אינני נמנה עם אוהדיו של אהוד ברק. בדיוק ההפך מזה - הקצה המנוגד של הסקלה. אבל לא האמנתי שהוא מסוגל להגיע לשפל המדרגה הפוליטי, כאשר יזם אתמול פגישה עם ציפי לבני במטרה אחת ויחידה: להפחיד את ליברמן ולהכריחו לחזור מיד מחו"ל ולהכריז שאין משבר קואליציוני והוא לא יעזוב את הממשלה. שימו לב: הוא לא יעזוב את הממשלה. ליתר 14 הסטטיסטים שלו בכנסת אין, כמובן, דעה. וכל זאת כדי למנוע את האפשרות הקרבה לאפס שקדימה תצטרף לממשלה וברק ימצא עצמו ללא כיסא שר הביטחון. מה שברור וידוע הוא שליברמן לא יזוז משלשת תפקידיו הממלכתיים החשובים כל עוד הפרקליטות לא החליטה אם להעמידו לדין, אם לאו. ברור (לי, כמובן, רק לי) שהוא מחזיק בשיניו, כמו בולדוג, את שלשת תפקידיו הממלכתיים כי הוא חושב (כמו נתין סובייטי לשעבר) שהם עשויים להשפיע על החלטת הפרקליטות בעניין כתב האישום נגדו.

מה שאני מצטער עליו באמת הוא, שציפי לבני בלעה את הפיתיון הפוליטי של אהוד ברק ונענתה להזמנתו הנכלולית: אותו אהוד ברק שלא מזמן קרא לה "ציפורה" רק כדי להחצין את זלזולו בה וביכולותיה.

וזה חבל. חבל מאד, שהפרסונה היחידה בזמנים אלה, שעמדותיה המדיניות עשויות להחזיר את ישראל אל מעמד מדיני סביר בעולם הקר והמנוכר, כלומר: ציפי לבני, מתגלה כאישיות פוליטית תמימה שאינה מסוגלת להתמודד עם לכלוך בפוליטיקה ועם אחד מנציגיו הבולטים: אהוד ברק.