השעמום ופשרו ○ ○ ○ יצירה לסוגיה, מחקר, סוגיות מורכבות התובעות פתרון - כל שמעורר בנו להט ומאתגר אותנו להימתח אל מעבר למוכר והידוע, מושך אותנו לעסוק בו ולעולם לא ישעמם. העניין הוא שאיננו יכולים להיות מושקעים בו ללא הפוגה, ואז... ○ מול אלה נמצאים עיסוקים אחרים, אליהם אנו פונים כמפלט מפני השעמום. כל אחד ורשימתו. [בכוונה איני מעלה דוגמאות, על מנת לא להטות את תשומת הלב לדיון שיפוטי בין מה ערכי ומה איננו]. ○ בין העיסוקים הראשונים לשניים, מצויים אלה הבלתי נמנעים מכורח הקיום. בעידן שוקק, בו גם הזמן מגוייס להרבות עשייה, שהרי "Time is Money" מי שאין לו סדר יום צְפוף מעש, נחשב להולך בטל. ראוי להיזהר מהדבקת תוויות. יכול להיות שאדם כזה, שאינו נחפז לשום מקום, שמרבית עתותיו בידיו, ואינו נראה מתגודד בחבורות - פעם תפגשוהו מתהלך על חוף הים, פעם אחרת, באמצע היום שנועד לעמל והנה הוא יושב על ספסל בשדרה, ואם בבית קפה - בגפו, במקומו הקבוע ליד שולחן פינתי, ממנו ישקיף פנימה והחוצה כרואה ולא נראה... עמוסֵי המעש הנחפזים התזזיתיים חולפים על פניו, קרוב לוודאי מבלי להבחין בו, ומי שמבחין אולי נבוך, או מרים גבה, ואין לו מושג קלוש שהאיש המוזר נמצא כל הזמן בפגישה. כשהכול באים ויוצאים מפגישה לפגישה, עם בני משפחה, חברים , חברות לשיח, מסיבות, אירועים, בידורים וכל השאר, הוא לא יוצא ולא בא, הוא פשוט שרוי בפגישה מתמדת ומתחדשת עם עצמו ועם היש על כל גילויו ותמורותיו. השעמום ממנו והלאה שכן הוא נולד מרגע לרגע. העבר הוא בעיניו סיפור נחמד, על העתיד הוא סומך שיתגלה לו רגע אחר רגע לכשיתהווה. ○ מועט שבמועט אנו יודעים את עצמנו. בין 5 ל-10 אחוזים ממכלול הווייתנו מזמין אותנו לפגישה כל אימת שפוקד אותנו שעמום, כי מה שיש עוד לדעת לא נמצא בדבר מן הדברים שבחוץ... ○ ○ ○ |