עד כמה אנחנו יודעים האחד את השני מה מסתובב בראש שלך מה מתרחש בשלי מעביר אצבעותיך עלי מכיר כל נקודה כל קמט כל קצה של ציפורן מדגדג פותח את תלתליי בידך נוגע בכתפי כאילו באקראי מסתובב אליי שנינו נושמים בחשיכה האם הוא יודע שאני ערה מה בא לי מה בא לו עד כמה הוא מביט פנימה מה הוא יודע מה הוא רואה וגם אני חושבת שאני חכמה גדולה מפעילה את חושיי יודעת שהוא יודע ואף אחד מאיתנו לא אומר כלום מציצים כאילו בחשאי קמים בבוקר הולכים לישון בלילה ומה קורה באמצע? |
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
http://cafe.themarker.com/post/1623429/
אתה יודע מה
האוויר בפרדס חנה לא רע בכלל....
לקחתי לריאות.... ולתשומת ליבי...
אמר האיש גו'ן מילטון :
שכלנו הוא מקומנו, ובתוכו ניתן להפוך את גן העדן לגיהנום ואת הגיהנום לגן-עדן.
ואני רק אוסיף ש..... כולל את המחשבות .
אם תייצרי מחשבות מעודנות על האמצע ,תוכלי למלא את הריאות באוויר צלול
כמעט כמו כזה שיש בירושלים :).
וזה מספיק .
אז זה העניין, גליה: כל מה שאנו בטוחים שאנחנו יודעים על עצמנו הוא כאין וכאפס לעומת העלום שאיננו ידוע וכל שכן לגבי הזולת, גם אם הוא קרוב לנו ביותר...
המקום שבו אנחנו באמת ובממש נמצאים הוא דווקא בהיעלם המחשבות והחקירות, שכל כולן מעולמו של האגו.
אחרי הכל רק ההווה הוא ממשי. העבר הוא רק זיכרון. העתיד - מי ישערו?
כל עוד אנו עסוקים במחשבות, תהיות והשערות, אנחנו בכל מקום אחר, מחוץ להווה.
להיות באמת, עם כל ה-Being, פירושו פשוט להיות עם הנתון לפנינו ובנו באותו רגע, מבלי לנתחו ולחוות עליו דעה כזו או אחרת.
לאה גולדברג היתה חכמה
האם לא כולנו כך?
את מה שבאמצע - תנשמי.
נהניתי לקרא (-:
מגניבה התגובה הזאתי....(-:
לפעמים כשחופרים יותר מדי
נופלים בעצמנו לבור
"אדם בתוך עצמו הוא גר
לפעמים עצוב ומר הוא
לפעמים הוא שר"
הוא מכיר אותך כמו את כף ידו
אני בטוחה שאתם גם קוראים מחשבות אחד של השני..
זה נשמע כמו אהבה..
רק מאמי.. תתחילו לדבר..
אני לא סוגרת את הפה באהבה
קוראים לזה
חופרת..
נגעת בכל אות ומילה.