ממשיכים לסקור את 1984, אבל ראשית, סקירה קצרה על הנעשה בעולם בשנה זו:

רונלד רייגן נבחר לכהונה נוספת כנשיא ארה"ב לאחר ניצחון על הדמוקרט וולטר מונדייל; יורי אנדרופוב, נשיא ברית המועצות, מת בן 69. קונסטנטין צ'רניינקו מחליף אותו (עד שמתפגר בעצמו לאחר פחות משנה); זמר הנשמה השחור מרווין גיי נורה בידי אביו במהלך ויכוח על זכויות יוצרים של שיר, בהיותו בן 45; ונסה וויליאמס היא האישה השחורה הראשונה שנבחרת למיס אמריקה. מאוחר יותר היא נפסלת כשמתגלים צילומי עירום שלה ב"פנטהאוז"; אינדירה גנדי, ראש ממשלת הודו, נרצחת על ידי שניים משומרי הראש הסיקים שלה; מחלת האיידס מתגלית ע"י מדענים צרפתיים. 7000 מקרים מתגלים בארה"ב, בסוף השנה מתים כ-3,300 מהם; מחשב האפל מקינטוש הראשון, כולל שימוש בעכבר, מתחיל להימכר ומוצג לראשונה בפרסומת במשחק הסופרבול; ביל גייטס מופיע לראשונה על שער ה"טיים" מגזין. בתמונת השער הוא נוגע באצבעו בדיסקט פלופי גדול למדיי, והטקסט אומר: "הקסם שבתוך המכונה"; הרעב באתיופיה שורר עקב פיצוץ אוכולסין, מימשל מרושל והזנחה פושעת; הסרט "דמעות של שתיקה" בבימויו של רולנד ג'ופה, זוכה בשלושה פרסי אוסקר.

כמו כן יוצאים הסרטים: אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור, קרטה קיד, גשם סגול, מכסחי השדים, השוטר מבברלי הילס, פוטלוס, גרמלינס, ספלאש, בעקבות האוצר הרומנטי, סיוט ברחוב אלם, ספינאל טאפ, פאריז טקסס, כרמן, הסיפור שאינו נגמר, שליחות קטלנית ואחרים.

מוזיקה

הפופ של שנות ה-80 היה צבעוני, טראשי, רקיד ומסונתז מתמיד. הסאונד האלקטרוני כבש את המפה והיווה אנטיתזה מכוונת לכל מוזיקת הרוק והבלוז ששלטה בשלושת העשורים שלפני. תיכנותים ממחשבים וסינתיסייזרים לואו-טק, הוציאו סאונדים מתוקים-מלוטשים-ממוסחרים. וזה עבד. עידן הלהקות הסתיים - מעכשיו יש צמדים, גג שלישיות. שנת 84' הייתה אחת העמוסות בפריצות חדשות של אמנים חדשים, הרכבים, צמדים עם שמות מוזרים, תסרוקות מטורללות ולהיטי ענק שסיחררו את מצעדי המכירות ורחבות הדיסקוטקים בעולם. ההצלחה, לא מעט בזכות כניסת הטלוויזיה לעולם הפופ (MTV), פרצה את הגבולות אל מעבר לארה"ב ובריטניה וכבשה את אירופה (יורופופ) והמזרח הרחוק. בואו ניזכר על מה מדובר:  

מדונה מוציאה את אלבומה השני Like a Virgin (שמכר עד היום 23 מיליון עותקים) ומבססת את מעמדה כאלילת הפופ החדשה; פרינס מוציא את האלבום Purple Rain ביחד עם סרט קולנוע בעל אותו שם. האלבום, שמכר 10 מיליון עותקים בשנה שלאחר צאתו, הינו הרביעי של הנסיך והמוצלח שבהם, וכולל גם את הלהיט When The Doves Cry ; ג'ורג' מייקל ואנדרו רידג'לי הלא הם צמד Wham, עושים את זה בגדול עם האלבום Make It Big  והלהיטים Wake Me Up Before You Gogo, Careless Whisper, Freedom חונקים את הרדיו ורחבות הריקודים; גם סינדי לאופר פורצת לעולמנו עם אלבום ראשון בשם She's So Unusual ובו להיטים כגון Girl Just Wanna Hava Fun ו-Time after Time. המאצ'-אפ עם מדונה הוא בלתי נמנע ולראשונה הפופ הנשי מתחיל לצבור תאוצה; דפש מוד מוציאים את האלבום Some Great Reward (ה-4 במספר), עם הלהיטים שסללו את דרכם לצמרת הפופ כמו People Are People ו-Master And Servent;

