Free Your Mind and the Rest Will Follow

TheMarker Cafeבלה פלורארץ האפשרויות הבלתי מוגבלותFree Your Mind and the Rest Will Follow

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

פוסטים פופולאריים

על הספה הלא וירטואלית
5/5/10 | 739 צפיות
כשבריג'יט פגשה את בלה
25/3/10 | 977 צפיות
פאק אפ סקס
28/4/10 | 1224 צפיות
השעון שנתן בראש
18/8/09 | 735 צפיות
שמחת הפוצים
23/7/10 | 1260 צפיות
שוגר דדי
13/12/09 | 1035 צפיות

פוסטים אחרונים

Free Your Mind and the Rest Will Follow

לצפייה במסך מלא

Free Your Mind and the Rest Will Follow

‎36

Café

64 תגובות יום שלישי, 20/7/10, 11:58

ועכשיו, שנייה לפני חיים חדשים לגמרי, עם מקצוע חדש, חברים חדשים ואוסף חוויות חדשות לכתוב עליהן, יש לי כמה דברים חשובים שחיכיתי איתם במיוחד ולכבוד הרגע הזה:

לאפס הנוזל, שניבא לי בידענות של חרטטנים שייקח לי עוד כמה חודשים למצוא עבודה רק בגלל שאתה מתייחס אל מקומות עבודה ואל מעסיקים כאל שדה קרב שצריך להכניע, ובגלל זה, בגיל ארבעים, אתה גר עם אימא שלך – העולם מסתדר בדיוק כמו שאתה רוצה, כשאתה לא מאמין שהשמש זורחת לך מהתחת.

לזונה שלא ראויה לנשק את כפות רגלי, שפסלת אותי אחרי שלושה משפטים, רק בגלל שהרהרתי בקול רם אם משתלם לי להגיע למקום עבודה שצריך שלושה אוטובוסים בשבילו – העולם נראה אחרת לגמרי כשאת לוקחת נשימה עמוקה ושומעת מה אנשים באמת אומרים לך ולא מה רץ לך בקופסה החלולה שאת קוראת לה ראש.

ל"חברה הטובה" שלי, שדקלמת לי במשך ארבעה חודשים נאומים חוצבי להבות על הזוהר שבחיי הבטלה והתקיימות על שני גרוש וחצי, רק בגלל שכבר שנתיים את קמה בבוקר ומאוננת עד הערב – יש אנשים שאוהבים, מסוגלים, יכולים ויודעים ליצור את החיים שלהם במעשים, לא בסיסמאות תחת שיוצאות ממוחות מתוסכלים.

לחולת העצבים, שהעבודה האחרונה שלך הייתה לפני עשרים שנה, ואת בטוחה שעולם התעסוקה נשאר בדיוק כפי שעזבת אותו, והלעטת אותי בעצות מפגרות של "תודיעי להם ש... ותבהירי להם ש... ובשום אופן אל תסכימי ל..." – אני מבינה אותך. אפשר לחטוף פגיעות ראש בלתי הפיכות כשנופלים מהאולימפוס.

לסנובית העלובה, שהיית בטוחה שאין חיים אחרייך או בלעדייך, תעצרי את נשימתך האחרונה. אנחנו הולכות להיפגש במקומות שיהיו הסיוט שלך והלונה פארק שלי.

לאפס המגמגם, ששאל אותי על הכישורים שלי, וכששמע על ניסיון חיים שהוא לא יגיע אליו גם בעוד חמישים שנה, ועל כישורים שהוא יכול רק לחלום עליהם, וקטע אותי כשהוא שואל בהתנשאות יודעת-דבר איך עושים מיזוג דואר, כשהתפקיד שאני מתראיינת אליו קשור למיזוג דואר כמו שסרסורים קשורים לחברה להגנת הטבע, והודיע לי שנכשלתי, והשתתק כשיריתי לעברו שאלה רלוונטית כמו איך מביאים עשרה לקוחות חדשים בחודש והודיע לי שזה בלתי אפשרי והשתתק כשהודעתי לו שלי יש את הידע ושהוא נכשל – לך תלחץ ידיים לילדות המבוהלות שיחשבו שאתה מתנת אלוהים בגלל שהסכמת להעסיק אותם בשלושה שקלים ורבע לשעה.

