ממול לדירה של אדם חיו שני בני זוג  באמצע שנות ה40 שלהם , בעל שתקן כמו דג והאישה דברנית מארץ הדברניות , קראו לה שולה הצולעת ,הייתה לה רגל אחת קצרה , דבר אשר גרם להליכתה להראות כהליכת ברווז , היא הייתה מתנדנדת מצד לצד.

בקומה הראשונה , גר יהודה הזקן של הבניין , אשר  התאלמן מאשתו והיה בודד וערירי, יחד עם זאת הוא היה איש מקסים , אשר צחק מכל דבר והחיוך שכן דרך קבע בעיניו.

רוב הזמן לא הבנו את מה שהוא אומר ,הוא דיבר עברית עילגת מתובלת במילים במרוקאית , אבל זה לא שינה לנו דבר ,החלטנו שאנחנו מאמצות אותו וכל עוד אנו גרות בדירה של אדם , הוא יהיה אורח רצוי בביתנו .

וכך פעמיים בשבוע היינו מזמינות את יהודה לארוחת ערב , שולה הייתה קופצת לפעמים לביקור לכוס קפה וכך היינו יושבות איתם ומתגלגלות מצחוק.

לשולה היו פנטזיות על ילד שבחיים לא יהיה לה ויהודה אשר נדלק עליי ועל רותי כאחד , התנהג כמו גברבר צעיר בן 83 ועשה לנו עיניים .

לאחר חודשיים ימים , עזבנו את ביתו של אדם לדירה משלנו , עברנו לגור בשכונה מרוחקת , שנה"ל הראשונה הסתיימה ותותי חזרה לירושלים ללמוד באונ' העברית , אני שנותרתי בב"ש עברתי לגור עם אהבת חיי... , פעם בחודש לערך הייתי קופצת לבקר את יהודה , לראות מה שלומו , לשוחח איתו מעט , כך בין הזמנים הייתי מפנה לו שעה , יושבת איתו על כוס  קפה ועוגיות שהייתי רוכשת במאפייה הסמוכה  ומתעדכנת , לפעמים שולה הייתה יורדת למטה "ותופסת" אותי על חם , מבקרת את יהודה ואפילו לא מודיעה ואז היא הייתה פוצחת במונולוג קורע לב , על איך שאני מזניחה את החברות איתה ולא אומרת לה שאני באה ולמה אני באה רק  אליו ולא אליה וכך הריטואל היה חוזר על עצמו מדי ביקור.

חודש לפני סיום שנה"ל , החלטתי שאני הולכת לבקר את אמיר, חבר טוב שהכרתי עוד בתקופה שחייתי בשכונה ג' בבית של אדם , אמיר שמח לקראתי ואף הציע לי להישאר למסיבה שהוא עורך בביתו , מאחר והמסיבה הייתה עד לשעות הקטנות של הלילה, החלטתי שאני נשארת לישון אצלו והוא פתח לי ספה ואני נפלתי ונרדמתי כמו בול עץ.

בבוקר החלטתי שלפני השיעור במתמטיקה , אני קופצת ליהודה , ארזתי את חפציי, נשקתי לשלום לאמיר ודורית חברתו והלכתי לביתו של הזקן שלי, נקשתי על הדלת פעם , פעמיים , אח"כ מעט יותר חזק , קראתי לו בשמו "יהודה" , "יהודה" אבל הוא לא ענה לי.

ליהודה היה  ריטואל קבוע , כל בוקר הוא היה קם בבוקר מוקדם , יוצא למכולת קונה לעצמו חצי לחם , עושה לעצמו ארוחת בוקר ,  מדיח כלים , מסדר קצת את הבית  ויוצא לשחק שש בש במרכז שהיה על יד ביתו.

הוא היה חוזר לפני הצהרים , לנוח  לבשל לעצמו   צהרים , בין לבין הוא היה מארח את ששון השכן מעליו והם היו משחקים קלפים ושותים ערק.

בעודי נוקשת בחוזקה על דלת ביתו החלטתי בהיסח הדעת לפתוח את הדלת , אף פעם הוא לא השאיר דלת פתוחה  כשהוא היה בבית ,הוא פחד מעבריינים שינסו לשדוד אותו , לא שהיה מה לשדוד, הוא היה מספר לעצמו סיפורים , שכאילו הוא נמצא במעקב של עבריינים שמחכים לשעת כושר , להתגנב לביתו ולגנוב לו את כל הכסף שאין לו.

שהרי יהודה חיי מכספי ביטוח לאומי בלבד, אבל נחזור לאותו בוקר ,  לחצתי על ידית הדלת וזו נעתרה לי ונפתחה , הכנסתי את ראשי וקראתי :

"יהודה  זאת אור באתי לבקר .. יהודה " כמובן שלא שמעתי תשובה .

