ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
- ושוב, אני זוכרת - בשבת האחרונה ידעתי שהבית שלי לא חף מרוחות. עמדתי מעל הכיור, ידיי נוטפות מים וקצף של סבון כלים, ברקע התנגן זמזום הדבורה של חנצ'יטוריאן ומחשבותַי הרחיקו לשיטוט בין שדות פרחי בר ועצי הדר, אל מנגינות הטבע שאני זוכרת מילדותי. גם בתוך הרעש הלופת והמונוטוני של הציקדות שליווה את הטיול האחרון שלנו בכרתים, ברחתי אל המהום קולות העבר. מה היה שם? שאלתי, שעושה לי נעים, והופתעתי לגלות שאיני יכולה לדייק במילים. לפתע, ללא כל התראה צנחה צנצנת זכוכית כבדה ממקום מושבה הקבוע על גג המקרר והתנפצה הלומת רעם אל הרצפה. איש לא נגע בה ואיש לא הביט בה. היא התרסקה לאלפי רסיסים והותירה אותי פעורת פה. פ' נבהל וקרא אלי מהסלון, "קרה משו?" לא השבתי. בשביל לסגור את המרווח שבין שפתי הייתי מוכרחה לתת למוחי פקודה וזו לא צלחה ברגע ההוא. פ' הגיע נרעש, "מה קרה?" אותתי לו בידי, תראה.
אני מצליחה להיזכר באירוע דומה שאירע בביתי לפני שנים, כששעון הקיר שלי צנח אל הרצפה ללא סיבה נראית לעין. המסמר נשאר על מקומו והתעלומה נותרה בעינה. בחששות גדולים תליתי אותו שוב באותו המקום, מבטי בחן את מסגרת העץ העתיקה שאבא שלי שיפץ למען פרצוף המספרים המוזהב שקניתי אצל פריד השען . זווית אחת נסדקה מעט, כל השאר נשאר שלם כשהיה. קופסת העץ תלויה גם היום בביתי ובכל פעם, יותר נכון פעמיים בשנה כשאני מוליכה את המחוגים קדימה או אחורה בהתאם לשעון הקיץ או החורף, אני משתהה שם עוד רגע, אני סוגרת את דלת הקופסא באטיות ושואלת ללא קול, למה נפלת אז, מה זה היה צריך להביע?
בעודי אוספת את השברים של צנצנת הזכוכית תקף אותי לחץ בחזה וכאב בטן עמום בישר לי על חרדה קיומית. מייד התקשרתי אל רותם, עידן ורז ואחר כך אל אחותי. "הכול בסדר אצלכם?" שאלתי ארבע פעמים ונעניתי שאכן. נרגעתי. סגרתי ועברתי למספר הבא. השיחה האחרונה עם אחותי האירה פינה נוספת בזיכרונותַי. ובכן, היה זה לפני הרבה מאוד שנים, אני חושבת שהייתי בתיכון, הכנתי שיעורים בחדר ולפתע נשמע קול עמום של חפץ נופל במטבח. שמעתי את אמא אומרת משהו וקמתי לשאול, מה קרה. מוטל על צדו על מרצפות המטבח שכב ספל אמייל אדום מנוקד בלבן וסביבו פזורה של פרורי צבע אדומים. "איך זה נפל?" שאלתי את אמא. "לֶנְקֶה מתה." השיבה. לנקה, אחותה הבכורה שהתגוררה בטרנצ'ין עיירה קטנה בסלובקיה, הייתה חולה בסרטן. בימים ההם קיבלנו את הידיעה בדואר באיגרת שכתב לנו בעלה וללא ידיעתה. אמא תכננה לנסוע אליה לסעוד אותה בימיה האחרונים, אך בשל עיכובים בירוקראטיים של הוצאת דרכון ואולי גם בשל מחסור בכסף לנסיעה, זו נדחתה מספר פעמים. "מה אמרת?" שאלתי. "אמרתי שלנקה מתה," ולא יספה. הבטתי במשטח השיש הלח ובדופנותיו, ובאמת, לא יכולתי להבין כיצד יכול היה הספל לדלג מטה ולרסק את עצמו לדעת. הרגשתי שהייתה שם יד עלומה שהסיטה אותו ונעלמה. "אני אאסוף את הלכלוך," אמרתי לאמא. מוזר איך פתאום הפכו פרורי האודם הבוהקים ללכלוך, חשבתי, ואמא שתקה. היא התיישבה בפינת האוכל ראשה שעון על כפות ידיה והתחילה לבכות. לא העזתי לזרוק את הספל, הנחתי אותו פצוע על השיש, שם נשאר כמצבה מדממת וחבוטה עד שאמא סילקה אותו. הרגעים הללו חרוטים בזיכרוני כאילו התרחשו עכשיו. אולי מכאן נבעה תחושת החרדה שלי בשבת האחרונה. איני זוכרת אם האיגרת הבאה מסלובקיה בישרה על מותה של דודה שלי. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל אמא שלי ידעה.
כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר
|
עט להשכיר ניצה צמרת
בתגובה על משולם ריקליס כאופציה < ניצה צמרת לא מצטערת
נכסף ניהול נכסים
בתגובה על ועד הבית השתגע
ריקה
בתגובה על אבא שלי בן 105 < ניצה צמרת מתחשבנת
shulamit
בתגובה על דואר אקספרס לאלסקה < ניצה צמרת מפשירה
עט להשכיר ניצה צמרת
בתגובה על "כי האדם עץ השדה" - סיפור אמיתי < ניצה צמרת
עט להשכיר ניצה צמרת
בתגובה על מצא את ההבדלים < ניצה צמרת - ספתא מכוּרה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (88)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אומרים בסין ולך יש נמר מפואר או צמד נמרים מהזן המצויר על בד.
כמה יפים ועוטי הוד הנמרים שלך, הם ודאי ישגיחו על ביתך ועלייך מכל משמר. אומרים שההזמנה לחלומות טובים מתרחשת רגע לפני עצימת העפעפיים.
----------
חלומות מתנפצים הם טרגדיה או קומדיה. העניין נורא פשוט. צריך לאסוף את הרסיסים ולהשליכם לפח. רצוי להתחיל לחלום חלום חדש ואם הוא שווה במיוחד, כדאי לעטוף אותו היטב ולשמור עליו כדי שלא יתנפץ.
חלומות נוטים בדרך כלל לשקף עניינים לא פתורים מהחיים, לפעמים הם מביאים בשורה או גילוי. אני מאמינה שבהתנפצותם נוצר ואקום המאפשר לחלום חדש להתרקם. אולי לחלום טוב יותר.
---------------
איזה קסם של איש אתה,
קורא נאמן ומגיב,
מתייחס לכתוב בהומור, הזדהות, הארה או ביקורת.
תודה לך יורם, על הכול ובכלל על היותך כאן כחלק מחיי.
את, כמובן, יכולה להאמין במה שאת רוצה. אני, לעומת זאת, יכול להציג תעודת לידה שתראה שלא יכולתי לבצע את המעשה שאת מייחסת לי. וגם בלי זה אני יכול להכחיש ולהכחיש...
עצמים דוממים שנופלים ומתנפצים כי הם חשים במשהו עוד לפני שהוא מגיע אלינו וכך מעבירים את השבר אלינו.
מאחל לך ניצה שבפעמים הבאות שמשהו יתנפץ, יתנפץ בגלל עייפות החומר ושבירותו ותו לא או בקיצור, שכל הבשורות תהיינה טובות.
בברכה, יורם
* משום שהחמצתי את הסדרה ויש לי עוד לקרוא, הכיכוב שלי יגיע ברוורס.
---------------------
אני חושבת שאנחנו באות ממחוזות דומים.
יש דברים שלא ניתן למחות ולשכוח.
אני מסתכלת היום על התוצרת הסינית ופוכרת את ידיי ביאוש.......
זה יפה שהתחלת מולריאן :-)
אוהב את הריח של הנוזל החום הזה. אמא שלי היתה נוטלת אותו כשמישהו העז להרגיז אותה
הארת את ליבנו בדברים הסמויים מן העין, אבל כנראה מתרחשים ללא הבנת רוב חושינו
אולי זה יוסיף אור לדברייך
להתראות", אמר השועל.
------------------
אני שמחה שאת כאן וסליחה שדווקא יצא לך להגיע לפוסט רדוף.
אשתדל לכתוב משו שמח ומשעשע לכבודך.........
ותודה
תשמרי על עצמך
-------------------
לקחתי ואלריאן, רסיטל, פרוזק וציפרלקס, מהלתי עם רסק יו.
אני מהזה רגועה עכשיו.
------------------
חכמה שלי,
ברור שאסור. ממתי אנחנו עושים רק מה שמותר?
