יולי 2010 יהיה עבורי חודש הסטורי מופלא

בג"צ הורה להכין רשימות של חולי אסבסט בישראל

אחרי שנות תסכול רבות, אני רואה סופסוף אור בקצה המנהרה

וכמה שורות מתוך ספרי "נשברתי (באיים הקנאריים)" משנת 2008

"מסתבר שכבר בשנות השישים ידע העולם שהאסבסט מסוכן אפילו לאנשים שלא עבדו בייצור או בעיבוד האסבסט, אבל בישראל המשיכו למכור פסולת אסבסט לגופים ציבוריים ולאנשים פרטיים עד שנת 1978" (עמ' 140)

"משנת 1978 מסלקים אסבסט באופן מבוקר ברחבי ארה"ב, מבתים פרטיים וציבוריים, ואפילו מהפנטגון...בכל העולם הכירו במחלות האסבסט, ואנשים תבעו וקיבלו פיצויים של מליוני דולרים, אבל בישראל המשיכו לייצר אסבסט, למרות פרסומם של אלפי מאמרים מפחידים, עד 1997" (עמ' 141)

"בוקר טוב. במה אני יכולה לעזור לך?"

"שמעתי שממלאים אצלכם שאלונים בקשר לאסבסט"

"כואב?" שאלה

"בעזרת השאלון המצורף אנו מקווים לאסוף נתונים, על מנת לנסות ולהגיע לתמונה מדוייקת יותר של ממדי האסון, שתחילתו בשנות ה-50..." חירחר את המילים האחרונות, והתרכז כולו בהתקף שיעול חדש, ידו האחת על פיו ובידו השניה רועד סקר התחלואה לקצב השיעול

"אתה מקפיד להגיע לבדיקות?" שאלה

"איזה בדיקות?" הסמיקו פניו "קיבלתי מכתב שבו כתוב כי עקב חוסר בתקציב..." (עמ' 144-146)

"בבריטניה פורסם כבר בשנות ה-60, ש-10% מהחולים במזתוליומה אינם עובדים בייצור אסבסט או בעיבודו...עד היום התפרסמו מעל 10,000 פרסומים שנעשו בעולם בנושא, ואזכיר רק את קנדה ואוסטרליה, שמבצעות ניקיון שיטתי, ואצלנו?...בשלוש השנים האחרונות נרשמו כארבעים מקרים בשנה" (עמ' 196)

אז אולי עכשיו תבינו למה אני מאושרת.

אסור לאבד את התקווה לטוב, עובדה, לקח לנו 40 שנים להגיע ממצרים לישראל, אבל בסוף הגענו.