משהו נדלק בי היום, בעודי נוגסת בהמבורגר העסיסי של יניב אוברקוביץ' מברולו, לא הבנתי מה פגע בי,

זו הייתה היד המחבקת שלו, לא של יניב, של הקסם הטהור שהייתי איתו ששר לי באוזן את השיר הזה יחד עם ה פול ווליום ואני בכיתי. התרגשתי מהיד שלו. כל כך הרבה ידיים רוצות לגעת בי ואחת בפניי בראשי, בכתפיי, כף יד של גבר גבר.

אז שתדעו שיש פאב חמוד +++ בפתח תקווה, בכפר גנים ג'. רח' השחם, היחידי שמנגן לך את הגוף והנשמה בלי סמים (יעני בלי אלקטרו, רק 40 fine) אגב אני המצאתי את ה - 40- fine - רגישה לקרדיטים :)

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms

הפוסט הזה מוקדש לכל הנשים החמות, הנשיות, שמחוברות לעצמן. שאוהבות מין, שקשה להן לחכות. שצריכות. שדורשות. שמבולבלות. באהבה ובאחווה נשית, ממני לכן.

אפתח במילותיי שלי, שכן אין בי האשראי להמצאתן אלא לחיבור ביניהן בלבד, תיהנו.

עת באתי קרובה אצל תשוקותיי,

ידעתי פאר שדיי כי ניגלו לפניי,

נמצצים,

נערצים,

נבדלים זה מזה.

משתוממת.

עיניך נופלות מחוריהן ונדבקות בעורי,

התאווה גדולה והאהבה איין.

נעצבת. מתמסרת, נלחמת כלביאה באריה

מרצה את תבונתך ומאיצה את אומץ ליבך,

והבריאה בשלה ואני בינותיים,

אישה פעם, ילדה פעם, טיפשה פעם, נמסרת פעם, מתגברת פעם ועוד פעם

והחכמה איין?

כמו חיית טרף ניצודה בך, נפערת בך,

על מגש הכסף, הפנינים והזהב, נפרצת בי תשוקה בין יין לשמיים, כמו ביקשה להכתירני כמלכה בת שעתיים.

כמו לשבת התקדשת לכבודי ביפעת מרגליות פיך ומי לתשוקתך הפולשת יכולה?

לבטח לא אישה.

כבושה, מונחלת, מולאמת, לא בליבי ולא בכוליותי.

כמו מנת מן מן השמיים וסליו לעת מצוקה נושרת על ערוותך.

קחני כאן קחני כאן. שכחני.

בוז גדול אבוז לך, עד רום שכמך נותרת זעיר אנפין בעינו של זה ובעיניי שרואות דרכו.

כלום, כי לא הבנת כי אין אני איתך?

זו אני האחרת.

ואתה לקחת, אין שאין לזכותך לרשת.

כמו בן מלך תאות לחכות לאור ירוק מלא? מליבי המתוק חמוץ, תם וירא.

עיניים לך ולא תראה?

שפתיים לך ולא תיגע רק תנשך?

רק תבלע את תומתי כמו חזיר הבר, נדמית לי כמו חרס ושבר של אדם,

אשר בוקרו של יום הביא עליו תשואה, הרעיף עליו בשמה של ערגה,

הפכת שיכור ממנעמי גופי אני שואלת,

וכל שידעת להסתיר, כלימתך. איומתך. חרון קצפך על קצה תענוגותיך.

ניתך ונאכל בשמש דורותיי ואימותיי, כי כך נבראתי, לבנות ולא להרוס.

ויישחקו קסמיך אך מלפניך ושעשועיי בלב הם ואתה גבר, אתה שלא תבין אל תקרב!

אני שבקדושה, רק לאחד נמסרת, פאת חצאיתי נפלאה ממני והיא שמורה. שמירת נגיעה.

כלום לא הבנת כי אין אני איתך?

אני לדודי ודודי לי בכלים שלובים.

*******************************

"  ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים.  

ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות.  ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד.  ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם.  ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך.  ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר.  ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה.

י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר:  יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות. 

יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים.  יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב.

***

חוקרים אחדים, ובראשם פיליס טרייבל¹ ואילנה פרדס² ציינו כבר ששיר השירים ייחודי בכך ששני הקולות המרכזיים שמופיעים בו – הגבר והאישה – הם בעלי סמכות שווה בהבהרת עמדותיהם זה כלפי זה. זהו טקסט שאין בו הבדלים היררכיים בין הדוברים. הדיבור דיאלוגי משום שלדוברים ניתנת עצמאות והטקסט משקף את עמדות שני הקולות. אולם קריאה זהירה תגלה שאין מדובר כאן באמת בשני קולות נפרדים ובעלי זהות עצמאית, כאלה שהקורא יכול לתרגמם לתכנים שונים, אלא בשני קולות השואפים להתלכד לכדי קול אחד בלתי מובחן. זה טיבו של הדואט בין בני הזוג; דברו של האחד מהדהד בדברו של האחר, בלא שניתן יהיה להבחין בין מקור להעתק.

 אז שלא יעבדו עלייך... ושלא תעבדי את על עצמך!

בסוף תמצאי את האחד שלך, רק אחד וטוב!

שישיר לך ויגיד לך:

Words like violence
Break the silence
Come crashing in
Into my little world
Painful to me
Pierce right through me
Can't you understand
Oh my little girl

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm

Vows are spoken
To be broken
Feelings are intense
Words are trivial
Pleasures remain
So does the pain
Words are meaningless
And forgettable

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary

They can only do harm

בשמתי, תודה על הרוח הגבית, אמרתי לך שאני אדם קשוב.. נכון?  אוהבת אותך הרבה.