הצמד יוריתמיקס, הלא הם אנני לנוקס ודייב סטיוארט, חיברו את פסקול הסרט "1984", שכבר דובר עליו כאן בבלוג. הסינגל שיצא מתוך אלבום הפסקול, sex crime, הפך ללהיט  גדול בבריטניה (מקום רביעי במצעד הסינגלים), באוסטרליה (מקום חמישי במצעד הסינגלים), וזכה להצלחה גדולה גם בארה"ב (מקום ראשון במצעד המועדונים האמריקאי); אלפאוויל, טריו גרמני עם לוק מוזר, מוציאים את האלבום Forever Young עם להיט-על בשם Big In Japan; תומפסון טווינס, עוד טריו בין גזעי הזוי מוציאים את Into The Gap ובו להיטים כמו Doctor,Doctor ו-Hold Me Now; פרנקי גו'ס טו הוליווד מוציאים את אלבומם הראשון Welcome To The Pleasuredome, עם רמזים בוטים לסאדו מזוכיזם, ובו להיטי ענק כמו Relax, The Power Of Love; מאז אותו אלבום, לא הצליחו "פרנקי" לשחזר את ההצלחה; בוי ג'ורג' ומועדון תרבות הוציאו את אלבומם השני והפחות מוצלח Waking Up With The House On Fire ובו להיט אחד War Is styupid. ג'ורג' נחשב עדיין לתופעה מרתקת בעולם הפופ; ברונסקי ביט מוציאים את The Age Of Consent ובו להיטים כגון Smalltown Boy, why ו-i feel love. ג'ימי סאמרוויל הוא הסולן וגם האיש הראשון בפופ שיצא מהארון.  

הקאמבק של העשור

טינה טרנר מבצעת את אחד הקאמבקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הפופ עם האלבום Privet Dancer (שכתב לה מארק נופלר. ולא קנופלר!), שכולל חוץ מהלהיט הנושא שם האלבום גם את What's Love Got To Do. הקאמבק שלה יפרנס אותה יפה עוד מספר שנים נוספות.

המשתבחים

כנגד הפריצות של הצעירים קופצני השיער וכריות הכתפיים, פעלו בשטח גם כמה אמנים ולהקות ותיקים יותר, שב-84' מצליחים להביא את יצירותיהם לבשלות מסוימת. ברוס ספרינגסטין משגר לעולם את אלבום העל Born In The Usa והופך להיות "הבוס" האמיתי של אמריקה השורשית והגאה. באלבום, המצליח ביותר בקריירה של ברוס, להיטים נפלאים כמו Dancing In The Dark, Glory Days,  I`m On Fire ואחרים; U2 מוציאים את אלבומם הרביעי The Unforgettable Fire עם הלהיט הענק Pride (In The Name Of Lov)e ומתחילים להסתמן כלהקה רצינית שהולכת להישאר כאן הרבה זמן; קווין מוציאים את אלבומם המסחרי ביותר שנקרא The Works ומתקבעים בהיסטוריה הפופ לנצח עם להיטי ענק כמו Radio Gaga ו-I Want To Break Free; "ראשים מדברים" הלא הם Talking Heads, מוציאים את Stop Making Sense ובו להיטים כמו Psycho Killer, Burning Down The House ו- Once in a Lifetim; ואן הלן מוציאים את אלבומם השישי והמתוקשר ביותר שנקרא פשוט "1984", עם הלהיט המקפיץ Jump.

אגדות במעבר

עבור כמה אגדות רוק שהחלו את המהפכה עשור או שניים קודם, שנת 84' איננה שנת שיא, אולי אפילו להיפך. סוג של תקופת מעבר. פול מקרטני מוציא את Give My Regards To Broad Street (פס קול לסרט בעל אותו שם) ובתוכו הלהיט יפה ובודד אחד בשם No More Lonely Nights. מעבר לזה, אלבום בינוני למדיי. 

אלטון ג'ון מוציא את האלבום Breaking Hearts, מתוכו יצאו הלהיטים Passenger ו-Sad Songs; דייויד בואי מוציא את Tonight ובו להיטים כמו Absolute Beginners, This Is Not America, Blue Jean. נחמד. לא יותר מזה; רוד סטויארט מוציא את הלהיט  some guys have all the luck מתוך Camouflage. אולי הבהוב אחרון מתקופת הפאר של הסקוטי המזדקן, כבר אז.

 

רוק כבד

מטליקה מוציאים את אלבומם השני Ride the Lightning עם הלהיט האדיר Fade To Black ומתחילים להסתמן ככח עולה בעולם המטאל.  Iron Maiden מוציאים את אלבומם החמישי Powerslave , השלישי עם הסולן ברוס דיקנסון ומציגים לעולם גל חדש של רוק בריטי כבד.

 

ולסיום: מי מופיע על שער מגזין המוזיקה רולינג סטון לאורך שנת 84'?

כל גיבורי האייטיז העליזים. תצלום משותף של הרולינג סטון, אריק קלפטון, ג'ו קוקר, טום וויטס, בוב גלדוף, וג'ף בק. וואו!; להקת דוראן דוראן; הביטלס – חגיגות 20 שנה לביקור בארה"ב; פוליס – להקת השנה (שחדלה להתקיים למעשה כבר ב-1983); מייקל ג'קסון; ג'ק ניקולסון; אדי מרפי; דאריל האנה; מרווין גיי; סינדי לאופר; להקת מועדון תרבות; בוב דילן; הגו-גוס'; פרינס; יואי לואיס; ג'ון בלושי; טינה טרנר; דייויד בואי; מדונה וברוס ספריגנסטין.