כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    תתעלמי מהבכי

    21 תגובות   יום שני, 8/10/07, 12:57

     http://farm1.static.flickr.com/254/520556551_9b671896ab.jpg?v=0

    תתעלמי מהבכי. אין עכשיו זמן לזה. הרגל על הגז, העיניים מאומצות כדי לראות את הכביש.

     

    מ-ב-ו-ל. גשם כזה לא ראיתי כבר הרבה זמן. התפרץ בשנייה כאילו מישהו שופך את טנק המים של העולם ישר על המכונית שלי. ואני בתוך המכונית. שלושה ילדים בספסל האחורי. אחת מקשקשת, השנייה בוכה והשלישי מנסה להרגיע את זאתי.

     

    אמא'לה.

     

    שבוע לא ירד גשם. תמיד כשלא יורד גשם שבוע - בסופו - הסופה. אין פה סתם גשם. זאת תמיד סופה. השמיים הופכים לתופים של הטבע, העננים - מצילתיים, הטיפות - מָרָקָסים. זה יכול להימשך שעות ואפילו ימים. מאיפה אתם חושבים מגיע כל הירוק ששפוך על כל הגבעות באזור - מישהו צריך לשלם את המחיר. אבל למה אני?

     

    סתם נסיעה. רצינו סרט. איך שהילדים נכנסו לאוטו התחיל המבול. ואני בתוך הסבבה - 'תהיה הרפתקאה' חשבתי לעצמי. עוד לא ידעתי כמה.

     

    "guys, תהיו בשקט. אמא חייבת להתרכז בנהיגה. זה ממש מסוכן". יצאנו לדרך. חצי שעה של התאבדות. אמנם רק 6 בערב, אבל חושך מצריים. מדי פעם עוברות מכוניות מאחור או ממול, לפעמים משאיות ענק, מרעידות את הנשמה. המכונית רודפת אחרי האורות של עצמה.

     

    "מה בוער לך? אולי תחזרי הביתה וזהו?" אני חושבת לעצמי. נראה לך?" האמת, ממש לא, אני עונה. אני לא חוזרת אחורה. ככה. זה עיקרון אצלי. מטופש, אבל ככה.

     

    "אמא אני צריכה פיפי" האמצעית פוצחת בקריאה נואשת ודחופה.

     

    "עכשיו?" אני שואלת ביאוש. "לא יכולת לעשות לפני שיצאנו?"

     

    ברק מחשמל את השמיים בהבזק, רדוף בידי רעם זועם.

     

    אוקיי. "נעצור כשנראה גשר". שניה אחרי - הגשר בכבודו ובעצמו. אני עוצרת מתחת, הילדה והגדול חומקים החוצה להשתין. אני שומרת עליהם, והגשם - בשלו. מחריש אוזניים, הולך ומתגבר.

     

    למה הטבע כועס כל כך? איזה עצמה. איזו פראות. הלב משתולל. מפחד, מהתפעלות. ופתאום, אני מקבלת תזכורת למערכת היחסים הזאת - אני כאן חסרת אונים והטבע - הוא עסוק עכשיו. חכי בצד ותני לו להוציא הכל החוצה.

     

    עוד עשר דקות מגיעים. הגענו. יוצאים מהאוטו. בדרך נרטבים עד לשָד.

     

    כבר מרחוק אני קולטת משהו חשוד - שקט מדי. טוב, יורד גשם, מי משוגע לצאת לסרט במזג אוויר שכזה? (אני...). ילדה על הידיים, ילדה ביד ימין, ילד שלישי מדביק את הקצב.

     

    ורק שלט קטן ליד קופת הכרטיסים מתנצל באנגלית מנומסת "עקב מזג האוויר נאלצנו לבטל את ההקרנה הערב. עימכם הסליחה".

     

    ועכשיו - מחכה לנו כל הדרך חזרה...

     

    shit.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/12 07:36:
      באמת שיט, אבל ניסית...
        9/8/08 14:32:

      התמונה למעלה מזכירה במדויק את גן העדן בו ביליתי שנתיים.

      שם- תשעה עד עשרה חודשים בשנה גשום, שם- מיני טורנדו'אים(לא המזגן) מכים מדי פעם את החופים. גם שם, בוקר גשום הוא עילה טובה להשאר בבית, ולדחות עבודה ועיסוקים אחרים ליום המחרת.

