החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....
כותבת את עצמי אוהבת
כותבת את עצמי מרגישה
כותבת את עצמי כואבת
כותבת את עצמי עצובה
כותבת את עצמי מעודדת
כותבת את עצמי מזדהה
כותבת את עצמי וזו הבמה
מעדיפה תגובות על כוכבים
ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
איריס
פוסטים אחרונים
- חווייה סוערת 18/2/15
- המלצה חמה לחנוכה - פסטיבל "טעם כנרת" ( פוסט מצלום ) 6/12/12
- שייטים צעירים יוצאים להרפתקה ונהנים יותר 30/7/12
- משוחררת מהחוטים 18/2/12
- אהבה מאוחרת - מחזה מאת דוד אשוח ז"ל 21/1/12
- שלוש מילים שהן המון 20/9/11
ארכיון
דדי של הים
שנה אחרי כן מצא אותי דרך הפוסט מי שהיה החבר הכי טוב של דדי והשאיר לי הודעה לקח לי חצי שנה נוספת לחזור אליו ולפני יומיים הקשר נוצר. איתרנו את המשפחה של דדי בפייסבוק כבר באותו לילה.... וההתרגשות מכל הצדדים גדולה מאד לא יודעת איך קורים הדברים ולמה הם קורים בעיתוי שהם קורים אבל עבורי זו סגירת מעגל, וכנראה גם פתח לדברים חדשים
דדי של הים בצבא שרתתי כקצינה ביחידה מסויימת בפיקוד דרום. יום אחד ישבתי במשרד והרגשתי שמישהו מסתכל עלי... הרמתי את הראש ונתקלתי בזוג עיניים ירוקות כחולות, ענקיות, מדהימות ביופיין, שבתוכן מרצדים זהרורי זהב של שמש. הייתי כל כך מהופנטת ולא שמתי לב שהעיניים האלו מביטות בי מפני מלאך מפוסלות שיער בלונדיני קצוץ, חיוך נבוך ורגליים שלא נגמרות.. פתאום הציץ מאחוריו ראש מלא תלתלים עם חיוך ענקי מצחקק ואמר: "אז פגשת אותה, הא?" המלאך בקושי הוציא מילה ואני הסמקתי במבוכה. המתולתל הציג את עצמו: "שלום, אני סיני לייבל, קצין המודיעין של עין יהב לשרותך, וזה המש"ק הנאמן שלי דדי..." אז למלאכים יש גם שמות? חשבתי לעצמי....והשבתי בחצי קול, "אני איריס".... "יודע יודע", אמר סיני בחיוך כובש...."אמרו לנו ללכת לבקר אותך, אבל אני רואה שמישהו כבר הקדים אותי...." מאותו יום דדי ואני היינו צמודים אחד לישבן של השני.... כשסיני מארגן לנו את החופשות הכי מדהימות שאפשר... כיון שהם שרתו בעין יהב ודדי היה אילתי, את רוב השבתות שלי ביליתי באילת....או בעין יהב, בבסיס. יחד היינו לוקחים ג'יפ ומטיילים בערבה....קוטפים אבטיחים עסיסיים....חוצים אותם לשניים ואכלים בכפית מתוך האבטיח....ישנים על האדמה ועושים אהבה תחת כיפת השמים. דדי לימד אותי הכל על הים. הוא גדל באילת, ולכן היה צולל, גולש, שוחה, וכל דבר שקשור בים.... אילת הפכה לבית השני שלי, משפחת שיינבליט למשפחה המאמצת שלי..... דדי היה הגבר הראשון שכתבתי לו שירים, הוא היה יפה כמו תמונה, עם צחוק שנשמע כמו גלי הים, והוא גם היה הגבר היחידי שאמר לי על כפות הידיים שלי שהן נשיות....(דבר שגם היום, שנים רבות אחרי, אני זוכרת בכל פעם שמורחת קרם ידיים...). כשחגגתי את יום הולדתי ה 20 הזמנתי את כל החברים האילתים שלי,אבל אף אחד לא הגיע.... איש מהם לא יצר קשר ואני לא הבנתי מה קרה.... למחרת ההורים שלי הראו לי את העיתון ובו הידיעה שלא אשכח לעולם.... דדי היה בקורס מדריכי צלילה, הם צללו באיזור אסור, כולם חטפו שיכרון מעמקים וכיון שהוא היה הכי טוב בקורס לא מיהרו להוציא אותו, אלא נתנו לו לפתור תרגילי חשבון שנותנים למי שחווה שיכרון מעמקים, ככה זה בקורסים....