הפער בין 2 ישראל והפלשתינאים עדיין גדול מדי מכדי שאפשר יהיה לשבת לשולחן אחד ולדון בתנאי ה"שלום".

אני מתרשמת כי הפלשתינאים מודעים היטב למצבם ולכן אינם ממהרים לרוץ לשיחות ישירות עם ישראל מתוך הכרה שבעתיד יהיו להם פחות קלפי מיקוח מאשר כיום, במילים אחרות: מצבה של ישראל הולך ומשתפר עם הזמן, דהיינו הזמן פועל לטובת ישראל מתוך ראיה עתידית שהעולם יזדקק פחות ופחות לנפט, תהליך שיקח עשר שנים פלוס מינוס (ונתעלם לרגע מהאיום מצד אירן) וייגמל מהתלות במדינות ערב ולכן יאבד סבלנותו כלפי העולם הערבי/מוסלמי ובסופו של דבר הפלשיתנאים עצמם ייותרו לבדם מול ישראל. ודווקא אז באופן פרדוקסלי יקל עליהם ללכת על הסכם שלום עם ישראל בתנאים הגיונים, גם אם לכאורה הם "יקבלו פחות" במו"מ עם ישראל, הרי שהרווח יהיה שלהם כי יהיה כאן שלום אמיתי, ללא נסיונות חתירה להעלאת רף האלימות באיזור, כמו בעירק או באפגניסטן.

נקודה שניה שרציתי להעלות כאן היא נושא ירושלים, הנושא הזה הוא הכי בעייתי מכולם, וכאן אני רוצה לומר משהו: קלינטון בשעתו הציע חלוקת ירושלים על פי הנוסחה הבאה: שטח יהודי ליהודים, שטח ערבי לערביים, לפי זה הציע קלינטון שהרובע היהודי יהיה תחת שלטון ישראל והרובע המוסלמי תחת המדינה החדשה פלסטין, לדוגמה.
תהיתי ביני לבין עצמי מה יקרה אם יפרוץ אירוע כלשהו כמו פיגוע כלשהו ואז נצטרך להקים שוב גדר חיץ בינינו לבין פלסטין בעיר העתיקה! איך בכלל זה יתבצע?? הרי זה בלתי אפשרי ויהיה צורך שוב להשתלט על שטחים בצד השני, אני מציינת זאת כדוגמה לחוסר ההבנה של גורמים מסוימים בעולם ובארץ (כמו קלינטון, השמאל) את המציאות בשטח, ועד כמה מסוכנת חלוקת ירושלים, וזאת מבלי לדבר כלל על כרסום וערעור מעמדה של ירושלים כבירת הקודש של מדינת ישראל.

ציונה