      כיכבתי בפוסט האחר, אך מגיע לך כוכב על האומץ והנחישות   חיוך

       

        25/3/08 07:29:

      תיאור סופה מקורי לאוסף שלי. ממילותייך אפשר להרגיש אותה.

       

      ס'ב'

      חובבת ואספנית סופות

        3/2/08 00:45:
      את והחברה שלך אמיצים יותר מבעלי בית הקולנוע. הידד לכם. התפנקתם עם פופקורן כשחזרתם? קורץ
        19/10/07 18:30:

      וואו, תארת נהדר וגם התמונה מקסימה.

      *

       

        19/10/07 18:12:

      ...כאחת שגדלה גם בסוף העולם שמאלה...כ"כ מבינה  ומכירה את הצורך הגדול שלא

      סובל דיחוי...לצאת להתחבר לאנושות לראות ציווליזציה...סרט..קפה...

      כה לחי!

      ענת.

       

        9/10/07 12:17:
      חווייה אמיתית עברתם, לא יודעת איך אני הייתי עוברת את זה.
        9/10/07 08:52:

      המסע הזה היה הסרט האמיתי.

      אתם הייתם השחקנים הראשיים בו.

      אחרי סרט כזה, איזה סרט ישווה לו?

       

      :-)

        9/10/07 06:12:

      כל הכבוד!

      לבד, בגשם, עם שלושה.

      יש מצבים שרק נשים יכולות להראות כזו נחישות ודבקות במטרה.

        9/10/07 01:23:

       

      צטט: עדילב 2007-10-08 14:17:27

      כנראה לא היית לראות את הסרט מלכתחילה..

      אלוהים ניסה לסמן לך - אבל את בשלך :)

      בסוף הוא שלח שלט קטן לקולנוע. 

      וואלה. אבל הייתי בסרט אחר...

        9/10/07 01:22:

       

      צטט: קרן אגמון 2007-10-08 13:49:48

      לפעמים גם אני מעדיפה את הגשם את הסופה את כל מה שיש בחוץ, רק לא להישאר עוד אחר צוהרים בבית, איתם ועם החבריםשלהם  והטלוויזיה והמחשב והאוכל והממתקים והתשחקי איתי, תקראי לי, אני רעב אני צמא, ...

       

      זה כל כך נכון! אף פעם לא חשבתי על זה ככה...

        8/10/07 21:16:

      מכירה את העקשנות הזו מקרוב.

      שמחה שחזרת בשלום כדי לשתף.

        8/10/07 15:54:

      מצד אחד , כל הכבוד על ההתמדה

      מצד שני , וואוו , מסוכן.

      נשמע מסוכן הגשם הזה.

      אפילו אצלנו , שהגשם הוא זרזיפי מים , יחסית אליכם

      אני משתדלת לא לנהוג כשלא חובה.

      אז לסיכום:

      כל הכבוד ותשמרו על עצמכם...

        8/10/07 14:17:

      כנראה לא היית לראות את הסרט מלכתחילה..

      אלוהים ניסה לסמן לך - אבל את בשלך :)

      בסוף הוא שלח שלט קטן לקולנוע. 

        8/10/07 13:49:

      לפעמים גם אני מעדיפה את הגשם את הסופה את כל מה שיש בחוץ, רק לא להישאר עוד אחר צוהרים בבית, איתם ועם החבריםשלהם  והטלוויזיה והמחשב והאוכל והממתקים והתשחקי איתי, תקראי לי, אני רעב אני צמא, ...

       

        8/10/07 13:33:

      גדולה !!!!

      אני לא הייתי מעזה לצאת עם שלושתם מהבית

      ד"ש חם

      זיוהפתעה

       

        8/10/07 13:22:

      raining cats and dogs, ha?

      glad to read you lived to tell about it.

       

      כתוב מקסים.

        8/10/07 13:19:
      איזה ג'דה את. כל הכבוד
      גדול. בפעם הבאה בחוף פלמחים.
        8/10/07 13:09:
      כבר אמרו חכמים שזאת לא המטרה, אלא הדרך...
        8/10/07 13:04:

      shit לגמריי

      אבל נהנתי מהמסע שלי איתך.

      תודה. :)

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות