אז נכון שהוא טס רק היום, אבל אני מתחילה להרגיש כבר עכשיו שהוא חסר לי.

קודם כל, ללא קשר לכל ההתכרבלויות האלה שלנו לאחרונה, אני מדברת איתו ורואה אותו על בסיס יומיומי. אפילו אתמול אחרי ליל הכפיות דיברנו בטלפון איזה פעמיים ובערב זאת הייתה שיחה של שעה.

לא נאמר שום דבר מיוחד בנושא, אבל הוא אכן הוזכר. הוא אמר לי שהוא התחרפן מזה שעמד לו איזה 10 שעות רצוף מהלילה עד הבוקר, ושכל הכבוד שהצלחתי להתאפק ואמרתי לו שאני מקווה שהוא לא שונא אותי אבל עשיתי את זה בשבילנו כי ידעתי שהוא טס והכל, והוא אמר שהוא לא שונא אותי, ושאם כבר אז להיפך.

עוד הוא אמר שהוא חושב שזה לא היה משנה הקטע שהוא טס, כי בכל מקרה אם זה היה קורה זה היה יכול להיות בעייתי. שאלתי למה והוא אמר שהוא לא יודע, אולי הוא היה נלחץ (כי הוא לא היה עם מישהי כבר שנה אז הלך לו כבר כל הביטחון) ושהוא לא יודע כי הוא אף פעם לא היה בסיטואציה כזאת עם ידידה (כי הוא שכב רק עם שתי בנות עד היום ושתיהן היו חברות שלו) והאמת שאין לו בכלל ידידות, אבל מסיפורים שהוא שמע מחברים על כל מיני טאקלים עם ידידות, זה עשוי להיות בעייתי. אמרתי לו שאני לא מגיעה לכאלו סיטואציות קיצוניות עם ידידים שלי וקיוויתי שאולי מזה הוא יבין שהוא קצת יותר מיוחד בעיניי. בכל מקרה, יותר מזה לא חפרנו בזה כי אין טעם לפתוח את זה עכשיו.

מבחינתי הפינה הזאת לא נסגרה אלא רק מושעית לחודש, ואולי בגלל זה התבאסתי שהוא נסע.

מה גם, אני רגילה לכמה שיחות טלפון ביום וגם לשיחות לילה טוב ארוכות.

ועוד נוסיף את הפעמיים האחרונות שנפשנו עם כל הכרבולים.

ידעתי שהוא טס ואני גם יודעת שהוא צריך את הטיול הזה ואני יודעת שהוא ממש התרגש לקראתו.

ולכן אני מפרגנת לו ושמחה בשבילו.

ואני גם יודעת שהוא יחזור לכאן ויהיה בחופש גם בזמן שאני בחופש ונוכל להיפגש הרבה וכנראה להמשיך מאיפה שעצרנו. ואני יודעת שחודש זה הרבה זמן ועוד יקרו דברים גם אצלי וגם אצלו, אבל כרגע אם אני חושבת על החזרה שלו, אני רואה את עצמי דופקת לו נשיקה ארוכה וכייפית.

אני גם יודעת שהוא יתגעגע אליי כי הוא אמר וכי כמו שאני רגילה אליו כל יום, גם הוא אליי. ואני גם די בטוחה שגם הוא כמוני, לא כל כך ידע איך לאכול את כל הסיטואציה הזאתי בינינו אתמול או בכלל. 

ואני גם יודעת, שיש לי חודש די עמוס ושגם עליי הולכים לעבור דברים.

יש לי עוד מועד ב' אחד שהחלטתי שאני עושה שאני צריכה ללמוד אליו, ותוך כדי זה אני בדיוק עוד 3 ימים מתחילה לעבוד עד החגים במשרה מלאה זמנית.

מעבר לזה, החברה הראשונה שלי מתחתנת עוד חודש וחצי ויש לי מסיבת רווקות לארגן, ועוד סידורים של החתונה.

בקיצור, לא יהיה לי משעמם וגם עליי יעברו דברים ואני יודעת שאני אתרגל לזה שהוא לא כאן במיוחד כשאני אהיה כל כך עסוקה. 

אבל מה לעשות שכרגע הוא קצת חסר לי? 

זה בסה"כ נורמלי לא?

אז מה שנותר זה לקחת אוויר, להיכנס ברבאק בכל הלימודים והעבודה והחתונה ולראות מה יקרה כשהוא יחזור... וכנראה שהזמן יעבור יותר מהר ממה שנדמה כרגע.

ובינתיים, חודש טוב לכולם :)