ובאמת בתורת הפאנג -שווי ממליצים על מה שאת אומרת.
זה עניין של אמונה או גישה.
ואצלי הכול תלוי במה שנשבר, שווה או לא? ימוחזר או לפח......
-------------
אני הטריגר לתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת"
(:-
הייתה כאן הצעה או הזמנה להקשיב לקולות.ואני הקשבתי למילים שבחרת להעלות:
דוחה
עוצר
מפסיד
אוטומטי
ברור
מסודר
פחד
בקע
אני יודע.
נשיקות
אפחד לא מת כל כך מהר היום. תרגעי
וגם עוצר, ככה, פחדים, (גם אם בסופו של דבר הדברים המפחידים אכן מגיעים).
הרציונליות היא קו ברלב, שייבקע לעיתים.
אני יודע. (אך מקווה שלא).
--------------------------------------------
אני סקרנית לדעת מהם סימני הבלבול הללו? האם אתה מבולבל כליל או סובל מבלבלת ראשונית? אני יכולה לעזור במשו? כי יש לי תרופה מייצבת לבלבלת עשתונות ברמה מתקבלת על הדעת.
זו תרופה שמורכבת מביצה מבולבלת ומתובלת ועוד כמה לחשים וקמעות שאיני יכולה לפרט באופן ציבורי.
פנה ותיענה
יש שירות לקוחות 24 שעות.
שימחת אותי... את ה"משוגעת" שאני (-:
נחמד שהזכרת לי, תמיד השרתה עלי קסם המערה שבנה ניסים כחלון בחוף.
תמשיכי לאסוף, אם תרצי נקבע דייט שגם תתחילי להדביק את השברים - להפוך אותם לשלם חדש...
-------------------
ואחרי ככלות הכול אלה מעשיות שנכדַי יאהבו לשמוע ולכל המעשיות יתלווה גם הדהוד של קולות ורחשים שיעצימו את החוויה. רק בשביל לזכור הכול, צריך לכתוב על כך. כאילו מה? את שואלת. לא רגע ולא נרעד, לא זז ולא חלם. מקרר עומד על תילו ואין להזיזו. צנצנת נופלת ורסיסיה מספרים סיפור.
תודה שבאת, תודה שהגבת.
-----------------------------------------
הייתי רוצה לקרוא ולשמוע על הזיכרונות שלך. אבל חצי שעה היא אמרה, אינו יורד ממרומי הבלוג ואני ממתינה כבר הרבה יותר מחצי שעה, יום, שבוע....
כן. לזיכרונות יש תכונה לצלול לעומק הנשייה ולצוץ בהפתעה ללא הזמנה .
כוחם בהיותם.
ולוואי ונמשיך לזכור ולספר, לבשר על דברים טובים ולוואי ונשכיל ליהנות ממה שיש.
יפה יפה כתבת!!!*
מקסימה שכמוך
ניצה , איך הכל מתחבר לזיכרונות עתיקים ,ששוכנים אי שם בתת המודע שלנו~ במחסן הוא, ובבו העת > הם יוצאים משם, ומחזירים אותנו לאותו זיכרון ילדות, לאותה טראומה,שאנחנו כבר "כאילו" שכחנו ממנה. תודה ניצה, על הזיכרון ההוא. הזיכרון שמעיר את הזיכרונות שלי, שיהיו בשורות טובות, וזיכרונות מתוקים. וודאי גם ישנם. אוהבת..
---------------------
אני צוחקת. אתה יודע למה? כ בדיוק ביקרתי אצלך. בדיוק סיימתי להאזין לשירתך, בדיוק קראתי את מילותיה של רחל המקסימה והמוכשרת שעטפת בצלילים ובדיוק התעצבנתי על שהשיר נקטע ורציתי לכתוב לך תגובה. ובדיוק כשסיימתי חזרתי אל עצמי לפוסט הזה הצנוע, ללא תפירת תווים מנצחים ומצאתי את מילותיך הטובות על רוחה של אמי המנוחה ועל מנוחת ההשלמה עם המציאות.
תודה רני.
-----------
היי ורד,
בדרך כלל אני מתוסכלת קצת מהתגובות שלך, בדרך כלל את כותבת לי מילים טובות על כמה נהנית לקרוא. וכך, חוץ מתודה על הפרגון, אני נאלמת.
