוקר? אז אולי זה שווה לו. אני צריך לחשוב איך אני מוצא מערכת יחסים כזאת בשבילי. לא, לא יעבוד בשבילי. אני עדיין ארצה לזיין
        20/7/10 01:00:
      האמן לי, אני משלמת על זה בזיעה, או יותר נכון בבירה וסנוקר.
        19/7/10 20:09:
      תמסרי לגדי את השתתפותי. הוא איש טוב. יותר טוב ממה שאני אהיה אי פעם
        16/7/10 14:10:

      נגעת בנקודה רגישה.

      מכירה את שוק העתיקות (עאלק עתיקות) בכיכר דיזינגוף?

      אני עוברת שם מדי פעם להציץ בסחורה, לא בגלל שאני קונה שם משהו אלא בעיקר כי אני אוהבת לראות איך המוכרים מתייחסים ברצינות לזבל שהם מוכרים שם.

      עצרתי אצל אחד מוכר מקטרות. אמר לי המקטרת עולה 800 ש"ח, בלי בושה. שאלתי של איזו חברה, אמר חברה ידועה וטובה. שאלתי איזו, בקושי ידע.

      יש שם ג'אנק, כלל לא עתיק, שנמצא אצל סבתי במחסן בשפע, רק כי היא לא מסוגלת לזרוק כלום. ונמכר במאות שקלים בלי שום בושה. וכשניסיתי להתמקח עבור אותה המקטרת, הוא לא היה מוכן. הזבל שלו שווה כל שקל לטענתו.

      מה שהתברר שרוב הקונים הם אספנים כפייתיים של ג'אנק מהסוג הזה שבסופו של דבר מגיעים לאותו השוק כדי למכור את אותו הג'אנק. מוכרים וקונים אחד מהשני.

      שלא יעבדו עלינו!!!

        16/7/10 12:58:

      שרון,אני גרה בלב ליבו של  הוינטאג' הישראלימופתע

      נכון . המקום נקרא שוק הפשפשים.

      פעם אכתוב עליו סיפור , אבל זה יקרה אחרי שאני אהיה קרירה ושאננה.

      כרגע למרות שנתי השניה באזור אני עדיין רועמת ומתצ'בנת.

      כי רמת הטמטום שזה גורם לאנשים גובלת בשערוריה.

      אין לי בעיה אם זה הטעם של האנשים.

      יש לי חברה טובה שהיא משפצת רהיטי וינטאג' ולמדתי להכיר את "רזי החארטה" ויש מלא.

      אבל כשאני חיפשתי צעצוע לציור, נכנסתי לחנות וכנראה שבעיניים שלי ניצת אור שהמוכר המניאק והמנוסה זיהה וכששאלתי כמה

      עולה צעצוע של ברווז[מגומי]הוא אמר בלי להניד עפעף 400 שקל.לשון בחוץמופתע

      ואומנם התעצבנתי עליו שהוא העז לחשוב שאני סאקריתצעקה. אבל בתוכי תוכי אני כועסת

      על אנשים שייצרו וגרמו למצב הזה להיות כך. בארה"ב אלו דברים שנימכרים

      בגראז' סייל, עבור 5 דולר במקרה הכי וינטאג. בישראל הלהיטות והטירוף חירפנו את הסוחרים.

      וגברים בכלל שרו, ן לא לוקחים לשום מקום. שיבואו לבד ואז אין להם זכות להתלונן.קריצה

      ואני מעדיפה לספר על זיונים לנשים,כי הגבר הכי קול שתספרי לו,עסוקתמיד בלהגיד ששלו טוב יותר  לשון בחוץ[זה בד.נ.א]

      כרגיל אני מתה על הסיפורים שלך ובעיקר אךכ שאת מספרת אתם.

