| סימנים פשוטים: לימוני-דבש
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל כְּרִיכַת הַחֲלוֹמוֹת נַדְנֵדַת יֵּשׁ דַּנְדָּשָׁה מְגַחֵכֶת מִמּוּל. יַשְׁבָנִי מִתְרַוֵּחַ יַצִּיב עַל קְצֵה הַמַּסְלוּל.
יוֹדַעַת אֶמְפִּירִית שֶׁאֵין נְפִילָה בְּסוֹף הָעוֹלָם וְאֵין שׁוּם תֵּאוֹרְיָה שֶׁתַּפְרִיךְ אוֹתִי. שֶׁהָיִיתִי שָׁם וְחָזַרְתִי, וְהַנְּחִיתָה הָיְתָה תְּחִלַּת בֵּיתִי. שֶׁהָגִיתִי בָּה יוֹמָם וַלַּיְלָה וְלֹא הָיְתָּה תְּקוּמָה עַד שֶׁהִשְׁתַּגַעְתִּי וְקַמְתִּי לִתְּחִיָּה חֲדָשָׁה.
עַל עֲדָשַׁת מִשְקָפַי מִשְׁתַּקֶּפֶת מֵאַָז תְּהוֹמִי, לְכָבוֹד הוּא לִי לָשֵׂאת עַלֵּיהָ אֵת חוֹתָמִי.
כַּלוּ הַמַּיִּם, מֶרְחָב נְשָׁמָה-בָּשָׂר מִתְבָּאֵר וְנִפְרָשׂ מִלְפָנַי וּמִצְדָּדַי. רוּחוֹת עוֹמְדוֹת עָלַי סָבִיב סָבִיב לְשַׁרְתֵּנִי. פַּס יִצּוּר שֶׁל הַשְׁרָאָה, יָדַיִּם עוֹבְדוֹת שֶׁל אֱלֹהִים, חִבּוּק אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, שֶׁיִהְיֶה כָּשֵׁר, שֶׁלֹא אֶהֱיֶה מְבַיֵּשֶׁת אֶת הָרָעָב בִּדְּבַר תּוֹרָה תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁאוּכָל לְהַחְזִיק בִּבְדַל אַהֲבָתִי, שֶׁיִהְיוּ תַּחְנוּנַי
הֲדוֹם לִתְּשׁוּקָה, שֶׁיְפַכּוּ כְּמַעֲיַנֵּי הַיְּשׁוּעָה. אָנוּחַ פְּרוּעָה עַל זְרָמֵיהֵם חָלוּטָה עִם עֲשָׂבִים, מוּזֶנֶת אַצּוֹת וִיְרוֹקֶת, זְרוּעָה פֵּרוּרֵי אוֹר. לִימוֹנֵי-דְּבָש יְחַלּוּ מַעֲרוּמַי בְּרֵיחָם עַד כְּלוֹת הַקְּלִפָּה, עַד קִמְטֵי הַזְּמָן וַחַבּוּרוֹתָיו יִהְיוּ מִישׁוֹר בָּהִיר וְחָלָק, מַרְפֵּא לָעַיִּן, הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ מְלֹא תֵּבֵל. לֹא בֵּית אָבֵל, לֹא אֵפֶר וַאֲבָק, לֹא עוֹד מַאֲזַן אֵימִים וּבִיעוּתֵי שְׁמָמָה וְכָּרֵת. עוֹד פְּעִימָה, נְשִׁימָה אַחַת בְּקַו הַתֵּפֶר. וַהֲרֵי: תָּמִים תָּמִים נִשְׁלַם הַסֵּפֶר. אַחֵר נִמְשָׁח לְהִקָּרֵא.
©שושי שמיר, 20 ביולי 2010 |