פתחתי את הדלת לרווחה  ובמסדרון מול השירותים ראיתי את יהודה שרוע על הרצפה כשידו האחת אוחזת בחצי כיכר לחם , ניגשתי אליו להגיש לו עזרה ואני רואה שהוא שוכב בעניים פקוחות כאילו הוא ער , מבלי להבין מה אני עושה , נגעתי בידו ואמרתי יהודה מה קורה ? אתה לא מרגיש טוב? יהודה.... יהודה ואז קלטתי שהוא בכלל מת , נבהלתי נוראה , התחלתי לחשוב מהר , מה אני עושה , בסרטים תמיד רואים אנשים פורצים בצעקות שבר היסטריית Help  , Help  , אבל אני לא בסרט ובטח לא באמריקה , אני נמצאת בשכונה ג' , המאוכלסת ביוצאי מרוקו וטוניס , התעשתי ויצאתי החוצה בריצה והתחלתי לנקוש על הדלתות בבנין , כשאני צועקת , תפתחו לי בבקשה , אני צריכה להתקשר למד"א, יהודה מת , אבל אף אחד לא פתח , הגעתי קצרת נשימה לקומה השלישית ונקשתי בחוזקה על דלתה של שולה בתקווה שהגברת בבית  ואכן אחרי הדפיקה הרבעית והרעש הרב שעשיתי , היא פתחה לי את הדלת ,לבושה בכותנת לילה , ענייה טרוטות משינה ומבט מבולבל בענייה.

בוקר טוב אור , מה קרה ? מלחמה ? מישהו מת ??

שולה , צריך להתקשר דחוף למד"א ולמשטרה  אני חושבת שיהודה מת ,מצאתי אותו על הרצפה בבית , אני צריכה טלפון ,איפה הטלפון שלך , בשנייה הראשונה היא לא קלטה את מה שאני אומרת לה ,היא הסתכלה עליי מבולבלת ופתאום היא החלה לצרוח

"אלוהים , יהודה מת "  "יהודה מת " מסכן היה איש טוב , יהודה מת " בינתיים אני מחפשת בעניי את מכשיר הטלפון ולא רואה אותו , אני צועקת לשולה ,"שולה איפה הטלפון" , זה לא הזמן להיסטריה ,אני חייבת להתקשר למשטרה , איפה הטלפון , אך היא בשלה ,מרביצה לעצמה , שורטת את פנייה וצורחת , "יהודה מת" , יהודה מת " , צעקתי  שולה תירגעי , אך היא החלה לרוץ במדרגות בוכייה ויצאה לאמצע הרחוב , מכה את עצמה , " יהודה מת , מת הצדיק , מת , אלוהים למה לקחת אותו ,מסכן אין לו אף אחד, יהודה יהודה למה הלכת , יה אלוהים , מה לקחת את יהודה , אימא..  מלאך המוות ביקר אצלי בבניין , אימא....

בינתיים בדירה למעלה , חיפשתי בקדחתנות את הטלפון  , מצאתי את הבסיס ולחצתי על לחצן החיפוש והוא החל לצפצף בשקט מהוסה ,הלכתי בעקבות הצליל וגיליתי אותו מתחת לשמיכה במיטה של שולה ומאיר.

חייגתי רועדת למשטרה ולמד"א , דיווחתי להם על המקרה , נתתי את הכתובת והתיישבתי על הרצפה בסלון , מותשת מהחוויה הנוראית שעברתי .

בינתיים למטה ברחוב התאספו כל דיירי השכונה בכו וקוננו על יהודה שהלך לעולמו.

מקץ עשרים דקות הגיע אמבולנס ופינה את יהודה , אחריהם הגיעה המשטרה, הם עלו לביתה של שולה לחקור אותי , כעדה ראשונה .

בינתיים שולה חזרה בוכייה הביתה , כל האיפור שלה נמרח וחרץ שבילים שחורים על לחייה החיוורת , שערה היה סתור ופניה מלאות בדם , מהסריטות שהיא גרמה לעצמה.

אחריה עלו שאר השכנים מכל השכונה , אשר באו לראות  את אור "הצדיקה" אשר מצאה את יהודה מת , שהרי  הוא יכול היה להישאר בביתו כמה ימים ושבועות עד שהריח  שלו היה מגלה לדיירים  לאן  הוא נעלם .

"כפרה עליך" , אמרה שושנה השכנה, "שלא תדעי בחיים צער"  הוסיף בעלה חיים,

"כל הכבוד לך, איך טיפלת בו" (ואני בכלל לא )" את היית כמו בת בשבילו" הוסיפה שולה שמן למדורת ההמצאות, "הוא אהב אותך מאוד" , כל הזמן הוא היה מזכיר אותך, אמרה חנה השכנה ממול והיא בכלל קצת חרשת והרבה עיוורת  וכך מבוקרו של יום נשארתי בביתה של שולה עד לשעות אחה"צ המאוחרות  , בעיניהם הייתי גיבורה, גיבורה מקומית של שכונה גימל .

בערב אספתי את עצמי לקחתי את התיק ,אמרתי שלום והלכתי לביתי עצובה.