אותה האובססיביות, אותו הצורך המוחלט בשליטה שהפך את צ'ארלי צ'אפלין לאחד האייקונים המוכרים והאהובים ביותר ברחבי העולם, היה גם זה שהוביל אותו לנהל רומנים ולכבוש את ליבותיהן של נערות צעירות ולהסתבכותו עם רשויות החוק. הצד האפל של הגאונות.

אחת התכונות המאפיינות ביותר את צ'ארלי צ'אפלין היא האובססיביות. מבלי לפרט על ילדותו ולהיכנס לניתוחים פסיכולוגיים, הצורך שלו בשליטה על המתרחש סביבו עיצב את יצירתו, אופיו והתבטא בתחומי חייו השונים.

מן הבחינה האמנותית צ'אפלין לא רק שיחק וביים, אלא גם כתב, ערך, הפיק צילם ואפילו כתב את המוזיקה  לחלקים מסרטיו. מן הבחינה האישית, הצורך התבטא בכיבוש נשים אובססיבי וברומנים עם נערות קטינות שמטבע הדברים ובשל גילן הצעיר היו נוחות יותר למניפולציה.

כמובן שרומנים עם קטינות אינם עולים בקנה אחד עם החוק ולכן צ'אפלין נושא שתיים מהן לנשים כאשר הן מודיעות לו שהן בהריון. בסך הכל היו לו לא פחות 11 ילדים באופן רשמי (ומי יודע כמה עוד מסתובבים להם אי שם) מ4 נשים שונות. 8 מאותם הילדים הם בנים לאשתו האחרונה אונה אוניל, אותה נשא כאשר היא בת 18 והוא בן לא פחות מ54. באופן מוזר הנישואים הללו דווקא צלחו ואוניל היתה זו שלוותה אותו עד יומו האחרון.

הרומנים הללו היו אחת הסיבות (יחד עם דעותיו הפוליטיות השמאליות מדי לדעתם של רבים באמריקה של שנות החמישים) שהובילו להרחקתו מארצות הברית בשנת 1952, לאחר 40 שנים בהן שהה במדינה ויצר בה את כמה מיצירות המופת של הקולנוע.

צ'אפלין בסופו של דבר יחזור להוליווד לשם קבלת פרס אוסקר על מפעל חיים, שאין רבים שראויים לו יותר ממנו.  כי לגאונים, כמו לגאונים, סולחים על הכל, גם על רומנים עם נערות צעירות. אחד הדברים שהפכו אותו לגאון שכזה הוא השימוש הנפלא שידע לעשות במוזיקה לשם יצירת סצנה קומית. רק גאון כמו צ'אפלין יכול לשלב יצירה קלאסית, את המחול ההונגרי מספר 5 של ברהמס, בעבודתו היומיומית של הספר היהודי בגטו באופן מושלם ולהעניק לנו את אחד מרגעי הקסם של הקולנוע – מתוך הדיקטאטור הגדול (1940).

http://www.youtube.com/watch?v=J7_0rUZyuos