לחווה אלברשטיין יש שיר יפהפה שכתב בעלה נדב לויתן (ז"ל טרי, לצערי).

שיר אהבה פשוט, יפה, יומיומי כזה, מתאר איך הם קמים בבוקר, יוצאים מן הנתק של הלילה שעבר, נפגשים במטבח סביב לקומקום, שכמו הקומקומים של פעם שורק כשהמים רותחים, ומגלים זה את זה שוב בחיכוכים, בהיתקלויות ובמשחקי גפיים:

"נדחקים מתחככים
מסבכים ידיים

דורכים זה לזה על הרגליים
כמו דרורים בבוקר
ליד מקווה מים"

יש בשיר הזה הקטן הזה כל כך הרבה אינטימיות. אינטימיות מתוקה.

כל פעם שאני שומעת אותו, השפתיים שלי מתחייכות והלב שלי מצטבט.