מבין כול המצוות ביהדות נתמקד בשלוש מצוות " לא תעשה " שהן בבחינת ייהרג ובל יעבור. כלומר חל איסור מוחלט לעבור עליהן אפילו במחיר הקרבת חיים ועוד אוסיף כי מי שכבר עבר על אחת משלושת האיסורים : עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים דינו חד הוא – מוות! אם כן כיצד מבארת הקבלה עניין זה ומדוע מחויב דין מיתה בדת ערכית כל כך המקדשת את ערך החיים . שהרי קיימת קביעה חד משמעית כי " פיקוח נפש " דוחה על הסף את כל קיום המצוות. לכאורה קיימת סתירה מהותית בין קדושת החיים לחיוב דין מיתה. אולם, באם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור בהיר על הנושא, כך שהסתירה תיושב באופן מלא ומניח את הדעת. בתורת הקבלה נאמר כי בכוחן של המצוות הללו לבטא יותר מכל את הקדושה האמיתית בחיי האדם המצויה בשלושה רבדים ברורים. הראשון : קדושת היחסים שבין האדם לבוראו- האיסור על עבודה זרה. השני : הערך הנשגב של קדושת החיים והאיסור החמור על נטילת חיי אדם- שפיכות דמים. והשלישית: הקדושה שבחיי האישות והמיניות שאל לו לאדם לחדור למרחב אינטימי שאינו נכון לו- גילוי עריות. במאמר זה נסקור את כלל ההיבטים העמוקים בעניין זה.

גילוי עריות- הצד הנגטיבי
את דיוננו בעניין גילוי העריות נצמצם רק לאלו שהם בבחינת איסורי עריות מחמת היותן 'שאר בשר', משום הדגשת הקיצוניות שבאיסור החמור. "איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה.. " . בכלליות רבה, מקובל להגדיר גילוי עריות ( שעונשו בכרת) כביטוי למגע מיני אסור בין קרובים מדרגה ראשונה. התפיסה ההלכתית המלמדת על קדושה בחיי המיניות גוררת אחריה הצבת גבולות ברורים בין מותר לאסור בדרך ליצירת אחדות אינטימית בין בני האדם. בכל החברות האנושיות חל איסור גורף על גילוי עריות ואין חברה שבה מותרים יחסי מין בתוך המשפחה. לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי מיניות ביסודה היא ערך נשגב ומקודש. לפיכך יש לראות בה ביטוי להשלמה רוחנית ולאחדות גופנית היוצרים אינטימיות עדינה ההופכת שניים "לאחד" שלם כפי שנאמר: " והיו לבשר אחד..". אולם, במקום שבו התשוקה המינית רואה בזולת אמצעי וכלי לסיפוק יצרים, מסתלקת לה אהבת האדם הכנה ותופסים את מקומה יחסי חטא מגונים היונקים חיותם מהרהורי עברה ותאווה בהמית. פרט לעובדה המדעית המלמדת כי הולדה בין קרובים עלולה ליצור בעיות גנטיות ומומים דבר שעלול לפגום בשרשרת האבולוציה, חוכמת הקבלה מבארת כי גילוי עריות נוגע בראש ובראשונה בקדושת כבוד האדם ומי שחוטא בעניין זה פוגם מהותית בנזר הבריאה. הוא פוצע את הרבדים העמוקים ביותר במבנה הנפש, פצעי מוות מדממים עד כדי אובדן כל סיכוי לטעם ולמשמעות החיים. שהרי חכמי הסוד לימדו כי מוות בהגדרתו הרחבה מתרחש בעוצמות וברמות שונות אך מוות רוחני פנימי שנגרם כתוצאה מגילוי עריות הוא בלתי ניתן לשיעור משום הלהבה הצורבת שלעולם תבער בנשמה ותכלה כל חלקה טובה. יובן למעין כי איסורי העריות הם הצד הנגטיבי של קיום המשפחה כקבוצה אנושית רב דורית מבחינה ביולוגית ופסיכולוגית כאחת. הם מחייבים את ריסון הפעילות המינית בתא המשפחתי רק לאיש ולאישה הנשואים זה לזה, שהם יסודה של המשפחה. כל שללא חוקי העריות לא היה קיום למשפחה האנושית. אך מי שחוצה את הגבולות המוגדרים מחסל כל אפשרות לכינון מערכת יחסים בריאה ואינטימית בין בני המשפחה ופוגע פגיעה אנושה בנפש ובצלם האדם.

