הדרישה להסדיר חוב קודם כתנאי למשלוח עבודה אחרת היא נשק בעל עוצמה בהתמודדות עם לקוח בעייתי, אך יש להשתמש בה בתבונה.

המתרגמת והעורכת יעל סלע-שפירו הצטרפה באחרונה למערכת "רשימות" (ברוכה הבאה!). הבלוג שלה עוסק, בין השאר, בתרגום כקריירה וכענף פרנסה. הפוסטים האחרונים שלה נוגעים בהתמודדות עם לקוחות בעלי מוסר תשלומים ירוד (שוטף + "הצ'ק בדואר..."), והם מומלצים ורלוונטיים גם עבור עיתונאים פרילנסרים.

אחת השיטות שהיא מתארת היא ה"Hostage Situation" - המהווה נשק חזק אך בעייתי: דרישה להסדיר חוב קודם כתנאי למסירת עבודה אחרת.

הבעייה בנשק הזה היא שלעיתים אנחנו עובדים מול מערכות גדולות שבהן מי שמעכב את התשלום הוא המנכ"ל שאמור לחתום על הצ'ק, או מחלקת הנהלת חשבונות עצלה. במקרים כאלה, האחריות לא מוטלת על אותו עורך/מפיק שמזמין מאיתנו את העבודה, ושאיתו יש לנו אינטרס לשמור על יחסי עבודה תקינים ואף חבריים. נקיטה בצעד הזה עלולה לעצבן אותו ולהרע את יחסינו איתו.

הנשק הזה הוא "נשק יום הדין". היות שגם לי היה ניסיון בעבר עם לקוחות בעייתיים כאלה (ומי שחולק איתי את חלק מהשורות בקורות החיים עשוי לדעת למי בעיקר אני מתכוון), יש לי כמה טיפים לגבי שימוש בטכניקת ה"כופר" הזו:

1. לפני השימוש בו חייבים למצות כל דרך דיפלומטית אחרת (אגב - שווה בהקשר הזה לפתח יחסי חברות עם מנהלת החשבונות).

2. שימוש בנשק הזה לא אומר שאתם צריכים להפסיק את העבודה על הכתבה/התרגום. להיפך: אתם צריכים להבטיח שברגע שיוסדר התשלום העבודה תימסר באופן מיידי, ושלא יצטרכו לחכות לכם עוד - וצריך לקיים את ההבטחה הזו. ברגע שמקור אמין במערכת מאשר לכם שאכן הצ'ק נשלח - אתם שולחים את המייל עם העבודה שלכם.

3. לדעתי, מומלץ להשתמש בנשק הזה בתיאום עם העורך שעובד מולכם. במיוחד במקרים שבהם האשמה היא במנכ"ל שמתעצל להגיע לחתימה על צ'קים, קרוב לוודאי שהעורכים מכירים את הבעייה הזו, ואתם לא היחידים שסובלים ממנה. אם הם בני-אדם, הם יזדהו איתכם וירצו לעזור; אם המו"ל/מנכ"ל ממש כלב, גם הם עצמם יסבלו מאותה בעייה. פנו ללב שלהם, כמו שאומרים, ובקשו את שיתוף הפעולה שלהם: "שמע/י. אני צריך את עזרתך. נמאס לי מהדחיות של המו"ל שלכם. תגיד/י לו בבקשה שאמרתי לך שאני לא משחרר את הכתבה/התרגום הבאים עד שלא מוציאים לי צ'ק. לך אני מבטיח שאני לא אתקע אותך - זה יהיה מוכן בזמן".

הסכנה העיקרית בנשק הזה היא שזה עלול "לשרוף" את הקשר עם הלקוח, לכן חשוב (1) לתאם עמדות עם העורך ו(2)לוודא שלעורך יהיו מילים טובות להגיד עליכם ושהוא אכן יראה אתכם כנכס ויציג אתכם ככזה בפני הבוס שלו ("הוא הכתב הכי מבריק שלנו", "הוא המתרגם הטוב ביותר שיש לנו כרגע, ממש לא צריך לערוך אותו").

ההמלצה שלי היא, שגם אם בסופו של דבר הצ'ק לא יגיע עד הדד-ליין, עדיף כבר לשלוח את העבודה למערכת, לטובת המשך יחסי העבודה עמה (אם אכן אתם רואים המשך ליחסים). המנכ"ל/מו"ל לא צריך לדעת שהעברתם את העבודה (במיוחד אם תאמתם עמדות), והעורך שלכם יוכל להמשיך ללחוץ עליו.

פורסם במקור בבלוג פאוזה ב-20 באוגוסט 2007