לנוגש העבדים, שהודיע לי שהמשכורת הגבוהה שאני דורשת מגוחכת מכיוון שאני יכולה להרוויח פי שלוש עם העמלות שאעשה אצלו, כל עוד אסכים לצום, ושזה בסדר, כי הביטוח הלאומי ידאג לי, אבל שאקשיב לו טוב, כי העמלות, העמלות שאעשה על סמך הפגישות שאביא לו ושהוא יסגור במומחיות המעפנה שלו, ושנגמרו לו המילים וההצהרות כששאלתי אותו מהי סטטיסטיקת הסגירות שלו – של נעליך מעל רגליך, אפס. בחיים לא תהיה מוכשר כמוני. חסר לך את המרכיב הקריטי למכירות – אתה מפליץ במקום להקשיב.

לבטטה השחורה, שרצתה רק לשמוע על כישלונות ואכזבות, ושחשבה ששמחת החיים הטבעית שלי ראויה לגנאי ומעידה על רפיון שכלי, רק בגלל שהבצק שהיא קוראת לו מח מנחה אותה לחשיכה שהיא קוראת לה חיים – תמשיכי להתפלש בהנאה בביצה שלך, כפרה. זה ירים אותך למעלה. ביג פאקינג טיים.

למגלומן שזלזל ביכולת שלי להשתנות לטובה – קח את ההאדרה העצמית שלך ודחוף אותה למעריצים טרוטי העיניים שלך.

לבעלי החברות והמעסיקים, שראיינו אותי בקומות העליונות של מגדלים מצוחצחים, בתוך חדרים קטנטנים ואפלים, בלי חלון, בלי אויר, ובלי אור יום – תודה שהמשכתם הלאה.

לבנקאי המהמם שלי, שהלך איתי ולקראתי בכל התקופה הזאת, והקל עלי את החיים במקום להקשות אותם יותר – אם כל הבנקאים היו כמוך, הכלכלה הכושלת של הארץ הזאת הייתה נראית אחרת לגמרי.

לחוף הים הרותח, למים הקרים המרגיעים, למקלחות הקרות המרעננות שלו, למלצר החייכן ששירת אותי כאילו אני החברה הכי טובה שלו – אל תתגעגעו יותר מידי. עדיין יש לנו את סופי השבוע.

לכמויות האדירות של הספרים שגמרתי בחודשים האחרונים – אתם חברים אמיתיים.

לסיגריות שנדבקות לי לנשמה שלוש פעמים בשעה – תחזיקו מעמד בלעדי. נתראה כל ערב.

לגבי ניצן, האיש והקסם – יומיים איתך במדבר זה מה שאדם צריך כדי לחזור אל השפיות ולקבל את החיים שלו בחזרה.

לאיש המקסים, שהתקשר אלי לפני כמה ימים, הצחיק אותי בטירוף בטלפון, הזמין אותי לפגישה על כוס קפה במשרדים המוארים המאווררים שלו, עם עובדים שלא מפסיקים לחייך, שהולך ללמד אותי מקצוע חדש לגמרי, שמסכים שתואר הוא לא יותר מנייר טואלט, ושהכישורים היחידים שהוא מחפש הם היכולת לחייך, ושתנאי ההעסקה היחידים שלו הוא: ביום שלא יהיה לך כיף כאן יותר, אל תבואי – אנחנו הולכים לטוס לשיאים שאף אחד לא חלם עליהם.

לכולכם, לאלה שנקבתי בשמותיכם, ולאלה שפסחתי עליהם מפאת כבודם העלוב, ואלה שכמותם - אנחנו הולכים להיפגש מהצד השני של השולחן. ותאמינו לי, זאת תהיה חוויה שלא חלמתם עליה