בתוך: "אימהות ובנות", אנתולוגיה
בעריכת שולה מודן ומיה דבש, מודן 1997.
http://www.dialog-nardi.co.il/
חלק ב'
"בסדר , בסדר, גברת, "קטעה המוכרת את שטף דיבורה של מרתה. "תני לי כיוון- בושם? קרם פנים?איפור? מה הכיוון ומה הסכום? " הטון העיניני של המוכרת שיתק אותה. איך אפשר להתייחס לעניין כל - כך מסובך בכמה משפטים קצרים? מה היא מבינה? מעניין אם יש לה בכלל ילדים? מעניין אם יש לה בת. עיניה של מרתה הצטמצמו לסדק צר ועוין. "הסכום ? לא חשוב, העיקר שיהיה יפה.". (לא חשוב? מה פתאום לא חשוב? ועוד איך חשוב.לעזאזל. כל פעם שחושבת ע כסף מרגישה עלובה וכועסת).
שפע הבשמים בלבל את דעתה . ריחות שונים, ריחות דומים, ריחות מתוקים, מרירים, רומנטיים חושניים. היתה רוצה לקחת הכול. ניסתה להסביר לאישה איזה סוג בן אדם הבת שלה שכבר יושבת בניו - יורק מעלה משנה. טיפוס כזה בוהמי, מוכשרת ומפונקת, מכירה את מנעמי החיים, אוהבת את הטוב ביותר ולכן מה שמתאים לה.. זה מין ריח כזה ששיך לצעירות מתוחכמות, הבוהמייניות, אנינות הטעם שיש להן המון בשמים ושעוד בושם אחד לא יעשה עלהן שום רושם, אבל בכל - זאת שיהיה יחיד ומיוחד, מה זה משנה בכלל, הרי יודעת שתזרוק אותו הצידה כי "הריח הזה ממש מגעיל, מתי תלמדי אמא מה שאני אוהבת...?" שמעה את קולה של הילדה מתנגן לתוך הנימים שלה והרגישה חולשה ברגליה. "ויש לי רק עוד 10 דקות לעליה למטוס, אז תמהרי בבקשה," האיצה מרתה במוכרת.
 |