... הלב שלי הוא בוגד, אמר הנער לאלכימאי כשעצרו לתת לסוסים לנוח. הוא לא רוצה שאני אמשיך.
זה טוב, ענה האלכימאי. עובדה שהלב שלך חי. זה טבעי לפחד לתת תמורת חלום אחד, את כל מה שכבר הצלחת להשיג.
אם ככה, למה לי להקשיב ללב שלי?
כי לעולם כבר לא תוכל להשתיק אותו. גם אם תעמיד פנים שאתה לא שומע מה הוא אומר לך, תמיד הוא יהיה שם בקרבך ויזכיר לך בלי הרף מה הוא חושב על החיים ועל העולם.
אפילו כשהוא בוגדני?
בגידה היא מכה שבאה ללא אזהרה מוקדמת. אם אתה מכיר טוב את לבך, הוא לעולם לא יוכל לעשות לך את זה. ... אף אחד לא יכל לברוח מהלב שלו. לכן מוטב להקשיב למה שהוא אומר, כדי שלעולם לא תבוא מכה לא צפויה.
... אמנם אני מתלונן לפעמים, אמר הלב, אבל זה מפני שאני לב של אדם וזה טבעם של ליבות בני האדם. הם פוחדים להגשים את החלומות הגדולים שלהם, כי הם מרגישים שאינם ראויים להם, או שלא יצליחו להגשים אותם. אנחנו, הלבבות, רועדים מפחד רק מן המחשבה על אהובים שנעזבים לתמיד, על רגעים שיכלו להיות יותר טובים ולא היו, על אוצרות שיכלו להתגלות אבל נשארו גנוזים לעולם בחולות. כי כשהדברים האלה קורים, אנחנו סובלים מאוד.
... תגיד ללב שלך שהפחד מפני הסבל, גרוע מן מסבל עצמו ושום לב אף פעם לא סבל מפני שהלך לחפש את חלומותיו, כי כל רגע של חיפוש הוא רגע של פגישה עם אלוהים ועם הנצח.
אנחנו, הלבבות, איננו מרבים לדבר על האוצרות האלה, כי בני אדם אינם רוצים עוד לצאת ולחפש אותם. אנחנו מספרים עליהם רק לילדים. אחר כך אנחנו נותנים לחיים להוביל כל אחד אל גורלו. לרוע המזל, מעטים הולכים בשביל שסומן להם - השביל אל הייעוד ואל האושר. רוב בני האדם רואים את העולם כמקום מאיים ובגלל זה העולם אמנם נעשה בשבילם מקום מאיים. לכן, אנחנו, הלבבות, הולכים ומנמיכים את קולנו. אבל אנחנו לא משתתקים אף פעם. ואנחנו מקווים שהמילים שלנו יישמעו: אנחנו לא רוצים שבני האדם יסבלו מפני שהם לא הולכים אחרי לבבם.
למה הלבבות לא אומרים לאנשים שהם חייבים ללכת בעקבות החלומות שלהם? שאל הנער את האלכימאי.
כי במקרה הזה, הלב הוא שסובל יותר ולבבות אינם אוהבים לסבול.
|