הפחד שלי הוא לצאת צבועה על הדפים הללו. להגיד משהו ואז להתנהג באופן שאינו תואם את המילים שיצאו מפי, או תחת אצבעותיי במקרה זה. אי לכך, החלטתי להקדים ולומר, שאינני רואה בסלידתי מהסלסולים ובאופן כללי מהמוזיקה המזרחית, סוג של גזענות. אני מאמינה שמדובר בעניין של טעם וזה פשוט לא לטעמי... אין טעם לומר כי אני מזרחית בחלקי, מאחר ולא אכחיש שמלבד הצבע שלי והעובדה שהמאכל האהוב עלי הוא אורז, אין לי יותר מדי קשר לתרבות הפרסית אליה אני שייכת מצד אחד במשפחתי... גדלתי בחברה שלא היו בה, לפחות מבחינתי, עדות, אלא כולם קיבוצניקים, והתרבות הינה ארצישראלית. מתוך החממה בה התבגרתי, אט אט יצאתי אל העולם האמיתי. עולם בו שנאת השונה תופסת מקום מכובד בחיים. בשל היותי חובבת היסטוריה מושבעת, שוב ושוב אני נתקלת בחומרים מהעבר המראים לאן יכולה הגזענות לדרדר את בני המין האנושי החלש... הימים החשוכים של ארה"ב והאפרו אמריקאים, האפרטהייד בדרום אפריקה... המחשבה, שכאן, במדינת היהודים, שנידונו מפאת גזעם לגירוש מספרד, לפוגרומים ברוסיה, למוות על ידי הגזע הארי ולזוועות רבות אחרות על ידי צוררים שונים ומשונים, אנו מנציחים את אותה תופעה. כאן במדינת היהודים שפעלה כה רבות כדי להביא את היהודים הנה מכל קצווי תבל, אנחנו עוסקים בלשנוא את אחינו... אני כהרגלי בוחרת, עדיין, שלא להיכנס לפוליטיקה, על כן לא אתחיל בכלל לדבר על היחס שלנו אל הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים, הבדואים וכו... על אף שאני חושבת שמדובר בבעיה חברתית לא פחות מפוליטית. אני כן אדבר על גזענות שבתוך החברה הישראלית – יהודית. ואתחיל דווקא מהמקום בו אני מסוייגת. אפליית המזרחיים. מה שהתרחש במסגרת החברה החרדית בעמנואל הינו מקרה חמור לאין שיעור, אך אני חייבת לציין את דעתי האישית ולומר כי לאור ההתנהגות הכללית של העולם החרדי הזה, ואני כמובן חוטאת בהכללה, והבדלנות המסתתרת מאחורי הגדרות כמו אמונה, לא ציפיתי מהם ליותר מדי.. (אין זה חלילה פוטר אותם מדבר, אני רק טוענת שיש עוד כל כך הרבה על מה לשפוט אותם, שכנראה שאקדיש לכך פוסט שלם...) בניגוד לכך, בשאר חלקי החברה הישראלית, אני מסרבת לקבל את העובדה שעדיין קיימת אפליה של מזרחיים. אין ספק שבתחילת הדרך היתה בארץ אפליה. אך נדמה כי היתה כזו כלפי כל קבוצה חדשה שהגיעה לארץ אחרי העליות הראשונות ממזרח אירופה. גם ניצולי השואה שהגיעו הנה מהתופת סבלו קשות מיחס הישוב היהודי, שראה בהם צאן לטבח בניגוד ללוחמים הארץ ישראליים שחיו פה. אני לא מזלזלת חלילה בקשיים של המזרחיים בתחילת דרכם כאן. הם נאלצו להילחם על מעמדם בכל מקום, ובכל פינה, וסבלו השפלות קשות ומרות בדרכם. עם זאת, כיום, אין המצב עוד כך. בתפקידים המרכזיים ישנו מארג של שלל העדות, ולמי שיאמר לי שעדיין לא היה כאן ראש ממשלה מזרחי, אני יכולה רק לומר, שישראל הינה עדיין מדינה דמוקרטית, וכל אדם רשאי גם להיבחר וגם לבחור. אם למישהו כל כך חשוב שמזרחי יהיה בשלטון, שיצביע לו. (במאמר מוסגר, אני חייבת לציין, כי אלו המעלים שוב ושוב את הטענות הם אלו אשר מייצרים ומנציחים את ההבחנה בין העדות). בכל מקרה, גם אם נותר עדיין קומץ שבוחן על פי אמת מידה זו, הקומץ הזה הינו מוצנע ויודע שאין מקום ואין במה לדבריו. על כן אני רותחת בכל פעם שבוחרים להעיר את השד העדתי. השד הזה כבר מזמן במצב מאוזן עם אלצהיימר מתקדם. למה צריך להפריע מנוחתו? לא חסרים לנו כאן שדים? חלילה איני טוענת על דף זה כי הגזענות בארץ הינה פיקציה. לא ולא. מדובר בתופעה בעייתית ושפלה שיש להוקיע אותה מן השורש. היא כאן, והיא עושה בנו שמות, פשוט בשסעים אחרים של האוכלוסייה. היא נמצאת בשנאת הרוסים ואפליית האתיופים. אני באופן אישי מוצאת את עצמי חוששת לשאול מישהו אם הוא רוסי כי למילה כבר יש קונוטציה פוגעת... ואני ממש לא רוצה להעליב אף אחד. מדוע זה צריך להיות כך? למה רוסיה היא זונה? למה רוסי הוא שיכור? עם האתיופים המצב עוד יותר חמור. אין ספק שבניגוד לרוסים, הגיעו האתיופים ממדינה ענייה ללא מערכת חינוך מסודרת, וללא תנאים מרביים לגידול ילדים. אך דווקא עובדות אלו היו צריכות להוות עילה לחיזוקה של קהילה זו, והטמעתה בכל מחיר במערכת החינוך הממלכתית הישראלית. הסיפור של בתי הספר בפתח תקווה בהם סירבו לקבל תלמידים אתיופים, לא הפתיעו אותי כלל, לצערי. כבר לפני שנים, במהלך שירותי הצבאי נחשפתי למצבה העגום של אוכלוסיית העולים מאתיופיה, מצב שאין לי אלא לייחסו להזנחה של משרד החינוך הישראלי, וכניעה למצב שהוא הפיך למדי בפוטנציה. עמם מאפריקה? ושלא יגידו לי שלמרות הכל, עדיף להם כאן ושיגידו תודה. תרשו לי לומר שזה שהחיים שלהם יותר טובים פה מאשר שם, זה לא מספיק. האם אנחנו באמת מוכנים להסתפק ביתרון על פני מדינה שאזרחיה סובלים מרעב, מגפות ורדיפות? אני – לא. אני מתחילה לחשוב שכמו בחיים של רמי קליינשטיין, גם זה, עניין של זמן. למזרחיים לקח 50 שנה להיטמע, מה שאומר שנשארו לרוסים ולאתיופים שעלו לארץ, רק עוד 30 שנה, ואז הם ייקראו סוף סוף ישראלים... 30 שנה זה המון זמן... אני מציעה שננסה לזרז את התהליך. זה מתחיל אצל כל אחד מאיתנו. |