היום ט באב, קבלתי במייל כתבה שכתב עו"ד יורם סגי זקס עו"ד יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, אני חשוב שכדאי, ורצוי, להפנים את זה בתוכנו. 1940 שנים חלפו מהיום בו הוצתה אש בבית המקדש השני, שחרב בשנת 70 לספירה ע"י הרומאים שאף הוא כבית המקדש הראשון נחרב בט באב ע"י הבבלים בשנת 586 לפנה"ס הרומאים הותירו רק 3 מגדלים ע"מ להראות עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר שהצליחו לכבשה, ירושלים. רבי משה איסרליש (הרמ"א) מספר בספר "תורת העולה" שאפלטון, הפילוסוף היווני הגדול,ממשיכו של סוקרטס, הגיע לירושלים עם מלך בבל, מחריב בית המקדש. לאחר החורבן עבר אפלטון ליד הר הבית, וראה את ירמיהו הנביא יושב, בוכה ומקונן על החורבן. התפלא אפלטון: "כיצד אתה, ירמיהו החכם הגדול, בוכה על עצים ואבנים?" הוא הוסיף ושאל: "מה הטעם בבכי, הרי הבית כבר חרב? ואין זה ראוי לחכם לבכות על העבר".
השיב לו ירמיהו: "כלום יש לך תהיות פילוסופיים אשר אינך יודע את פתרונם"? השיב לו אפלטון: "אכן, יש לי ספקות רבים, אשר אין אדם בעולם שיוכל לבאר אותם". אמר לו ירמיהו: "הצג נא בפני את ספקותיך, ואפתור לך אותם". ואכן כך היה, אפלטון שאל וירמיהו השיב לו בנקל. כשראה אפלטון את חכמתו הרבה נדהם .לנוכח פליאתו זו, אמר לו ירמיהו: "אתה בודאי תמה, ואני אומר לך שאת כל החכמה הזו שאבתי מעצים ואבנים אלו! זו התשובה לשאלתך הראשונה מדוע הנני בוכה על עצים ואבנים שחרבו.
למעשה התשובה לשאלתו השניה של אפלטון: "מדוע בוכים על העבר? הינה הואיל ומהעבר אנו בונים ומניחים את היסודות הרוחניים לעתיד. מתוך הכישלונות שלנו והנפילות שלנו כעם בעבר, נוכל לתקן את בניין הבית שלנו ,בניין מדינת ישראל ועם ישראל.
מתוך כך ראוי לברר את שורש החורבן ולהסיק מסקנות לימינו אנו. בית ראשון כידוע נחרב בשל עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות דמים. שלשה חטאים כבדים, מצערים וקשים המסירים ומנתקים נוכחות השכינה מהארץ . בית שני לעומת זאת על שום מה חרב? על שום שהייתה בו שנאת חינם . מהי אותה שנאת חינם מפורסמת שבשלה חרבה הארץ וחרב בית המקדש ויצאנו לגלות ארוכה בת 1878 שנים ? שנאת חינם ,הינה אותו מבט שלילי על הזולת. מבט שרואה רק את הרע במעשהו שחושד תמיד בכוונותיו, שרואה רק את צד החובה שלו, את מזימותיו את מעשיו הפסולים שלו, שבז למבט אחר, נקי יותר הרואה במעשי הזולת גם צד זכות ,כתמים ונאיבי. שנאת חינם היא היכולת לבנות תילי תילים של מחשבות ותובנות שליליות ,על סמך פרשנות חסרת בסיס נטולת עיגון עובדתי ממשי, המתבססת אך ורק על אופיו השלילי של הזולת , "המוכר " לשונא, כנקודת מוצא וכמעין אקסיומה. אין ספק שפעמים רבות היופי (והכיעור) הוא בעיני המתבונן. אנו בוחרים את נקודת המבט שלנו תמיד ובכל מצב. אנו אלו שנותנים פרשנות לעובדות המובאות לפנינו. האם "ארץ אוכלת יושביה" או שמא "טובה הארץ מאד מאד"? האם שחיתות ורקב בכל פינה, כולם מושחתים, או שמא נקודות חושך שצריך להאיר? בעיות שצריך לתקן? נוסיף את מידת התמימות למבטינו, תום לב , נקי, טהור, זך ,מתקן עולם. עדיף ככלל לחשוב טובות על הזולת ולטעות לפעמים ,מאשר לחרוש רעות ומזימות ולראות פעם אחר פעם שנקודת המבט השלילית מתממשת שוב ושוב כנבואה המגשימה את עצמה. אומר הרב קוק על כך : "הצדיקים הטהורים - אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה" ברוח זו, נוסיף צדק חכמה ואמונה, נוסיף אחווה ושלום ורעות , נביט אל הזולת בעיניים טובות כדברי הנביא זכריה: משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואיש רעת רעהו לא תחשבו בלבבכם".... ביום זה של חשבון נפש ותיקון המידות והמעשים ליחיד ולחברה ,נוסיף אם כן איש איש בתחומו התנדבות ונתינה, כנגד שנאת החינם נוסיף ונגדל עשיית חסד ואהבת חינם, תרומה ומעשר ואז נזכה לראות כולנו בבניין ירושלים . ירושלים של אור נגוהות וחסד וטוב, ירושלים של אחדות ושמחה, ירושלים שליבה זהב. |