שפיכות דמים – חייו של רוצח
" שופך דם האדם באדם דמו ישפך .." ( בראשית ט', ו'). כידוע , ביהדות מייחסים ערך רב ונשגב לקדושת החיים. הציווי " לא תרצח" המופיע בעשרת הדברות מהווה אבן יסוד עיקרית במכלול הערכים היהודיים בפרט ובתרבות האנושית בכלל. כך שאין חברה אנושית מתוקנת, מוסרית וערכית המתירה את דם האדם כלאחר יד כחלק מתפיסת עולם. לפיכך אנו למדים כי שפיכות דמים ( בשונה מחיוב דין מיתה) מבטאת הפרה בוטה של הציווי האלוקי בהגדרתו הפשוטה והמפורשת. תורת הקבלה רואה בנשמת האדם את הממד האלוקי הנשגב והנעלה ביותר ובחיי העולם הזה המשכיות טבעית מחיים קודמים (גילגולי נשמות). היטיב לבאר זאת האר"י הקדוש בספרו שער הגילגולים, הוא מלמד כי לאדם נקבעו מטרה וייעוד עוד ובטרם הולדתו ומוטל עליו ליישם בחייו את כל מה שמצופה ממנו עד להשלמת התיקון. לפיכך הוא לא יסתלק מן העולם הזה עד אשר יסיים תיקונו. לכן כל פגיעה בנפש ,קרי רצח מהווה התערבות פוגענית וישירה באיזון שבבריאה ובממד האלוקי המקיים אותה. הואיל והרוצח מונע מהנרצח להשלים את תיקונו וידיו מגואלות הדם מעידות על זלזול מופגן ביצירה המופתית והמקודשת לקב"ה יותר מכל- חיי האדם. לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי ערך חיי האדם נהרס כאשר הוא עובר עבירה שכזו ועדיף לו למסור נפשו מתוך כבוד, ענווה ואהבת האדם מאשר להציל את חייו במחיר רציחת אדם אחר , חף מפשע. לפי גישה זו חייו של רוצח מאבדים מערכם ומטעמם ואין לראות בקיומו הפיזי כדי להצביע על קיומו הרוחני קרס ונשלל מיד עם מועד שפיכת הדמים. יובן למעין כי כל אדם הוא עולם לעצמו , אחד יחיד ומיוחד. אובדן חיים כמוהו כחורבן העולם כפי שנאמר : " נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל-באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל-אחד מהם דומין לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם" (ספר שופטים,סנהדרין, יב, ג): כך הוא האדם, וזה סודו, לומר לך כי ייחודו של האדם בא לו משום שהאל בראו בצלמו כדמותו והעניק לו מתנת חינם- חיים!

עבודה זרה – יחסים במשבר
"לא יהיה לך … אחרים על פני..", " לא תעשה לך פסל וכל תמונה.." ( שמות כ'). ברובד הפשט עבודה זרה מייצגת כל סוג של פולחן דתי ו/או רוחני העומד בניגוד גמור לציווי האלוקי ( ראה ספר דברים פרק ד'). קרי, חל איסור על כל עבודה רוחנית המושתת על אמונה המייחסת כוחות אלוהיים ליישויות חומריות. כאמור, האיסור על עבודה זרה הינו גורף, חד משמעי ולא מתפשר. הוא נוגע בשורשי יצר הסקרנות שבטבע האנושי בחיפושיו אחר משמעות החיים ובמחשבת האדם התוהה אל עבר הכוחות הדינמיים הפועלים בבריאה. יובן כי החיפוש המתמיד אחר האלוקות הוא דבר מבורך ואף מחוייב המציאות בקבלה, אך כל ניסיון לשרטט קווים לדמותו של הבורא בדרך של האנשת הכוחות האלוהיים עלול להוביל את האדם לרעות בשדות זרים בהם יחוש משועבד לסימליות ריקה מתוכן . תורת הקבלה בהביטה אל הרבדים העמוקים ביותר מלמדת כי הבורא הוא השליט המוחלט על כל המצוי והקיים וכי עבודה זרה במהותה היא כל סוג של עשייה הגורמת לאדם להשתעבד למערכת זרה לנשמתו ולפיכך לנהוג הפך טבעו. להימצא בתחושת ריקנות ובחוסר סיפוק נפשי העלול להקרין באופן שלילי על כל תחום בחייו. אולם , תחושה זו עשויה להתחלף חיש מהרה בתחושת מילוי והתעלות נפש מיד עם ההכרה כי העבודה הרוחנית האמיתית מצויה בהוויה שבה האדם מצליח להתעלות מעל המציאות העכשווית ומכל סוג של שיעבוד ומייחד את עצמו עם האל האחד והיחיד המשולל כל סממן גשמי. הבורא איננו חלק ממשחק החיים האנושי אלא הוא זה היוצר אותם מתחילתם ועד סופם ואינו כפוף למימד הזמן, למערכת החוקים או לאחד הכוחות בבריאה. בכל מצב שבו האדם פוגם במהותו ומוכר את נשמתו לכל סוג של עבודה זרה , לרבות תאוות הממון השליטה והשררה, מיד נוצרת תהום פעורה המעידה על קרע עמוק במערכת היחסים שבין האדם לבוראו. ולכן עבודה זרה מן ההיבט הקבלי מבטאת מוות רוחני פנימי המשחית את טעם החיים ומטרתם. מכאן הדרך לפגימה במימד האלוקי ולעקירתו מלב האדם קצרה ומימלא מי שמתכחש ליוצרו ועוקר אותו מתוכו מאבד כל זכות קיום.

מוגש בברכה,
יצחק אהרון

יועץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה. ראש מרכז "חכמה" המרכז לקבלה וליהדות בפתח תקוה. מפרסם מאמרים שבועיים בעיתונות המקומית בפריסה ארצית, עורך את מדורי הקבלה באתרים ynet,walla ,ומשדר בקו המומחים של רדיו 103FM וברשת ב' בימי שישי בתוכנית "מה יהיה" עם יואב גינאי. 03-9220784 . www.kabalah.co.il

© כל הזכויות שמורות•החומר באתר זה מוגש בברכה מטעם יצחק אהרון ו/או "חכמה" המרכז לקבלה למען הגברת המודעות ולשיפור איכות החיים של כל אחת ואחד. בשל כך הוא מותר לשימוש והפצה ללא הגבלה ובתנאי שתוכנו לא ישונה ויצויין מקורו.