כמעט 20 שנה עברו מאז מאז נפגשנו לראשונה בהודו בסדנת טנטרה היא, היתה כמעט ילדה, לבושה בשרוואל לבן וחולצה לבנה היא היתה יפה כמלאך אך עצובה עד עמקי נשמתה אי אפשר היה שלא לראות זאת בעיניה היפות היא היתה מוגבלת ברגליה-מעין צליעה חמודה שכזו אך היא מעולם לא הניחה למישהו להרגיש שהיא שונה או חריגה ילדה אמנם היא היתה בדיוק אחרי שחרור מצה"ל-שעשתה בהתנדבות כל כך הערצתי אותה... שמונה חודשים בילינו יחד אצל מורה מדהים ומקסים ומדי שנה, הוא מגיע לישראל אנחנו נפגשים היום, אני פוגש אותה ממקום כל כך שונה, כל כך חזק, כל כך עוצמתי כל כך היא היא שהיתה תמיד חזקה לרוב עצובה ולנצח ילדה בת חן יקרה זהו פוסט לכבודך מגיע לך אוהב אותך מיום שראיתיך ושתדעי גם אישתי אוהבת אותך מאד וביתי עוד יותר חומי |