עכשיו, במקצועי החדש, אני פוגשת המון גברים. מה אני אגיד לכם? הגברים מקסימים!!! כל אחד הוא משהו אחר. גבוה, נמוך, גדול, קטן... כולם בני אדם כולם ברואי האלוהים.
אני נוגעת בהם, לוחצת, מרככת, נוגעת בעדינות, מלטפת. יש כאלו שמדברים, יש כאלו ששותקים. יש כאלו שרוצים חיבוק, יש כאלו שמתרכזים בתחושות.
אתמול בא בחור דתי. חמוד... ממש ממש דתי. בגדים שחורים. זקן. מגבעת... הוריד בגדים, נשכב על מיטת הטיפולים. התחלתי מעסה. ובינתיים... מדברים. שואל עלי. את חילונית? ממש? את אוכלת חזיר? את נוסעת בשבת? כן. אני עונה לו. ממש ממש. ואתה, אני שואלת. נולדת דתי? כן, הוא אומר. ההורים שלו, הם אלו שחזרו בתשובה.
אני נוגעת. עוברת למגע עדין. חושני. מלטף. עוטף. הוא מגיב. הוא מתרגש. הוא מתחמם... וכשהוא כבר ממש בשיא הריגוש הוא מציע לי: "בואי נעשה חטאים ביחד!!! בואי נאכל חזיר!!! בואי ניסע בשבת!!! בואי נאכל ביום כיפור!!!" אלו הפנטזיות שלו. והוא הרשה לעצמו לומר, להסחף, להיות קצת חילוני...
כשגמר, ונרגע, אמר: "טוב... זה היה סתם. רק להגיד את כל אלו. זה מלהיב אותי. זה לא באמת".... ואני אמרתי לו: "להבנתי, אלוהים אוהב אותך כמו שאתה..." והוא הוסיף: "כשאני טוב..."
ואני מאמינה, שאלוהים אוהב אותנו כמו שאנחנו. אין לו טוב ואין לו רע. זה רק אנחנו פה, על פני האדמה, צריכים להגדיר כל דבר... זה טוב.. זה רע... זה טוב... זה רע...
עייפתי מלשפוט, עייפתי מלדעת, עייפתי מלנקוט עמדה. אני? אני לא יודעת כלום... כלום... כלום... כלום... |