אז ככה זה שגרים רחוק, רואים פחות את ההורים, האחים והחברים, חווים יותר לבד (גם משמינים יותר לבד), ופתאום, שמתי לב שגם מגדלים יותר לבד...
אז הנה דוח גידול של עדי, בת 9 חודשים (כבר בכתיבת שורות אלו, אני נמלאת רגשות אשם שלא מעדכנת על הגדולים. שם העדכון בעיקר על החוצפה והמרד שהם עושים, ועל כך, בפעם אחרת)

עדי -

- עומדת עם ידיים
- אם יש לה אומץ / לא שמה לב, עומדת בלי ידיים, עד לנחיתה מצחיקה ומפתיעה על הישבן (בד"כ לא בוכהJ)
- זוחלת מעולה חופשי, גם מתחת לכיסאות, לא יודעת לצאת משם, ומשתמשת בטכניקת "ה-צ-י-ל-ו" שתמיד עובדת. היות שאנחנו בפרו, כבר ב "ה-צ", היא בידיים.
- אוכלת מוצקים מרוסקים במזלג (כיאה לילדה שלישית, לא עברה את שלב הבלנדר). כשטמפורה (העוזרת ) לא נמצאת, בימי ראשון, או כשיש לי אומץ להתווכח עם טמפורה, עדי אוכלת לבד מהמגש.
- נעמדת במהירות שיא בכיסא האוכל – וחמור יותר, היא יודעת שאסור. מבעס נורא כי אי אפשר להשאיר אותה אפילו שניה לבד (אתמול עד שפתחתי את המקרר מצאתי אותה עומדת ומחייכת)
- יודעת שאצל יוקי תמיד צוחקים ומשתוללים (ואוהבת את זה)
- יודעת שיש עוגיות שהן שלה, ואם נותנים למישהו אחר, היא בוכה....
- יודעת לשים את היד ליד האוזן כשאומרים 'האלו'. עדיין היד קודם מטיילת בכל מני מקומות כמו בטן, גב ראש ובסוף -מגיעה, אבל המסלול מתקצר מפעם לפעם (לפעמים אני שוכחת שאמרתי לה האלו, ואז אני מופתעת)
- משחקת "איפה עדי?! קוקו" בהנאה רבה.
- עושה צ'או לילדים כשהולכים לבית ספר, לפעמים אפילו ביוזמה עצמית...
- והיום.... למדה להתמסר בכדור! טמפורה ראתה אותה איתי ועם יוקי, ואמרה שהיא לא הבינה מה עדי ביקשה היום כשהביאה לה כדור, ושתיהן היו מתוסכלות....
 

הסעיפים הצבועים בצבע אחר, מסמלים את זה, שהיא גם יודעת לעשות את זה רק בבית, ולא ליד קהל, אבל אנחנו עובדים על זה (אפילו שכשראיתי אמהות מכריחות ילדים לעשות טריקים, התחייבתי אלפי פעמים שאני לא אעשה את זה לעולם, כי זה "מה זה של אמא מתחילה").

הערב, יוקי אמר שזה 'מה זה כיף' לראות את עדי לומדת.

ואני חושבת שזה 'מה זה כיף' לגדל אותה עם אחים גדולים....