החום מוציא אותה מדעתה

 היא לא נושמת ,

היא לא יודעת במה לבחור .

כולם דיברו עליה ושאלו ,

איפה תמצא אותה ,

בנחל השוקק סדקים ,

בהר הפוצע שמשות ,

על ירח שהכפיל עצמו וצלו שכבות ,

כעס נפוח מתחפש ליופי ,

רב עוקף רב ,

הכל נע במהירות האור ,

השקרים מקבלים הילה ,

האמת מבויישת סופקת כפיה בעלטה ,

ובין לבין היא  מנוחמת

ראשה כפוף,

דגי הלויתן  משתעשעים עם אלהים ,

ולמעלה בשמים כבר ים ,

 ועל הארץ קליפות שמים

 מפוררות ,

היא התפתלה מחדש

כמו נהר הסמבטיון המסתורי .

ציפי מור ©