0
הארוטיקה של קיבעונות התנהגותיים מבססת בקפיטליזם את החידוש שבצורת המותג, אך גם את הפרוורסיה שבה החיים המקובעים נדמים כסוג של עינוג מתמיד. בתוך אי-שינוי חברתי מתמיד, לאחר שנקבעה לחיים תבנית ידועה וזהה לכולם (בתוך מראית עין של אלפי שינויים אפשריים ומשמעותיים), השינוי היחיד שניתן להעלות על הדעת הוא המוות עצמו בתוך גודש החיים הרפטטיביים. המורד הנסוג מהחיים למוות מצטרף מבלי משים לחוגג את המוות בתוך החיים החברתיים מתוך צייתנות לכללי אי-החידוש. פתרון זה של מוות מובע בפתרונות הפשרה של הפעולות התקשורתיות. לדבר עם האחר היום, משמעותו למסור לו עוד מושגים מקובעים אשר משמעותם ידועה לחלוטין מראש, ואי-הסכמתו לעולם איננה נוגעת בהם ממש, או משנה משהו ממשמעותם הכוחנית. סוג של ייאוש מלווה כל מי שמבקש להעמיק בדבר מה שהרי "הכול כבר נאמר" ואין במה לחדש. התאווה של תיאורטיקנים או אמנים להפתיע מצטרפת לתאווה קולקטיבית לענג את עצמה באובייקט מוכר עד כדי זרא. נותרה רק השתיקה המדממת. |