הפעם, הושטת לי קרש אחיזה לתגובה ותודה על כך מקרב הלב.הסיפור אמיתי, העובדות כהוויתן, המשמעויות והפרשנויות יכולות להיות רבות ומגוונות. מי שרוצה לחפון אותן או להאמין בהן, מוזמן ומי שחושב שהכול מופרך ואין צירופי מקרים, זה על אחריותו. בדיוק כמוך אני חושבת שיש דברים ששום הסבר על גרביטציה יכול לתת להם תשובה.
מה השאלה, הרי ברור שיש אצלך רוחות בבית (בעצם רוח אחת שעברה מבית אמך אלייך ) עכשיו או שתחיי איתה בשלום או שתזמיני לוכד רוחות שיכניס אותה לצנצנת בלתח שבירה.
איך שאת כותבת ......
-----------------
שלום אריה,
איזו הפתעה.
תודה רבה
איני יודעת אם הסיפור אמיתי או לא, אבל אכן יש דברים שאין להם הסבר.
אריה
-------------
וככה זה צריך להיות .........
אבל דווקא המקריות מצמררת.
--------------
איזה מזל שאנחנו זוכרים את מסמול הדברים ולאו דווקא את הכרונולוגיה. וכי מה לדיוק בין האירועים לבין הזיכרון? מאומה.
ותודה שביקרת והגבת ברגישות ובהבנה.
---------------------
אני מודה שהפריטים נלקחו מאלבום התמונות של גוגל. הם מאוד קרובים לחפצים שמתוארים בפוסט. את הספל ניקדתי בלבן. המקור שלו נמצא בארכיון התמונות של אוסקר שינדלר. ספל אמייל אדום שנעשה במפעל שהעסיק יהודים בתקופת השואה.
תודה רונית
----------------------
מה אומר? תודה על הפרגון, תמיד נעים לגרום לאחר הנאה.
-----------------------
ברור שזה היה איתות וברור שאחרי שהבנתי זאת, עשיתי סוג של חשבון נפש. מה לא בסדר, מה כן בסדר, איפה שגיתי ואיפה דייקתי. אין מצב שאני - רק אני- אמנע מחפירה לעומקם של דברים.
----------------------
כמה יפה לחשוב כך,
לפני שהופרענו.
להיזכר.
להקשיב. לעצור. כתבתי כאן לאורית, זו תחנה. גם אני רואה כך את הדברים.
תודה אפי
-----------------
מזלך שיצאת בשלום מאסונות שכאלה. אני חושבת שאסור להתגרות בגורל, אם רק ניתן .יריקות ודפיקות על עצים, אינן מזיקות כלל. זו דרך להדיפת מחשבות שליליות ואני חושבת שהיא ראויה ואין בכך כל רע.
אספר לך שגדלתי בבית מסורתי במידה כזו או אחרת. אצלנו הקפידו על טקס כפרות לפני יום הכיפורים, בין השאר שמרו על כשרות והיו מספר דברים נוספים עליהם לא היו עוררין. אחד הדברים היה נוהג של אי-רחצה בים בימים שבין המֵצרים וכמובן בתשעה באב. להעצמת המסר אירע גם אסון במושבה שלי כששני בנים טבעו ביום זה בחוף אודים.
אילנה היקרה, על זה נאמר שאלוהים אהב אותך.
---------------------------------
אני רוצה לשתף אותך ...
ביום שישי שמעתי בגלי צה"ל סיפור אמיתי על בונה מפלי מים . האיש סיפר שהתבקש ע"י אם שכולה להקים בסלון הבית מפל קטן שיהווה גלעד לבנה. לאחר השלמת המפל ביקשה שימצא לה אבן לחרוט עליה דבר שיר לזכר הבן. חלף זמן, האיש חיפש אבן מתאימה ולא מצא עד שיום אחד במהלך טיול בנחל בצפון, שבה את ליבו חלוק אבן מרשים. העמיס האיש את האבן ובא לבית ההורים כדי לשאול לדעתם והאם יתאים לרצונם. פתח האב את הדלת וקדמו בברכה. התנצל ואמר שהאישה בבית הקברות. "היום יום הולדתו של הבן," הוסיף.
איש המפלים הוביל את האב אל הרכב ואמר שהאבן נמצאה בנחל זה וזה . נשאר האב נטוע במקומו נדהם והדיבור ניתק מפיו. התברר שהאבן הנבחרת נמצאה בערוץ הנחל בו קיפד הבן את חייו.
