אם מתכוונים לאכול ביצה רכה, מעמידים אותה על האש, וכשהיא מוכנה פתאום כבר לא מתחשק - תמיד אפשר לאכול אותה קשה. אבל אם מתכוונים לכתחילה לאכול ביצה קשה, כשהיא מוכנה - זה כבר אבוד. כל שנותר לעשות הוא להשתמש בפטנט "יִגָּאֵל, זה גועל נפש"*, דהיינו, להשאיר אותה בכלי, בתקווה שמי שיבוא לאכול אחרי יראה אותה ויגיד: "וואו, אני רעב! איזה כיף שהכינו לי ביצה קשה." . . . . . . . . . . . . . . . . . . *הפטנט רשום על שם סבתא שלי עוד מן הזמנים שבגרוש היה חור, בסרפן היה קוקו, ובחדר האוכל בקיבוץ ישבו סבאסבתא ואכלו בנחת. עוד הם אוכלים, נתקלה סבתא במעדן שלא ערב לחיכה. עיוותה סבתא את פניה, הרחיקה את הצלחת לעבר סבא ואמרה את המשפט האלמותי: "יִגָּאֵל (במלעיל, כמובן), זה גועל נפש. אולי אתה רוצה?" |
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על קסם
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על מטפחת עם ריח של אמא
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על פילוסופיה, דקדוק, קריאה נרגשת לבעלי החיים ועוד קצת
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מתכון מנצח, והילדה עוד יותר...
(-: אולי באיזה פוסט לכבוד חג השבועות.
נעם, בת התשע, אמרה - אני יוכעת להכין ביצה קשה: אני מבקשת מאמא ביצה רכה ואחרי כמה זמן יש לי ביצה קשה :)
הוספתי :)))
רוצים עוד!
או! חזרת!
איזה כיף...
אילו היית מכירה אותה... אין לה חושומור בכלל, וזה מה שכ"כ מצחיק: היא התכוונה לזה לגמרי ברצינות.
אז תוסיפי לו את:
"מי שמשתולל
בסוף הוא מיילל
ככה אמר
סבא יגאל"
איזה איחצון אני עושה פה לעצמי...
עכשיו אני מבינה מאיפה קיבלת את הגנים המצחיקים האלה...
:)
הוא היה עמיד סבא שלי, חקלאי חזק וחסון.
רק שלא תיחנקי לי.
(-:
הוא בטח היה מהסוג שנקרא אז " אייזן בטון".
כמה צחקתי.
מתה עליך. יחידה בדורך.