בתוך: "אימהות ובנות", אנתולוגיה
בעריכת שולה מודן ומיה דבש, מודן 1997 .
http://www.dialog-nardi.co.il/
חלק ג'
יעל הסתכלה בשעון בעצבנות. חמש וחצי. מחר בבוקר היא מגיעה. יש לה ערב ארוך ועוד לילה ארוך ואחר כך תיקח מונית לשדה - התעופה לפגוש את אמא שלה. קר לה. ביקשה ממארק שלא יבוא הערב. לא הבין וכעס. אז מה אם אמא שלה מגיעה. מהרגע שנודע לה אי אפשר לדבר איתה. לא הבין למה ביקשה ממנו להתנדף בשבוע של הביקור. למה היא מחביאה אותו. מתביישת בו? לא הבין ולא רצה לשמוע. לא היה לה כוח להסביר. בכלל מה הוא מבין. מה הוא יודע עליה . בשבילו היא יעל הסקסית, המעניינת, שאוהבת תערוכות והצגות ובגדים מוזרים ושתמיד חסר לה כסף. בשבילו היא ישראלית עם מבטא זר ואקזוטי, אחת שמחליפה עבודות, חיה בבלגאן ומקבלת הבעה שמפחידה אותו בכל פעם שמגיע טלפון מהארץ. כמובן שהוא לא מבין אף מילה , אבל הוא יודע שאחרי טלפון כזה אי - אפשר לדבר עם יעל כל הערב. היא מתחילה לבכות בלי סיבה ורוטנת משפטים שהוא לא מבין. פעם ניסה לדובב אותה והיא צרחה עליו שלא יתערב בחיים לה ומאז עזב את הנושא הזה. אבל כשאמרה לו שאמא שלה עומדת לבקר התחנן שתניח לו לפגוש אותה. חשב, שאולי אם יכיר את אמא שלה יוכל להכיר אותה קצת יותר. הוא אהב אותה. יעל היתה מזועזעת מהרעיון. לא בא בחשבון. אמא שלה לא תכיר את מארק לעולם. אמא שלה לא יודעת על קיומו. מארק הבוהמי, הגוי עם שיער ארוך וג'ינס נצחי, הופך להיות הסיוט שלה, הסיוט של אמא שלה. ראתה אותם, את הגברים בחייה הניו -יורקים עוברים בסך. מארק היה האחרון בסדרה. החליפה אותם ולא מצאה מנוח. ניו -יורק, ניו -יורק, העיר שנותנת לנשמה שלך להתחבא הרחק ממך. |