"כמו אש, אש על הפנים

זה בא ושורף אותי מבפנים

זה כמו אש על הפנים"

מתחילה להתיידד עם האש, לא זו ששורפת, אלא זו שמחממת באופן קבוע, הבעירה הנעימה הזו בבטן שלפעמים מתגברת כשרוצים משהו מאד, כשלוקחים החלטה ומתחילים לחשוב איך לבצע אותה. מנסה להתרחק מאזור הנוחות כי שם הכל מונוטוני, לפעמים רדוד, נוגע בשוליים של הרגש. מתחילה להבין מהי משמעותה של תשוקה, הצורך האדיר לשינוי, ליצור את גן העדן הפרטי שלי על פני האדמה וכמו קוסמת שכל תחומי החיים פרושים לפניה, אני מתחילה לגעת בכל ריבוע וריבוע, מחדירה בו את אותה תשוקה, מטרה נעלה, שלמרבה הפלא היא מדהימה בפשטותה :-)

ובכל ריבוע פרושות חוויותי,

 ובכל מקום נערמות תובנותי,

מבינה למה פעלתי ומדוע,

וככשומעת אחרים ומטפלת באנשים,

יכולה לזהות את התבניות שהורסות,

ואיך אפשר לשנות.

הפשטות רבותי, היא המילה,

הפשטות בעשיה שבאה מתוך אהבה,

שצומחת מתוך קושי ומתוך תובנה

מה שנותר להבין הוא שאנחנו פה בשביל העונג ולא הסבל

מה שנותר לעשות הוא לקבע את המחשבה שאנחנו ראויים

ללא ההגיון שלנו שמקלקל,

ללא דברי ההבל.

והאש בוערת והיא נחוצה

לחמם את הלב

להבעיר התשוקה.

התאווה לחיים

היא איננה חטא

הרצון לחיות

והשאיפה לתת.

אז לא אש על הפנים

כי אם בתוך בגוף,

זוהי אש החיים.