        16/7/10 08:38:
      כדאי שתקומי שעה קודם, עוד רגע אני עושה לך בחינה, 'מי אמר למי?'
        16/7/10 02:55:
      מככבת.
      מחר אקרא.
      עוד מעט בוקר..ואני כבר עייפה.
      *
        15/7/10 19:52:

      צטט: אייקון חברתי 2010-07-15 16:01:45

      רוצה גבר יד שניה ?
      וינטאג' משובח עם מעט שריטות.

       

      ואתה רוצה אישה יד שניה, ממש לא מרופא?

        15/7/10 19:50:

      צטט: פשוט רוני 2010-07-15 15:36:24

      לא מבין , אמרת שהוא חבר שלך, למה את מתעללת בו ?

      זה לא נוגד, התעללות היא מרכיב מסוים באהבה ובחברות. כל עוד זה הדדי זה מתקבל באהבה.  

      לפני שעתיים חבר טוב התקשר ממספר לא מוכר ועבד עלי בטלפון. אני האמנתי לכל מילה ואפילו נכנסתי קצת ללחץ. זו התעללות אבל היא נסלחת כשהיא מגיעה בשם החברות.

        15/7/10 16:01:
      רוצה גבר יד שניה ?
      וינטאג' משובח עם מעט שריטות.
        15/7/10 15:36:
      לא מבין , אמרת שהוא חבר שלך, למה את מתעללת בו ?
        15/7/10 14:03:

      אני לא רואה את זה כדבר עבירה ועונש... חוויה. לא חייבים לחזור עליה.

      מצד שני אני חושב שכל חוויה זה תלוי גם בסביבה. אולי עם מישהו אחר זה היה אחרת... לכי תדעי...

      לפני חודשיים בערך, יחד עם הסנדלים שעוד לא הזדמן לי לנעול, קניתי גם שמלות. חלק חדשות, ושתיים יד שניה. (או גוף שני יותר נכון). זו פעם ראשונה שקניתי בגדים משומשים וזה דווקא מצא חן בעיני, אבל גם בירה זה מעולה :)
        15/7/10 13:33:
      אני מוסיפה את התגובה שלך כהערה בחוק שחוקקתי לעצמי. כנראה שהביקור בחנות המטופשת הזו הוא העונש על דבר עבירה.
        15/7/10 12:41:
      מילא לעשות שופינג עם גבר אבל עוד בחנות יד שנייה? (שזה השם היותר נכון לכל הוינטאז' הזה או בעצם יד רביעית לכי תדעי מה עבר בדרך)

      לא פלא שהוא בעד בירה ;-)
        15/7/10 11:17:
      אלטיזכן עושה משלוחים של וינטאג'. שווה לעשות איתו טרייד אין. ישן תמורת ישן יותר.
        15/7/10 09:24:
      לי היה קטע לשל לקנות כורסאות ווינטג' בשוק הפשפשים,
      הגעתי למצב שכבר לא היה לי מקום בבית.
      אז קראתי לאלטיזכן :-)
        15/7/10 08:53:

      אני לא אשכח את הג'ינס הקרוע הראשון שלי. הראתי לסבתא שלי בהתלהבות את הרכישה החדשה והיא היתה בהלם איך אני משלמת מחיר מלא עבור ג'ינס מתפורר שיש לה כמותו עשרות ששוכבים במחסן כבר שנים.

      היו זמנים שהייתי מסתובבת בשוק הפשפשים, היו שם ג'ינסים ליוויס מדהימים ובחיר מציאה, אף פעם לא יכולתי לקנות משהו שמישהו כבר לבש אותו. מרגיש לי פיכסה.

        15/7/10 08:50:


      כילדה - נערה אהבתי בגדים משומשים, אבל כאלו שידעתי מה המקור שלהם, נניח הג'ינס ליוויס המהוהה של אחי הגדול, החנויות האלו עושות לי בחילה.
        15/7/10 08:47:


      ברור
        15/7/10 08:46:
      את באה?
        15/7/10 08:40:


      לכי לשתות בירה

      פרופיל

      שרשירית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין