צטט: כורך דברים 2010-07-21 08:58:19

אני למשל, נתתי לאצבעות ללכת במקומי.

הן לא חזרו.

 

בוטלה ההופעה שלי בשבת עם הפילהרמונית של זאגרב לנגינת הקונצ'רטו

השלישי לפסנתר של ברהאמס.

 

היי כורך

הוצאת לי את התווים מהפה, איזה פנתר

ואחרי האצבעות הלך הפסנתר...ועוד...

 אבל אל תדאג, הקונצרט עבר בשלום,

אחרי שבדרך המנצח נפל לתהום,

ואת מקומו תפס הפנתר הוורוד.

היה ענק,

מצטער שפספסת

את הסימפוניה לכרוב ובטטה...

צטט: יורם גרוסר 2010-07-22 00:21:08

גם לי קרה כזה מקרה מקרמה,

לא בדיוק, אבל בחיי דומה.

כשהסתכלתי בבוקר בראי,

חייך אלי פרצוף חלק ואמר לי : רעי,

למה לא תמחק את הזקן,

היגיע הזמן, ואין מה להסתיר בקנקן,

ותצבע את השיער, הוא מוסיף ומעיר,

ויאללה תחזור להיות צעיר !!

הייתי מוקסם מהרעיון

אני חייב להודות,

ואז כשמיששתי את הקרחת,

"נפל האסימון",

כל העניין סתם סיפור מהתחת,

ולא תעזור התגלחת

לכיסוי הגבחת,

והבנתי למזלי

שאי אפשר לחזור בזמן המון

לפחות לא אצלי.

גם לא בדימיון, וחיוך רחב אז התפשט על פניי :

מה רע בלהמשיך קדימה ובהווה לבחור

ומה יוצא לי מלהחזיר הזמן לאחור?

שהרי דבר אחד חשוב כן מוסתר בקנקן, הס מלהזכיר,

ילד עם בלורית וחיוך זהיר !!

וכשהורדתי האשפה, בדרך במדרגות,

לא הרפתה המחשבה איך אוכל כבן 18 עם אשתי לחיות,

ולצאת עם הבת של בני

שתקרא לאשתי הסבתא של ...של מי?

ובדיוק כשכבר חייכתי לעצמי,

מכל אלה המחשבות, ירדה מולי הבת של השכנה,

ובעינה קורצת עם הרבה תובנה,

אולי תעלה אצלי לכמה דקות,

אתה יודע, כספי וועד הבית ועוד כמה חובות...

(פיזמון חוזר : אך, אך, אך,

אם רק הייתי יותר צעיר, זעיר, זהיר..)

 

 

רואים? אתם רואים את זה עכשיו?

יורם גרוסר המרגל הוא בעצמו מוכיח שוב ושוב.

צדקתי בטענתי שהוא מרגל.

עכשיו הוא מתכנן הסוואה חדשה:

את הזקן להוריד, את הבלורית לצבוע.

מה זה כאן?

סטודיו לאמנות?

אז אני אומר ככה ותקשיבו טוב.

אם אתם כל כך מתעניינים בכתביו של מרגל,

אתם יכולים גם לשים לב למה שאני אומר:

הוא מרגל כי ככה זה עם מרגלים.

כל אחד והפרנסה שלו.

אין לי טענות על זה.

אבל למה כאן?

האם הוא לא הופך אותנו למשתפי פעולה מבלי משים?

זה נקרא מפמ"מים.

ומה עם כל האינפורמציה שהוא שואב מהחברים כאן?

אז אני שואל: איככה? עד מתי?

היכן הרשויות? מה יהיה?

מדוע יש בצורת? האם באמת מס חברות ירד ל-18 אחוז?

האם יש חיים אחרי איזאבלה המולטית?

גם לי קרה כזה מקרה מקרמה,

לא בדיוק, אבל בחיי דומה.

כשהסתכלתי בבוקר בראי,

חייך אלי פרצוף חלק ואמר לי : רעי,

למה לא תמחק את הזקן,

היגיע הזמן, ואין מה להסתיר בקנקן,

ותצבע את השיער, הוא מוסיף ומעיר,

ויאללה תחזור להיות צעיר !!

הייתי מוקסם מהרעיון

אני חייב להודות,

ואז כשמיששתי את הקרחת,

"נפל האסימון",

כל העניין סתם סיפור מהתחת,

ולא תעזור התגלחת

לכיסוי הגבחת,

והבנתי למזלי

שאי אפשר לחזור בזמן המון

לפחות לא אצלי.

גם לא בדימיון, וחיוך רחב אז התפשט על פניי :

מה רע בלהמשיך קדימה ובהווה לבחור

ומה יוצא לי מלהחזיר הזמן לאחור?

שהרי דבר אחד חשוב כן מוסתר בקנקן, הס מלהזכיר,

ילד עם בלורית וחיוך זהיר !!

וכשהורדתי האשפה, בדרך במדרגות,

לא הרפתה המחשבה איך אוכל כבן 18 עם אשתי לחיות,

ולצאת עם הבת של בני

שתקרא לאשתי הסבתא של ...של מי?

ובדיוק כשכבר חייכתי לעצמי,

מכל אלה המחשבות, ירדה מולי הבת של השכנה,

ובעינה קורצת עם הרבה תובנה,

אולי תעלה אצלי לכמה דקות,

אתה יודע, כספי וועד הבית ועוד כמה חובות...

(פיזמון חוזר : אך, אך, אך,

אם רק הייתי יותר צעיר, זעיר, זהיר..)

*

תודה יקירי

נהנתי לי...חחחח

"קח אותו לאט את הזמן...."

חיוך**פנינה

אני למשל, נתתי לאצבעות ללכת במקומי.

הן לא חזרו.

בוטלה ההופעה שלי בשבת עם הפילהרמונית של זאגרב לנגינת הקונצ'רטו

השלישי לפסנתר של ברהאמס.

משעשע!

אחלה סיפור.

13 זה לא צעיר? אני בשוק ממך.

 חוץ מזה איפה למדת קורס באסרטיביות? סיימת בטח בהצטיינות.

שמחה שאתה פה כתמול שלשום.

צטט: יפעת בן דרור 2010-07-21 05:27:17

חחחחחחחחחה!

נכון ... מסכימה איתה