לא מבינה למה.... אחרי שכולם יצאו שמו לב שדדי חסר... הספינה התרחקה מהמקום כדי שלא יאשימו אותם בצלילה במקום שלא מותר ואת דדי כבר חיפשו במקום אחר.... שבוע שלם חיפשו אותו, שבוע שלם ישבתי בוכה על החוף, צופה בספינה שעליה ה"סרטן" (מכונה עם הרבה זרועות שמגששות בתוך המים עם טלויזיות..) מחפשת את דדי. לאחר שבוע התברר שחיפשו אותו במקום לא נכון, ציוד הצלילה שלו נסחף קרוע לחוף והחיפושים פסקו..... דדי אבד לי לתמיד ביום הולדתי ה20. דדי של הים, שכל כך אהב את הים והים כנראה כל כך אהב אותו, לכן לקח אותו אליו לתמיד. המשפחה שלו עזבה את הארץ בשברון לב והקשר עימם נותק... סיני גם נעלם לי במהלך השנים.... את אילת היה לי קשה לבקר, ולצלול עם בלונים אני לא מוכנה, למרות שאני צוללת חופשי בלי בלונים מגיל 5. שנים אחר כך הייתי רואה את דדי בכל חייל בלונדיני גבוה....מסתובבת אחריו וקוראת...אך לשוא... שנים אחר כך הייתי מתעוררת מזיעה באמצע הלילה מחלום בו אני רואה אותו מושיט לי יד מתוך המים.... ולפעמים מבין העננים... במהלך התקופה שהיינו יחד כתבתי לדדי כמה שירים. אחד מהם נחרט על האנדרטה שבנו לזכרו בחוף הצפוני...אנדרטה שנעלמה לי לתקופה מסויימת, עקב ההתפתחות המהירה של העיר... לשמחת חבר טוב שהכיר את דדי מצא אותה וזה השיר...אחד היחידים שלי שאני זוכרת בעל פה:
ילד יפה כבש את לבי עיניים כחולות ושיער של זהב ילד של ים אליו הוא נולד הים בעיניו שולח גליו והשמש מפזזת בשערותיו עלם חמד שלי, בך נפגש גורלי ומאז נחרט בלבי שם מתנגן דדי שלי
לזכרו של עודד שיינבליט שבטח שוחה היום עם הדולפינים וצוחק מאושר |
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כאבים
אני חושבת שאם הים היה יכול לדבר...
הוא היה אומר אותו דבר
הוא לקח את אהבתו אליו...
אך לא מליבך שלך
לב ענק עם אהבה ענקית
אהבתי
תודה
בת חן
סיפור חייך נפרש לו בין העבר לעכשיו
והותיר בי התרגשות געגוע עיינים לחות וגם השלמה
מרגשת שכמוך.
כוכב לך ממני שלא תדעי עוד צער ואובדן
כל כך עצוב, כתבת מקסים
מדהים.. יש הרבה ספורי אהבה יפים - אבל זה .... משהו מיוחד
תודה על השתוף
קישור באתר הזוגיות?
איך זה הגיע לשם?
תודה על התגובה המרגשת...
תודה על כל התגובות מחממות הלב
לא יכולה לענות על כולן....
אבל ריגשתם כמו תמיד
המון אהבה ממני
תודה מתוקה..
תודה לך נשמה, התגובות שלך תמיד מחממות את הלב...
אז גם אם אתה לא מגיב הרבה זמן, יש בהן פיצוי ענק..
ריגשת בתגובה
הסיפור של המערות חדש לי....
וזה שאתה מכיר את המשפחה מפתיע...
הוא באמת היה ילד מקסים
תודה לך
מרגש וטוב
בטור מדריך וצוללן נותן קו למחשבה
הסוף מזכיר את הכחול הגדול
לחופשה....תגידי לי עכשיו שזה לא מצמרר אותך...
ממש כמו שעשית לי הרגע- עת אני קוראת את המילים.
את-
תמיד תהיי ילדה של מעמקים,
גם אם זה לא יהייה בלב ים...
לוקחת כאן איתך נשימה עמוקה
ומחבקת אותך.
שלך איריס
ואת
את בכלל מיוחדת }{
סיפור מרגש ומדהים...
מחבק אותך,
יאיר
אני יושבת ומדמיינת את הרגע הפרטי הזה שלך..
וכולי צמרמורת.. מבורווזת..!
את מדהימה.. דדי שלך איש מדהים.. הרגע הזה מדהים בעיניי.. ומרגש עד דמעות..!
נפגשנו השבוע בהקראי.. בחנות בה את נמצאת..
החיבוק שלך .. לא חיבוק של אשה רגילה..
עכשיו אני מבינה עוד יותר עד כמה..
איריס יקרה .. את מיוחדת במינך..
תודה על השירות הניפלא עוד אשוב לבטח שוב.. לבטח..
חיבוק ענק לך..
