בביתו בסמטה בלב הרובע ההיסטורי של בייג'ינג, שה בולי משחזר את אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלו: כיצד כילד בן ארבע נהג להשתחל בין סורגי השער הנעול של בית הכנסת הסמוך ולבדוק מקרוב את ארון הקודש והמושבים, וכיצד הוא וחבריו הפכו את מקדש המעט למגרש המשחקים שלהם, עד שהשמש באה וגירשה אותם בחזרה לרחוב.

זיכרון ילדות מעין זה הוא כנראה נדיר למדי בקרב שכניו של שה בולי, שעמם הוא מתרגל מדי בוקר טאי צ'י בפארק הסמוך, אבל שה הוא בעצמו אדם יוצא דופן למדי. הוא נולד ב־1915 בניו יורק בשם סידני שפירא, ובית הכנסת שהוא מתאר שוכן ברובע בורו פארק בברוקלין, שם גר עם משפחתו 0 פליטים יהודים ממזרח אירופה שנמלטו לארצות הברית מאימת הפוגרומים. הוא אף הספיק לשרת בצבא האמריקאי ולעבוד כעורך דין במנהטן לפני שהחליט לקחת פסק זמן מחיי הבורגנות המערבית כדי לחוות קצת מקסמי המזרח. זה היה ב־1947. מאז הוא כאן, התושב הזר הוותיק ביותר בסין.

לכתבה המלאה