בשבוע שעבר חלפה בתקשורת העולמית ידיעה מסין. בעיתונות הכתובה בעמודים האחוריים, כמו בקשו להסתירה. וכמובן, לא בכל העיתונים. במדיה האלקטרונית הקדישו לה שלושים שניות לכל היותר. שלושים שניות של תמונות המזעזעות כל אדם באשר הוא. במחוז הנאן (HENANׂ ) שבסין עוקרים חצי מיליון תושבים ממקומותיהם ומעבירים אותם למקומות אחרים כדי לפנות שטח שבו תעבור תעלת מים המעבירה אותם מהדרום השופע בהם אל הצפון הצחיח שתושביו זקוקים להם.

מצד אחד קשה לראות סבתות חסרות ישע המועמסות בידי צעירים חסונים על משאיות. קשה לראות את הצער שעל פניו של אדם שחי עשרות שנים באותה פיסת אדמה ובסוף חייו מכריחים אותו למות במקום שזר לו. מאידך אפשר להבין שהמדינה חייבת לדאוג לאנשים הזקוקים מים למחייתם במקום מושבם הצחיח. 

זו הדילמה שבפניה עומדים מנהיגיה של מדינה, כל מדינה: לאמלל חלק מהתושבים כדי לאפשר את קיומם של תושבים אחרים. אין לקנא באותם מנהיגים שהטבע מעמיד בפניהם דילמה כזו. וזה לא רק הטבע, זו גם הכלכלה.

מנהיגים אנושיים מתאמצים לחפש פתרונות לבעיות קיומיות, פתרונות שיאמללו כמה שפחות אנשים.