אוקייאנוס
מרגשת את...♥ *
ילד יפה כבש את לבי
עיניים כחולות ושיער של זהב
ילד של ים
אליו הוא נולד
הים בעיניו שולח גליו
והשמש מפזזת בשערותיו
עלם חמד שלי, בך נפגש גורלי
ומאז נחרט בלבי
שם מתנגן
דדי שלי
לעד יהיה בתוכך. הוא קול פועם בזכרונך. חי לנצח צעיר בשירייך.*לבי איתך
וכל מה שנשאר זה להתחיל מחדש
ליבי איתך
שנים ליוויתי חברה שחור כמו שלך נפער בליבה וסיפורך החזיר אותי לשם..
ורגעי זכרון משכרים ומחוייכים.
כתיבתך רגישה ונוגעת בנימי הנרגש
תודה ששיתפת.
שבת נעימה לך.
ו...עצוב
"לזכרו של עודד שיינבליט שבטח שוחה היום עם הדולפינים וצוחק מאושר"
ועכשיו, איריס, מה שאולי נותר לך לעשות הוא להכיר את אילת מחדש לבקר באותם מקומות שזכורים לך מאותה תקופת אהבה כ"כ מבטיחה ולצלול אל הים ששניכם אהבתם. אולי כעת הוא צוחק מאושר אבל כאשר הוא יראה אותך שם הוא יקרן מאושר (מקווה שאמרתי נכון בעברית). כי זה הunspoken will של כל מי שאהבנו ושנלקח מאתנו בטרם את.......שנחיה ונאהב ונהיה מאושרים בדיוק כמו שהיינו כאשר הם עוד היו בחיים. אם אהבו אותנו אהבת נפש הם לא היו רוצים שהוא יהיה אחרת.
שבת נפלאה לך יקירתי.
יש בך רגישות נפלאה לאנשים וזו תכונה שלא כל אחד מתברך בה {}
כמה עצב וכאב מסתתרים אחרי החיוך והאופטימיות
הבלתי נגמרים שלך...עצוב וכל כך נוגע...
געגוע הוא חלק מחיינו..
געגוע אומר שזה היה טוב... שהוא היה טוב...
אבל לחיים... יש דרך משלהם להתנהל...
ואנו נותרים עם זיכרון מתוק, לעיתים גם כואב
ועד הגלגול הבא...יש את הגלגול הזה...
ואת פה...ראויה...
מחבקת
מירית
בני
איריס יקירתי
המון אהבה שוכנת בתוכך
והזיכרונות יצוקים בתוכך כיתד לדורי דורות.
לא נותרו בי מילים נוספות
אך חיבוק חם תמיד יש לי עבורך.
חודר ללב *
תודה לך יקרה על השיתוף.
לצערי הרב אני מכיר את המשפחה ..הם צללו אז בפיורד שכבר לא שייך לנו
ושם יש מערות ממש בתוך המים וכתוב במפורש בשלוש שפות אין כניסה
אבל....למי היה איכפט ??? להם בטח שלא להורים שלו ולך בלבד !
חבר הוא היה ילד מקסים יהיה זוכרו ברוך
וואו, פשוט אין לי מילים...
הדמעות עוד זולגות,
מצמרר וישר לתוך הלב...
שמחה שלפחות זה נותן לך את סגירת המעגל הזו...
מתגעגעת המון,
סיון
♥
ואני מתגעגעת אליו...
מחכה לגלגול הבא, הפעם אזמין אחרת...
גם אליך מתוקה
מקווה שיצא להיפגש בקרוב
תודה על התגובה המחבקת..
צימררת אותי
כמה שחשבתי שאת נהדרת עכשיו הרף עלה...מעלה מעלה עלה
אוהבת אותך מקסימונת
מתגעגעת
סאני*
תודה איש יקר
אתה רואה?
גם דברים טבים קורים פה..
:-)
איריס יקרה,
מרגש ונוגע ללב.
בני
אני יכול לתאר לי את הארוע
איך הזלזול בחיי אדם ובחוקי הבטיחות היה שיגרתי
כשהשכרון מכה , אתה צריך לדעת את זה , להבין את עצמך ואת הסביבה, זה משהו שאתה צריך באדי אמיתי שידע להעיף אותך ללמעלה כשצריך
ואם רק מרימים אותך 5 מטר הכל משתנה והשכרון נעלם
כואב כל כך ומיותר...
יהי זיכרו ברוך
ואני עם כל העצב הזה ראיתי אור במשפט האחרון שלך,
"אבל עבורי זו סגירת מעגל, וכנראה גם פתח לדברים חדשים"
גם אני בכיתי כשקראתי את זה שוב בבוקר...
שרתו ביחד....
צמרמורת עוברת בגופי
כשאני קוראת את הפוסט שלך.
תעלי תמונה של דדי או של האנדרטה (אני יודע שיש לך כאלו)