איש המפלים, לא ידע שהוא מגיע ביום הולדתו של הבן ויתרה מזו, לא ידע שהבן סיים את חייו בערוץ הנחל הזה.
----------------
--------------------
פעם היה אחד בשם ניסים כחלון. הוא הלך לחוף סידני עלי בהרצליה ובנה לעצמו בית - מערה- מחול, חלוקים, אבנים וצדפים. היו שחשבו אותו למשוגע. זה היה בראשית שנות ה-70. הייתה זו הפעם הראשונה בחיי שראיתי קונספט של שימוש בחומר טבעי וממוחזר ליצירה כלשהי. עד אז ידעתי שקיימים פסיפסים העשויים מפיסות רבועות של אבן. עולם חדש נפתח בפני וגרם לי התרוממות נפש אמיתית. כשראיתי את יצירותייך חשבתי על ניסים. אחרי שגילית זאת התחלתי לאסוף שברים וגם היום אני אוספת את רובם. אבל התיאור המובא כאן מקדים את הימים הללו.
--------------------
אני רואה באירוע כזה תחנת דרך. יש לעצור ולבדוק. רצוי למולל את הקצוות כדי לחבר את המעגל. אפשר להיכנס לתוכו, אפשר להישאר מחוץ למִתארו.
והסיפור נולד תמיד אי שם מתוך פרורי הסיטואציה.
-------------------------------
סליחה שהגדלתי, סליחה שהשחרתי.
תגובה שלך מטוב ועד רע, מתי שתרצי, ברוכה בבואה.
----
האירועים גולשים לתודעתי המפויסת. כל מראֶה הוא אפליקציה של חיי - מרגישה עכשיו ומניחה על במת העבר. טעמה של המציאות כה מוכר אבל מטְעם החרדה מדבר את עצמו לדעת. השילוב בין לשון הגוף, הפיזיות של האירועים והפיתוי המצוי באחיזת המילים מקרקע את אפסיות המילים.
זה המעט שאני מביאה מתוך המצולה. אישיות רטנטיבית, כבר אמרתי? מי ייתן ויכולתי יותר.
תודה מית'.
כתוב כה יפה
אהבתי את צילומי הפריטים...
נכון או לא?
סימן או לא?
מאחלת לך בשורות טובות. אמן!
יום נפלא,
רונית
שיהיה לך יום מקסים
אבל סובבים אותנו מדריכים רוחניים (מלאכים, אם יותר קל לקרא להם ככה) שהתפקיד שלהם הוא להתריע ולכוון אותנו.
יכול להיות שזה היה איתות.
ולהיזכר במה היינו עסוקים לפני שהופרענו :)
מפחיד אותי העניין הזה
מדחיק
מאמינה. יקירה בלבבי. מאמינה לגמרי.
ועכשיו - את העלית בי חיוך ענק....
את יודעת לשמוע להקשיב לקרא -גם ללא מילים.
חיבוק גדול
---------
האם מזמן סוכם בינינו (או שלא) על דמיון מה ביני לבינך?
------------
אני לא מגיעה לקרסוליה של הנסיכה לבית אריסון שמאזינה לקולות, אבל עובדה היא שגם במערכת הבנקאית יש אמונה. למה אני משליכה זאת עליך? בגלל שקראתי בפרופיל שלך על עיסוקך (:-
לא מתווכחים לשם ויכוח וגם לא על גישות ותפיסות אמונה, איש באמונתו יחיה.
תודה על דבריך ועל הפרגון לפוסט.
אבל בכל מקרה - את מכל סיטואציה יודעת לרקום סיפור יפה !!
תודה לך !!
(<אני לעולם אהיה נדהמת מהיכולת שלך,
לנוע עם עין העדשה,
פנימה, החוצה.
לעיתים אפילו את כותבת את 'עין הדג',
כך זווית מעוקלת משהו.
אבל לעדשה שלך ישנו ייחוד.
היא לא רק שקופה, קעורה, הפוכה, מקרבת,
היא, בכל מבט שלה,
משלחת קרניים דקות, דקיקות
של שתי ועורג בנימי הקיום.
ואני... אני כאן שקוראת ויודעת שעשית לי שוב,
צל-ם.
מן קסם, של ימה וקדמה, בנימי היקום.
............
אל השברים של הסף, התחברו אליי,
כך לפתע,
הפיל-ים שכתבת
נ-פילה.
רציתי לכתוב גם שם, בנפיל הכתוב ההוא,
ואפילו לא ממש ידעתי למה לא כתבתי.
הנה כי כן.
כאן מקומו.
העור זוכר, נצנוץ דרכי,
גם האור>)
גם לי יש תחושות בטן.
זה כואב פיזי.
אבל זה אמיתי.
סיפור בהחלט מעניין.
כשלעצמי, איני מאמין בדברים מעין אלו ומעולם לא הוכח מדעית שהם קיימים.
ומן הצד השני...לך תתווכח עם מי שכן מאמין...
על זה אני אומר- אני נהניתי מפוסט מצוין ואיש באמונתו יחיה...
--------
נראה לי שיש לנו דיבור
ומצד שני,
יודע שזה קיים
:)
ותודה על הדברים שכתבת, מכל מלמדי . למדתי. כל יום לפחות דבר אחד.
מכניקת הקוונטים
מכניקת הקוונטים , או בשמות אחרים: פיזיקה קוונטית, תורת הקוונטים או QM, היא תורה פיזיקלית המתארת את התנהגות החומר בסקאלות (אורך, טמפרטורה, עוצמת שדה כוח, זרם חשמלי ועוד) קטנות ביותר. התורה מספקת תיאור כמותי של מספר תופעות שלא ניתנות להסבר במסגרת המכניקה הקלאסית והאלקטרודינמיקה הקלאסית.
כל התופעות האלה ניצה, שייכות להתנהגות בלתי ראציונאלית של חומר.
אני מאוהבת בפיזיקה ובעיקר בתאוריית הקוונטים וגם בתאוריית המיתרים. כולם מוכיחים שהמדע
לא יכול להסביר כל דבר בעיקר תופעות חריגות. ומכיון שאני מאמינה גדולה
בשדות מגנטיים , אני משוכנעת שבאירועים מסויימים בחיים נוצרים שדות מגנטיים כמו
מהסוג שקרה לאמך עם לנקה אחותה ואז חומר יתנהג באופן לא ראציונאלי, כי התדרים
שאמך קלטה יצרו כנראה תופעה לא ניתנת להסבר כמו התנפצות הכוס . וההסבר הזה
טוב בדיוק כמו רעידת אדמה וכוח הגרביטציה. בתחום שלי יש הסברים כמובן נוספים
אבל לא נלאה אותך יותר מדי.
הסיפור נהדר ובכלל עיסוקף בחפצולוגיה חביב בעיני בעיקר כשאת מחברת את זה לרוח האדם.
אתבה יכול לפקפק בכך?
ראיתי אותך נלחם עם חיילי המהפכה על אדמת ספרד הבוערת.
אתה יכול להכחיש?
זה בסדר להאמין, כנראה.
אני מגיע ממחוזות אי-האמונה.
תודה
----------------
את התחושות הטבעיות של איתני הטבע אני מכירה, כמוך גם אני מעדיפה את התחושות העל- טבעיות.
בימים שלא היה נייד,מייל,פקס וכו' ידעו האנשים להקשיב לתוך שבהם,וכל מה שהפר שגרה הודיע על משהו.
השאלה מי יגבר על מי הרוחות או הטכנולוגיה.
את יודעת לקחת משוט,סירה קטנה ולהשיט למחוזות שאף תייר לא היה בהם,גם אם ביקר שם לא ראה את שראית.
תודה ו*
------------
זו בהחלט הגדרה ראויה.
אבל אני מעדיפה להאמין ברוחות ובאותות.
סימנים שמותירים בי מבוכה מאפשרים לי לשאול שאלות.
זו מחשבה יפה שהגה רבי נחמן על הלב.
איני יודעת.
הזכרון הצובט במחשבותי מזנב לפעמים בסיפורים רחוקים שחלקם עוסק בשברים פיזיים.
ניצה, זה הכל גרביטציה. שום דבר אחר.
אולי כל דבר שנשבר משאיר דברים אחרים שלמים?
--------------------
אפרת,
ראיתי אצלך את המנדלות. לא תאמיני אבל, ידעתי שאם תקראי כאן תתייחסי לאמנות שלך. נפלא.
כאילו קראתי את מחשבותייך. העלית בי חיוך ענק וקִרבה גדולה שמעבר למילים.
תודה יקירה
ובעניין שברים - אני מדביקה אותם לעבודות מוזאיקה.
חיבוק ממני
מעבר למילים (-: